החשש בנאט"ו גובר: רוסיה מסלימה את התקיפות, ובמערב חוששים מעימות צבאי שייצא משליטה

החששות בנאט"ו גברו בעקבות שורת תקיפות חריגות נגד ספינות מסחריות בים השחור, שחלקן התרחשו בתוך המים הטריטוריאליים של מדינות החברות בברית ואף הביאו להרוגים ופצועים.

ביום חמישי הודיעה נאט"ו כי כטב"מים תקפו במהלך הלילה שתי ספינות במים הטריטוריאליים של רומניה. ספינה שלישית נפגעה סמוך לגבול המים הטריטוריאליים, ושבעה מאנשי צוותה הוגדרו נעדרים. הרשויות באירופה האשימו את רוסיה באחריות לתקיפות הללו, כמו גם לפגיעה בארבע ספינות נוספות סמוך לחופי בולגריה ימים אחדים קודם לכן.

בעקבות האירועים נפגשו ביום חמישי נשיא רומניה ניקושור דן וראש ממשלת בולגריה רומן ראדב עם מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה, אך הצדדים לא הכריזו על צעדי תגובה. גורם בכיר בנאט"ו אמר לוול סטריט ג'ורנל כי הברית פועלת להבטחת ביטחונן של המדינות החברות בה וכי עומדות לרשותה אפשרויות פעולה שונות. הוא הזכיר בהקשר זה אמירה שרוטה נוהג לחזור עליה: "הפעילות שלנו לא תמיד גלויה לעין".

אלא שהתקיפות האחרונות מציבות בפני נאט"ו בעיה מורכבת במיוחד. אף אחד מהאירועים האחרונים לא הגיע לרף שחברות הברית מגדירות כפעולת מלחמה, ולכן קשה להצדיק תגובה צבאית ישירה. במקביל, היעדר תגובה של ממש עלול לעודד את מוסקווה להמשיך בפעולותיה ואף להגביר אותן. גורמים דיפלומטיים חוששים מהתפתחות של מצב "הצפרדע במים הרותחים", שבו רוסיה מגבירה בהדרגה את התוקפנות, בעוד הציבור במדינות נאט"ו מתרגל לאירועים ומתחיל לראות בהם מציאות שגרתית.

נשיא רומניה דן אמר ביום חמישי כי רוסיה מנסה לערער את היציבות החברתית במדינות אירופה ולהחליש את התמיכה באוקראינה. "התשובה שלנו היא שנמשיך לתמוך באוקראינה", הצהיר.

החשש מהשפעת המדיניות האמריקנית

הדיון בנאט"ו הפך לקריטי במיוחד על רקע ההסלמה ביחסים בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי. לאחר ההרעה ביחסים בין השניים, הבית הלבן העלה את האפשרות לצמצם או להגביל את הסיוע האמריקני לקייב במסגרת מאמציו להגיע להסכם שלום עם רוסיה.

גורמים אירופיים ואוקראיניים חוששים שמהלך כזה דווקא ישיג את התוצאה ההפוכה - ובמקום לעודד את פוטין לסיים את המלחמה, הוא דווקא יעודד את נשיא רוסיה להחריף את פעולותיו, הן בשטח אוקראינה והן מחוץ לגבולותיה. מנגד, לדברי גורמים בהווה ובעבר בממשל האמריקני, גם טראמפ עצמו מודאג יותר ויותר מהפעילות הרוסית בשטחי מדינות נאט"ו. החשש הזה השפיע, בין היתר, על החלטתו האחרונה לשנות את אופי המאמצים האמריקניים לסיום המלחמה באוקראינה.

התקיפות בים השחור מצטרפות לשורת תקריות שהתרחשו בחודשים האחרונים. מטוסי קרב, כטב"מים וטילים רוסיים חדרו למרחב האווירי של מדינות נאט"ו, ובאירופה האשימו את מוסקווה בעשרות פעולות חבלה וריגול באמצעות מתקפות סייבר. גורמים מערביים מעריכים כי היקף הפעילות מעיד על נכונות גוברת של רוסיה לקחת סיכונים בעימות עם המערב, לצד ההימור כי זה לא יגרור תגובה חריפה מדי.

ניסיון להפחית בחומרת האירועים

למרות רצף האירועים, מזכ"ל נאט"ו רוטה ובכירים נוספים בברית ניסו בחודשים האחרונים להפחית מחשיבות האיומים הרוסיים בפומבי, בין היתר כדי שלא לספק למוסקווה הישגים תעמולתיים. ביום רביעי אמר רוטה כי התקיפות הרוסיות הן דווקא "סימן לחולשה". לדבריו, הרוסים מעוניינים שמדינות נאט"ו יעסקו באירועים ללא הפסקה, יפגינו עצבנות ויקיימו מסיבות עיתונאים חוזרות ונשנות. "אנחנו לא הולכים לעשות את זה", הבהיר.

אלא שככל שהפעולות המיוחסות לרוסיה הופכות לקטלניות יותר ומתרחשות בתוך גבולות מדינות נאט"ו, קשה יותר להתעלם מהן. גורמים דיפלומטיים וצבאיים חוששים שהפרובוקציות הרוסיות יובילו בסופו של דבר לעימות צבאי רחב יותר בין הברית למוסקווה, גם אם אף אחד מהצדדים אינו מתכוון לפתוח במלחמה. החשש הוא שאירוע נקודתי או טעות בחישוב יובילו לשרשרת תגובות שתצא במהירות משליטה.

בנאט"ו בוחנים כיצד להגיב מבלי להיגרר למלחמה

לפי דיווח בוול בוול סטריט ג'ורנל, בין האפשרויות שנבחנות נמצאות הגברת פעילות המעקב והמודיעין בים השחור ובמרחב האווירי שמעליו, כדי למנוע תקיפות ולאפשר זיהוי מהיר של הגורמים האחראים להן. אפשרויות נוספות כוללות הרחבת התרגילים הצבאיים באזור, הגברת הנוכחות של כוחות הברית ושימוש נרחב יותר במערכות בלתי מאוישות להגנה על כלי שיט מסחריים.

במקביל, נבחנות גם אפשרויות שאינן צבאיות באופן ישיר, ובהן הטלת סנקציות נוספות על רוסיה, גירוש דיפלומטים רוסים, סגירת שגרירויות וקונסוליות רוסיות נוספות באירופה והגברת הפעילות נגד כלי שיט המשתייכים ל"צי הצללים" הרוסי, באמצעות יירוטם ועלייה אל סיפונם לצורך בדיקות.

אפשרות נוספת היא פעולות חשאיות, ובהן מבצעי מודיעין או מתקפות סייבר נגד תשתיות חיוניות ברוסיה. עם זאת, גורמים מערביים מדגישים כי פעולות כאלה מורכבות יותר לביצוע ודורשות נכונות פוליטית משמעותית מצד המדינות החברות בברית.