מאחורי צעדת הענק באמסטרדם מסתתר אקלים הולך ומחריף שיהודי הולנד מזהירים מפניו: שנאה שתמיד הייתה מתחת לפני השטח וכעת מקבלת תאוצה מחודשת. מסופרים ומוזיקאים שנדחים בהוצאות הספרים ובאולמות הקונצרטים, דרך ירידת שיא במבקרים במוזיאון היהודי ועד הפרצה בחוק ההולנדי שמאפשרת תמיכה פומבית בחמאס - כך נראים חיי הקהילה היהודית בהולנד בצל הגל האנטישמי

דגלי פלסטין כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף העירוני באמסטרדם, לעומת זאת דגלי ישראל כמעט ואינם נראים במרחב הציבורי - בעיקר מחשש להתנכלויות. אבל ברחוב אוברטום, אחד מצירי התנועה המרכזיים בעיר ניצב חריג אחד בולט: מביתה של משפחה יהודית מתנופף דגל ישראל גדול בגאווה. בזמן שיהודים וישראלים במדינה מתארים מציאות של דמוניזציה גוברת - כל סמל ישראלי במרחב הציבורי הופך להצהרה של אומץ.
בשבוע שעבר, כשרבבות יצאו לרחובות אמסטרדם לצעדת הענק שנקראת "הקו האדום", המשפחה הזו מצאה את עצמה שוב בעין הסערה. תושב מקומי הולנדי שתיעד את הצעדה, סיפר ל-N12 כי למרות לחצים קשים שהופעלו עליהם להסיר את הדגל - בני המשפחה סירבו להיכנע. "המשפחה התמודדה עם עוינות ואיומים בגלל הדגל, אך קיבלה גם תמיכה מאנשים בשכונה", הוא מתאר. "בעיר שבה הפגנות אנטי-ישראליות הפכו כמעט לשגרה, הבחירה שלהם להמשיך ולהניף את הדגל היא אמירה יוצאת דופן ואני חושב שהם מאוד אמיצים", הוא הוסיף.

מאחורי הקלעים של "הקו האדום": מי מניע את המחאה?
בעוד שמארגני הצעדה טענו כי כ-200 אלף בני אדם גדשו את הרחובות בקריאות "שחררו את פלסטין" ובדרישה לחרם על ישראל, בחפ"ק של הקהילה היהודית המקומית מציגים נתונים שונים. "להערכתנו היו שם בין 70 ל-90 אלף מפגינים", אומר דוד מוק, יהודי-הולנדי ומשפטן המתגורר במדינה כבר 30 שנה ונאבק באנטישמיות מעל שני עשורים.
לדברי מוק, הקהל בצעדה היה מגוון: "ראינו שם הולנדים מבוגרים שמשוכנעים שהם בצד הנכון של ההיסטוריה, יהודים אנטי-ציונים ותומכי חמאס - שכצפוי הסתירו את פניהם". לדברי מוק, מאחורי הארגון והמימון עומדות תנועות שמאל קיצוני ועמותות לא ממשלתיות בעלות השפעה. "המצעד הקודם נערך לפני חצי שנה, והפעם הם הוציאו אותו לפועל ברגע שהרגישו שהעניין הפלסטיני קצת ירד מהכותרות. בין השלטים והקריאות בהפגנה ההמונית ראינו ושמענו קריאות ועידוד בחמאס", אמר.
"אחות פוטרה כי בתה שירתה בתותחנים"
הצעדה ברחובות היא רק קצה הקרחון של מציאות יום-יומית הולכת ומחריפה עבור יהודי הולנד. מוק, שמוביל בשנים האחרונות שורת יוזמות הסברה, בהן מיצג של מנהרות חמאס שנדד ברחבי המדינה, מספר כי הדיווחים על תקריות אנטישמיות זורמים מכל תחומי החיים. "לאחר ירידה זמנית בעקבות הפסקת האש, נרשמת בחודשים האחרונים עלייה ניכרת בביטויי השנאה ברשתות ובשטח", הוא מדגיש.
"אנחנו מקבלים תלונות מבתי ספר על התנכלויות לילדים", הוא מספר. "כבר לפני שלוש שנים הקמתי קבוצת 'הורים מודאגים', ואנחנו רואים משפחות שנאלצו להעביר ילדים לבתי ספר יהודיים או למוסדות אחרים. המצב חמור מאוד גם באקדמיה - מרצים מישראל מבוטלים על ימין ועל שמאל. רק לפני שבועיים בוטלה הגעתו של מרצה ישראלי בעקבות לחצים".
הפגיעה חודרת גם למקומות העבודה. מוק חושף מקרה מקומם של אחות בבית חולים מקומי: "עשו לה 'דוקסינג' (חשיפת פרטים אישיים ברשת) רק בגלל שבתה שירתה בחיל התותחנים בצה"ל, ובסופו של דבר היא פוטרה מעבודתה".
"יש דמוניזציה של יהודים וישראלים, סופרים ומוזיקאים נדחים"
עבור רחל לוי, יושבת ראש הקהילה היהודית בעיר אוטרכט שמדרום לאמסטרדם, האווירה המתוחה ברחובות אינה הפתעה אלא חלק מתהליך עמוק ומדאיג. "לפי מחקרים מהעשורים האחרונים, בהולנד תמיד היה בסיס של אנטישמיות שנשאר שם גם אחרי השואה", היא מסבירה. "זה יצא מהארון באינתיפאדה הראשונה, חזר בשנייה, ומאז 7 באוקטובר זה התפרץ מחדש. השוני עכשיו הוא הקואליציה שנוצרה בין מהגרים מוסלמים בערים הגדולות לבין השמאל ההולנדי, שהפכה את ההתנגדות לישראל לעמדה של חלק ניכר מהאוכלוסייה".
לדברי לוי, בקהילה היהודית שוררת תחושה קשה של דמוניזציה, כאשר ההולנדים אינם מפרידים עוד בין אנטי-ישראליות לאנטישמיות, והמחיר מורגש היטב בעולם התרבות למשל. "מאוד קשה להיות כאן יהודי וגם ישראלי", היא אומרת בכאב. "אם את סופרת יהודייה שרוצה למכור את הספר השלישי שלך, בהוצאות הספרים פשוט לא רוצים אותך. למוזיקאים יהודים מאוד קשה לקבל 'כן' מאולמות הקונצרטים. גם מספר המבקרים במוזיאון היהודי באמסטרדם הוא הנמוך ביותר מזה עשורים".
המוקד הקשה ביותר, לדבריה, הוא הקמפוסים והמרחב הציבורי. בתחנה המרכזית של אוטרכט, הגדולה בהולנד, מתקיימות הפגנות יומיומיות. "הם עומדים שם וצועקים בעד חמאס בערבית. אנחנו מבינים את השפה, ניגשים לשוטרים ההולנדים ומסבירים להם שמדובר בתומכי ארגון טרור ושזה אסור בהולנד - בדרך כלל זה פשוט לא עוזר".
תמיכה בחמאס אינה חוקית - אז מדוע המשטרה לא מתערבת?
אל מול הקריאות לאלימות והשלטים הקיצוניים בהפגנות, חברי הקהילה חשים שהרשויות עומדות מנגד. "הרשויות אומרות שהן מסתכלות מקרוב ולא רואות עבירות שמצדיקות אכיפה, גם כשמדובר בצעקות תמיכה בטבח שבעה באוקטובר ובחמאס - שזה כמובן קריאה לאלימות כלפי יהודים", אומר מוק בתסכול.
רועי ד. בנט, משפטן הולנדי, מסביר את הרקע המשפטי המורכב שמאפשר את המצב הזה: "צריך להבין שהחוק ההולנדי מעניק הגנה רחבה מאוד לחופש הביטוי ולחופש ההפגנה. ביקורת על ישראל, חריפה ככל שתהיה, דרישה להטלת סנקציות או שימוש במונח 'רצח עם' בהקשר אליה - אינם מהווים כשלעצמם עבירה פלילית. יותר מכך: אפילו הבעת תמיכה פומבית כללית בחמאס, המוגדר בהולנד כארגון טרור, אינה מהווה אוטומטית עבירה פלילית לפי הדין הקיים, אם כי לאחרונה הוגשה הצעת חוק המבקשת להסדיר זאת".

עם זאת, בנט מדגיש כי חופש הביטוי לא בלתי מוגבל: "הוא אינו מקנה חסינות מפני הדין הפלילי כשמדובר בהסתה לשנאה או לאלימות, איומים או העלבה של קבוצות על רקע מוצאן או דתן. כאן נכנסת לתמונה האחריות של מה שמכונה בהולנד 'המשולש' - ראש העירייה, המשטרה והפרקליטות. שלושת הגורמים הללו מעצבים יחד את מדיניות ההכלה, שמירת הסדר הציבורי והאכיפה בהפגנות רחבות היקף".
עד שהרשויות יחליטו להדק את האכיפה יהודי הולנד נאלצים לנווט במציאות מתוחה. עבור חלקם, הפתרון הוא הצנעת הזהות במרחב הציבורי; עבור אחרים, כמו אותה משפחה ברחוב אוברטום, הדגל בחלון נותר סמל לעמידה איתנה מול השנאה.

