טורקיה מרחיבה את אחיזתה בים התיכון: ההסכם עם לוב שמדאיג את יוון, קפריסין וישראל

החדשות בקצרה:

• הפרלמנט במזרח לוב אישר את ההסכם של טורקיה ומערב לוב משנת 2019.
• מדובר בהישג דרמטי לארדואן, שרושם ביסוס נוסף של השפעתו באזור.
• ההסכם פוגע מאוד בטיעונים של יוון נגד ההסכם, שמשתלט על אזורי האיים כרתים ורודוס.
• ההסכם מייצר מתח גדול מול מחנה בעלות הברית של ישראל באזור.

  ---

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן רשם אתמול (שלישי) הישג חשוב, לאחר שהפרלמנט של לוב, היושב במזרח המדינה ומזוהה עם הגנרל ח'ליפה חפתר, אישר את הסכם הגבולות הימיים שנחתם בין טורקיה ללוב בשנת 2019. ההחלטה התקבלה כמעט שבע שנים לאחר חתימת ההסכם, ובניגוד לעמדתו הקודמת של אותו פרלמנט, שהתנגד להסכם ואף ניתק את קשריו הפוליטיים עם אנקרה.

על פי דיווח בסוכנות הידיעות רויטרס, ההחלטה התקבלה פה אחד ועוררה תגובות חריפות מצד יוון, קפריסין והאיחוד האירופי, הרואים בהסכם פגיעה בזכויותיהן הימיות של מדינות אחרות. עבור טורקיה מדובר בהתפתחות חשובה במאבק ממושך על גבולות ימיים, משאבי אנרגיה והשפעה אזורית.

מה קובע ההסכם, ולמה הוא מעורר מחלוקת?

בנובמבר 2019 חתמה טורקיה על הסכם עם ממשלת ההסכמה הלאומית של לוב, שישבה בבירה טריפולי והוכרה על ידי האו"ם. ההסכם קבע תיחום של אזורי השיפוט הימיים בין שתי המדינות בים התיכון, אף שאין ביניהן גבול יבשתי.

לכאורה מדובר בהסכם טכני על קו גבול בים, אבל משמעותו רחבה בהרבה. אזור כלכלי בלעדי מעניק למדינה זכויות מיוחדות לניצול משאבים טבעיים, ובראשם גז ונפט, וגם להקמת מתקנים ותשתיות ימיות. הוא אינו מעניק ריבונות מלאה על המים, אך יש לו חשיבות כלכלית ואסטרטגית גדולה.

הבעיה המרכזית היא שהגבול שטורקיה ולוב שרטטו עובר באזור שבו נמצאים איים יווניים, ובראשם כרתים ורודוס. יוון טוענת כי האיים זכאים לאזורים כלכליים ולמדף יבשתי משלהם, וכי ההסכם מתעלם מזכויותיהם. טורקיה, מנגד, טוענת שאין לאפשר לאיים יווניים לצמצם באופן בלתי מידתי את זכויותיה הימיות, הנובעות מקו החוף הארוך שלה.

לוב המחולקת: אויביו של ארדואן הפכו לשותפיו

אחד ההיבטים המעניינים ביותר בסיפור הוא זהותם של מי שאישרו את ההסכם. מאז הפלת שלטונו של קדאפי ב-2011, לוב סובלת מחוסר יציבות וממאבקים בין מוקדי כוח יריבים. כיום היא מחולקת בפועל בין ממשלה בטריפולי, במערב המדינה, המוכרת בזירה הבין-לאומית, לבין שלטון מקביל במזרח, הנשען על כוחו הצבאי של חפתר.

בשנת 2019, כאשר נחתם ההסכם, שני המחנות היו אויבים מרים. חפתר ניסה לכבוש את טריפולי ולהפיל את הממשלה שישבה בה, וטורקיה התערבה צבאית לטובת יריביו. הסיוע הטורקי, שכלל כטב"מים, יועצים צבאיים ואמצעי לחימה, מילא תפקיד מרכזי בבלימת המתקפה של חפתר.

באותה תקופה נתמך חפתר בידי מדינות ובהן מצרים ואיחוד האמירויות, בעוד שטורקיה הייתה מבעלות הברית החשובות של ממשלת טריפולי. לכן, כשההסכם הימי נחתם, הפרלמנט במזרח לוב דחה אותו ואף החליט בשנת 2020 לנתק את קשריו הפוליטיים עם אנקרה.

אלא שבשנים האחרונות שינתה טורקיה את מדיניותה. במקום להסתמך רק על בעלי בריתה בטריפולי, היא החלה לפתח קשרים גם עם מחנה חפתר. אנקרה הבינה שכדי להבטיח את השפעתה בלוב לאורך זמן, עליה לקיים יחסים עם שני מוקדי הכוח במדינה.

על פי דיווח באל-ג'זירה, ההתקרבות התרחבה גם לתחום הביטחוני. ביולי האחרון הושגו הבנות להסכם לפיתוח מתקנים צבאיים ומערכות מעקב מתקדמות עבור כוחותיו של חפתר. עוד קודם לכן התקיימו מגעים בין בכירים טורקים לבין הגנרל ובני משפחתו, שממלאים תפקידים מרכזיים במזרח לוב.

הישגים כלכליים וגיאופוליטיים: מה טורקיה מרוויחה?

אחת המטרות המרכזיות של אנקרה היא להבטיח לעצמה גישה רחבה יותר למשאבי האנרגיה של הים התיכון, ובעיקר למאגרי גז ונפט פוטנציאליים. האזור הפך בשני העשורים האחרונים לזירת תחרות כלכלית בעקבות גילוי מאגרי גז גדולים מול חופי ישראל, מצרים וקפריסין.

ההסכם עם לוב מחזק את טענותיה של טורקיה לזכויות ימיות באזורים שבהם היא מעוניינת לבצע חיפושים, לקדם השקעות ולבסס שיתופי פעולה בתחום האנרגיה. אם יתגלו מאגרים מסחריים, הדבר עשוי לפתוח הזדמנויות לחברות טורקיות ולחזק את מעמדה בשוק האנרגיה האזורי.

טורקיה מקדמת בהתמדה את פעילות חיפוש הגז והנפט שלה באזור, ולכך מתווספים אינטרסים כלכליים נוספים. על פי דיווח ברויטרס, חברות טורקיות השקיעו בשנים האחרונות גם בענפי הבנייה ובתחומים אחרים במזרח לוב. מבחינתה של לוב, שמנסה להשתקם משנים של מלחמות והרס, מדובר בשוק בעל פוטנציאל נרחב. עבור אנקרה, זו דרך להעמיק את קשריה עם גורמים מקומיים ולחזק את השפעתה מעבר לתחום הביטחוני.

מבחינה מדינית, אישור ההסכם עשוי להיות חשוב לטורקיה לא פחות מהאפשרויות הכלכליות שהוא פותח. עד לאחרונה הייתה השפעתה בלוב מרוכזת בעיקר במערב המדינה, סביב טריפולי. כעת היא מתקרבת גם למחנה השולט במזרח, ובכך מרחיבה את יכולתה לפעול מול שני מוקדי הכוח המרכזיים.

לוב מחזיקה ברצועת חוף ארוכה לאורך הים התיכון, גובלת במצרים, בתוניסיה ובאלג'יריה, ונמצאת מול חופיה הדרומיים של אירופה. השפעה במדינה מאפשרת לטורקיה לחזק את נוכחותה באזור המחבר בין צפון אפריקה, אירופה והמזרח התיכון. על רקע גלי המהגרים לאירופה, יש לכך חשיבות יוצאת דופן.

יוון וקפריסין זועמות

המדינה שמושפעת באופן הישיר ביותר מהמהלך היא יוון. במשך שנים ניסתה אתונה לבסס את עמדתה שלפיה ההסכם מ-2019 אינו תקף, בין היתר משום שלא זכה לתמיכת הרשויות במזרח לוב. אישורו כעת מחליש את הטיעון הפוליטי הזה, אף שאינו פותר את המחלוקת המשפטית.

יוון טוענת כי לטורקיה וללוב אין חופים נגדיים או סמוכים המאפשרים להן לשרטט את הגבול באופן שנקבע, משום שהאיים היווניים נמצאים ביניהן. מבחינת אתונה, מדובר בניסיון טורקי להתעלם מהגאוגרפיה של האזור ולפגוע בזכויותיה הכלכליות מדרום לכרתים.

משרד החוץ היווני הודיע כי החלטת הפרלמנט הלובי אינה משנה את מעמדו של ההסכם, שלדבריו נותר בלתי חוקי וחסר תוקף. אתונה גם הבהירה כי תנקוט את הצעדים הנדרשים להגנה על זכויותיה.

גם קפריסין גינתה את ההחלטה. מבחינת ניקוסיה, מדובר בחלק ממחלוקת רחבה יותר עם טורקיה על גבולות ימיים וזכויות אנרגיה. האיחוד האירופי הצטרף לגינויים והבהיר כי עמדתו נותרה ללא שינוי מאז 2019, ולפיה ההסכם פוגע בזכויות הריבוניות של מדינות שלישיות ואינו תואם את משפט הים.

מצרים היא שחקנית נוספת שמושפעת מההתפתחות. קהיר תמכה במשך שנים במחנה חפתר, וב-2020 חתמה עם יוון על הסכם משלה לתיחום אזורים ימיים, החופף בחלקו לטענות הטורקיות-לוביות. כעת מתברר שבעלי בריתה במזרח לוב מאמצים הסכם שקהיר מתנגדת לו.

ומה לגבי ישראל? ההשפעה על הגז, החשמל וחופש השיט

לישראל אין גבול ימי משותף עם לוב, והיא אינה צד להסכם שנחתם ב-2019. לכן, אישורו אינו משנה באופן ישיר את גבולותיה הימיים או את זכויותיה במאגרי הגז הקיימים שלה. עם זאת, להתפתחויות עשויות להיות השלכות על האינטרסים הכלכליים והביטחוניים של ישראל במזרח הים התיכון.

הסוגיה הראשונה היא יצוא הגז. ישראל, יוון וקפריסין קידמו בעבר את פרויקט EastMed, שנועד להוביל גז טבעי ממאגרי מזרח הים התיכון לאירופה באמצעות צינור תת-ימי. התוואי המתוכנן עובר באזור שבו קיימות מחלוקות ימיות בין טורקיה ליוון, ולכן ההסכם הטורקי-לובי עשוי להוסיף מכשול מדיני ומשפטי בפני קידומו. בפועל, הפרויקט עדיין רחוק מפיתוח מלא ומדובר רק במחלוקת עתידית אפשרית.

הסוגיה השנייה היא פרויקט כבל החשמל התת-ימי Great Sea Interconnector, שנועד לחבר את רשתות החשמל של יוון וקפריסין, ובהמשך גם את ישראל, לרשת החשמל האירופית. על פי דיווח ברויטרס מ-15 באוקטובר, יוון ביקשה לחדש את הסקרים הימיים הנדרשים לקידום הפרויקט, שעלותו מוערכת בכ-1.9 מיליארד אירו. טורקיה טוענת כי חלק מפעילות המחקר הימי מחייב תיאום עמה, משום שהיא מתבצעת באזור הנכלל בהסכם עם לוב. יוון דוחה את הדרישה.

להסכם עשויות להיות גם משמעויות מדיניות וביטחוניות, על רקע המתיחות ההולכת וגדלה בין ישראל לטורקיה, על רקע מאבקה של אנקרה להרחיב את השפעתה ושליטתה באזור. בנוסף, ההסכם פוגע למעשה בשתיים מבעלות בריתה החשובות של ישראל, יוון וקפריסין, ולכן הוא חשוב גם עבור ירושלים.