N12
פרסומת

"בכל המדינה יודעים שיש כאן שתי ישראליות": הגיעו למלדיביים - ונזרקו מכל מלון בו שהו

טליה וטלי, נחתו במלדיביים במטרה לצלם קולקציית בגדי ים, זמן קצר לפני שבמדינה הודיעו שלא יסכימו יותר לקבל ישראלים, גם לא עם דרכונים זרים. לדבריהן, כל מלון שאליו הגיעו ביקש מהן לעזוב, והיחס אליהן היה עוין. "טלי אמרה לי שאנחנו צריכות לעזוב ולחזור לישראל בהקדם האפשרי, ושתינו פרצנו בבכי"

אסף וקנין
פורסם:
גורשו מהמלדיביים
גורשו מהמלדיביים | צילום: באדיבות המצולמות, shutterstock
הקישור הועתק

טליה אופירי, בת 20 מתל אביב, וטלי ויינברג, בת 25, אמריקאית שנולדה וגדלה במחוז אורנג' שבקליפורניה, הן גולשות, דוגמניות ויוצרות תוכן. לפני כחודש השתיים טסו יחד למלדיביים כדי לגלוש ולצלם קולקציית בגדי ים. כזכור, כבר תקופה ארוכה שבמלדיביים יש מחאות נגד ישראל, וממש לאחרונה הודיעו במדינה שיאסרו את הכניסה של ישראלים אליה, כולל אלה עם דרכונים זרים.

"שאלתי את טלי אם היא רוצה לטוס איתי למלדיביים, ובהתחלה היא השיבה שלא, כי זו לא הרגישה לה כמו תקופה מתאימה מבחינה אישית", מספרת טליה בשיחה עם mako. "אני הרגשתי שאני חייבת לגלוש ולהגיע לשם. בתור חובבת אדרנלין וכמי שכבר הייתה במלדיביים, ידעתי שזה אחד המקומות הכי יפים שיש וששם נמצאים הגלים שאני הכי אוהבת בעולם", היא מוסיפה. "אמרתי לטלי שחברה שלי רוצה לתפור לנו כמה דוגמאות של בגדי ים, כדי שנצלם במלדיביים קולקציה חדשה למותג שלה ושנהיה הדוגמניות בקמפיין".

כעבור כמה ימים טלי השיבה בחיוב להצעתה של טליה. "באותו היום רכשנו כרטיסים והחלטנו ללכת על זה. גם כדי לגלוש וגם כדי לצלם את בגדי הים וליהנות מגן העדן של הטבע במלדיביים", מספרת טלי. "ידענו שהמלדיביים סגורים לישראלים ושיש סכנה להגיע לשם ולהזדהות כישראליות, אבל טסנו בשביל לגלוש וחשבנו על הטבע, לא על פוליטיקה. לשתינו יש דרכונים זרים, אז אמרנו שנסתדר, במיוחד כי אנגלית היא שפת האם שלי".

עם נחיתתן במלדיביים, השתיים עשו צ׳ק־אין במלון ויצאו לסשן הגלישה הראשון שלהן. במהלך הגלישה טליה נתקעה בסלעים ופגעה בגלשן. בערב היא הלכה לתקן אותו, והבחור שתיקן אותו ביקש את מספר הטלפון שלה. כשראה שמדובר במספר ישראלי, הוא מיהר לספר לבעל המלון שהן ישראליות, מספרת טליה. בשלב הזה המלון עדיין קיבל אותן.

פרסומת

למחרת הן יצאו שוב לגלוש, הפעם בסירה עם קפטן מקומי, כדי להגיע לנקודת גלישה שאי אפשר להגיע אליה בהליכה. כשהגיעו וראו גל גדול, טליה צעקה בעברית "איזה גל מטורף!", הקפטן שאל באיזו שפה הן מדברות, וטלי ענתה שמדובר בהונגרית. "הוא אמר לנו: ‘זאת לא הונגרית. אני יודע איזו שפה אתן מדברות’", הן מספרות.
מאותו הרגע, לדבריהן, התחילו הבעיות. בארוחת הבוקר הן ביקשו עוד אננס, לאחר שראו שכמעט לא נותר פרי במגש הבופה. עובדי המלון אמרו שלא נשאר, אבל כעבור כמה דקות הגישו צלחת גדולה של אננס לשולחן סמוך. השתיים שאלו את מנהל המלון על כך, ולדבריהן הוא התעצבן ואמר להן לעזוב.

הן ארזו את המזוודות והגלשנים והתחילו לחפש מקום אחר ללון בו. לדבריהן, באחד המלונות אמרו להן שיש חדר פנוי, אך לאחר שהצוות שמע אותן מדברות בעברית, הן לא הורשו להישאר. הן המשיכו להסתובב באי, גוררות את המזוודות והגלשנים בחום ובגשם, עד שפגשו תיירים שגלשו איתן. הגברים סיפרו שהם חושבים לעבור לאי אחר, והשתיים ראו בכך הזדמנות להתחיל מחדש במקום שבו איש לא מכיר אותן.

הן עלו עם התיירים לסירה והגיעו לריזורט חמישה כוכבים באי אחר. הן תכננו להישאר שם שני לילות, אך כבר בערב הראשון, בזמן שאכלו ארוחת ערב, ניגש אליהן מנהל המלון ושאל מתי הן עושות צ׳ק־אאוט. לדבריהן, הוא אמר שהמלון מלא, אף שהן ראו שהוא כמעט ריק.

פרסומת

זה לא נגמר שם, למחרת הן חזרו לאי הראשון ומצאו מלון אחר, שבו, לדבריהן, עדיין לא ידעו שהן ישראליות. "קיבלנו חדר יפהפה מול הים, האוכל היה טוב והצוות היה נחמד. סוף־סוף הרגשנו בטוחות", הן מספרות. במשך שבוע הן גלשו ונשארו במלון, וניסו להמשיך בתוכנית המקורית: לצלם את קולקציית בגדי הים וליהנות מהחופשה.

אחרי שבוע של גשם כבד הן בדקו את התחזית, שצפתה שיפור במזג האוויר ובגלים. הן לא רצו לעזוב, וטליה שכנעה את טלי להתקשר לחברת התעופה ולהאריך את השהות במדינה. השתיים רצו לנצל את הגלים האחרונים של העונה והרגישו שעדיין לא הספיקו לצלם מספיק. הן ביקשו להאריך גם את השהות במלון, אך נאמר להן שהוא מלא ושעליהן לעזוב.

פרסומת

הן עברו למלון זול, בתקווה להישאר בו כמה ימים עד שימצאו מקום טוב יותר. לדבריהן, הצוות התייחס אליהן כרגיל, אבל הן לא הרגישו שהן יכולות להישאר שם. כשיצאו מהחדר, אדם מקומי שלא הכירו צילם אותן והביט בהן בכעס. "חששנו שהוא הפיץ את התמונות שלנו בקרב המקומיים", מספרת טליה.

בהמשך הן עברו למלון נוסף, שבו, לדבריהן, חזרו להרגיש בטוחות. "הגלים התחזקו, מזג האוויר היה מעולה והצוות נראה לנו אדיב. אז החלטנו שוב להאריך את הטיול, בפעם השנייה, הפעם בעשרה ימים נוספים". למחרת בבוקר הן יצאו בסירה לנקודת גלישה. הגלים היו, לדבריהן, הטובים ביותר מתחילת הטיול, והן חשבו שסוף־סוף הכל מסתדר ושיש להן מקום בטוח להישאר בו. אך רגע לפני שנכנסו למים, טלי קיבלה הודעה מהמלון שעליהן לעזוב מיד. "הרגשנו כאילו הפילו אותנו מבניין של 40 קומות", הן מספרות. "טלי אמרה לי שאנחנו צריכות לעזוב ולחזור לישראל בהקדם האפשרי, ושתינו פרצנו בבכי", מספרת טליה. "אבל לא הצלחתי לחשוב על שום דבר חוץ מהגלים. אני קפצתי למים, טלי נשארה על הסירה, וכעבור כחצי שעה היא הצטרפה אליי. השארנו את הטלפונים מאחור והרגשנו שהמים הם המקום הכי בטוח בשבילנו באותו הרגע. ידענו שאנחנו מדחיקות את המציאות, וברגע שנצא מהמים נצטרך להתמודד עם מה שקורה ביבשה".

"אחרי הגלישה הלכנו למסעדה על החוף וניסינו לחשוב מה אנחנו עושות, גם מבחינת הטיסות", מספרת טליה. "היינו במקום חשוך מבחינה רגשית ולא הצלחנו לחשוב בבהירות. קבוצת מקומיים שישבו לידנו התחילה פתאום להתקהל סביבנו, ועזבנו את המקום באותו הרגע".

פרסומת

הן הלכו לאורך החוף וניסו למצוא סירה שתוציא אותן מהאי. לדבריהן, מקומיים שפגשו אמרו להן ש"בכל המדינה יודעים שיש שתי ישראליות במלדיביים". השתיים הבינו שהגיע הזמן לעזוב לפני שהמצב יהפוך למסוכן, אבל לא ידעו לאן יוכלו ללכת. הן חשבו לעבור לאי אחר, אך פחדו להגיע אליו וגם לשדה התעופה. הטיסות שלהן תוכננו לכמה ימים לאחר מכן, ושינוי הכרטיסים היה יקר לאחר שכבר האריכו את הטיול. הן גם לא רצו להדאיג את המשפחות, ולכן לא סיפרו להן את כל מה שמתרחש.

"בזמן שהמשכנו ללכת לאורך החוף ולחפש פתרון, ראינו אדם שקפץ ושר כאילו אין לו דאגות", הן מספרות. "ניגשנו אליו והתחלנו לדבר איתו, ואז הוא אמר שהוא הבעלים של מלון סמוך ושאל אם אנחנו רוצות להגיע להתארח בו. הוא לא היה מקומי, והייתה לנו תחושה טובה לגביו. חשבנו שנוכל לסיים את הטיול במקום טוב ובטוח, וכך באמת היה".

"הרגשנו שזה נס שלא קרה לנו כלום", הן אומרות. לדבריהן, רק לאחר שעזבו שמעו על הגבלות כניסה לישראלים שמגיעים למלדיביים עם דרכונים זרים. "לפי המידע שראינו, ההגבלות האלה נכנסו לתוקף יום אחרי שעזבנו. למדנו הרבה מהטיול הזה".