נסעה ליפן כדי ללמד אנגלית – ונרצחה בדירה של תלמיד

לינדזי אן הוקר עזבה את אנגליה באוקטובר 2006 עם חלום פשוט ורחב: לראות את העולם. היא גדלה בקובנטרי, למדה ביולוגיה באוניברסיטת לידס וסיימה את התואר בהצטיינות, אבל לפני שתמשיך למסלול אקדמי נוסף רצתה שנה אחרת לגמרי. יפן הייתה אמורה להיות תחילת ההרפתקה – לא המקום שבו חייה יסתיימו.

היא החלה לעבוד כמורה לאנגלית בבית הספר הפרטי Nova, והתגוררה במחוז צ'יבה, סמוך לטוקיו, עם שתי מורות נוספות. המשפחה שלה בבריטניה נשארה קרובה מאוד: שיחות, מיילים וסקייפ היו חלק מהשגרה. לכן, כשהקשר איתה נקטע פתאום במרץ 2007, מקורביה הבינו מהר מאוד שמשהו אינו כשורה.

כמה ימים קודם לכן, ב-20 במרץ, ניגש אל לינדזי גבר ליד תחנת רכבת. שמו היה טטסויה איצ'יהאשי, והוא טען שהיא המורה שלו לאנגלית. לינדזי ידעה שזה לא נכון, אבל הוא המשיך לדבר איתה, ואף עקב אחריה בזמן שרכבה על האופניים בחזרה לביתה. בסופו של דבר הגיע איצ'יהאשי עד לדירתה וביקש כוס מים. שתי שותפותיה היו בבית, ולינדזי הכניסה אותו פנימה. הוא ביקש ממנה שיעורים פרטיים, דבר שלא היה חריג עבור מורים ב-Nova כל עוד הפגישות נערכו לפי כללים מסוימים ובמקומות ציבוריים.

לפני שעזב, הוא השאיר לה פתק עם שמו, מספר הטלפון וכתובת המייל שלו, וגם ציור שצייר לה. באותו ערב כתבה לינדזי לבן זוגה באנגליה: "אל תדאג לגבי הבחור שרדף אחריי הביתה. יפן פשוט משוגעת". בדיעבד, המשפט הזה הפך לאחת הנקודות המצמררות בסיפור.

ב-25 במרץ נפגשו השניים בבית קפה סמוך לביתה לשיעור הפרטי. מצלמות אבטחה תיעדו את השניים יחד בבית הקפה. כשהשיעור הסתיים, איצ'יהאשי אמר שאין עליו כסף לשלם לה, וטען שהכסף נמצא בדירתו. לינדזי הסכימה לנסוע איתו כדי לקבל את התשלום. השניים לקחו מונית לדירתו באיצ'יקאווה, והיא ביקשה מהנהג להמתין, משום שחשבה שתחזור בתוך רגע. היא נכנסה לבניין בעקבות איצ'יהאשי – ולא יצאה ממנו שוב. למחרת, כשלא הגיעה לשיעורים ולא יצרה קשר, חבריה החלו לדאוג. שותפותיה סיפרו למשטרה על האיש שהשאיר את פרטיו בדירה, והחוקרים הגיעו לכתובת שלו. מבחוץ הם הבחינו בדבר מוזר: אמבטיה שהועברה למרפסת.

החוקרים הגיעו לדירתו של איצ'יהאשי, אך לא נכנסו מיד פנימה והזעיקו תגבורת. בשלב מסוים הוא יצא מהדירה ללא נעליים ועם תיק גב, הבחין בשוטרים וברח. אחד מהם הצליח לתפוס את התיק, אך איצ'יהאשי נמלט במורד המדרגות ונעלם. רק לאחר מכן נכנסה המשטרה לדירה וגילתה את גופתה של לינדזי בתוך אמבטיה שהוצבה במרפסת וכוסתה בחול ובעפר. היא הייתה כפותה, פיה נחסם. על פי הרשויות, הבריטית נחנקה למוות.

באותו רגע הפכה הפרשה למצוד לאומי. איצ'יהאשי הצליח לברוח לפני המעצר, ותמונותיו הופצו ברחבי יפן באלפי כרזות מבוקשים. משפחתה של לינדזי הגיעה שוב ושוב למדינה, חילקה עלונים, דיברה עם עיתונאים ולחצה על הרשויות שלא לתת לרוצח להיעלם.

איצ'יהאשי עשה הכל כדי להיעלם. הוא נדד ברחבי יפן, עבד בעבודות מזדמנות, השתמש בזהות בדויה וניסה להתרחק ממקומות שבהם יזהו אותו. בשלב מסוים עבד באתר בנייה באוסקה, חסך כסף, והחל לשנות את מראהו בצורה קיצונית. לפי הדיווחים, הוא ניסה להסיר בעצמו שומות מפניו, חתך חלק משפתו התחתונה, ובהמשך עבר ניתוחים פלסטיים, בהם שינויים באף ובעפעפיים. דווקא הניסיון הזה למחוק את פניו הפך בסופו של דבר למה שהפיל אותו.

מרפאה בנגויה דיווחה למשטרה על מטופל חשוד שדמה לאיש המבוקש. בנובמבר 2009, יותר משנתיים וחצי אחרי הרצח, המשטרה פרסמה תמונות עדכניות של פניו לאחר הניתוחים. זמן קצר לאחר מכן זוהה אדם הדומה לו במסוף מעבורות באוסקה, כשניסה לעלות על מעבורת לאוקינאווה. הפעם הוא לא הצליח לברוח, ונעצר במקום.

משפטו של איצ'יהאשי נפתח ב-2011 בבית המשפט המחוזי בצ'יבה. הוא הודה שתקף את לינדזי מינית וגרם למותה, אך טען שלא התכוון לרצוח אותה. התביעה טענה כי חנק אותה כדי להשתיק אותה ולהסתיר את מעשיו. הוריה של לינדזי, ביל וג'וליה הוקר, ביקשו את העונש החמור ביותר האפשרי. אף שעונש מוות קיים ביפן, התביעה ביקשה לגזור עליו מאסר עולם. אביה של לינדזי, לעומת זאת, ביקש מבית המשפט להטיל עליו עונש מוות. ביולי 2011 דחה בית המשפט את טענתו של איצ'יהאשי שלפיה המוות לא היה מכוון, וגזר עליו מאסר עולם.

עבור המשפחה, גזר הדין היה הסוף להליך המשפטי – אבל לא סוף אמיתי. אביה של לינדזי אמר אחרי ההרשעה שהם חיכו ארבע שנים וחצי לצדק עבור בתם, וכי הצדק הושג. ועדיין, שום עונש לא יכול היה להחזיר את הצעירה שנסעה ליפן כדי ללמד, לטייל ולבנות לעצמה עתיד.

איצ'יהאשי כתב בהמשך ספר על התקופה שבה נמלט מהמשטרה, תחת הכותרת "עד שנעצרתי". הוא הציע להעביר את התמלוגים למשפחת הוקר, שדחו את הכסף. מבחינתם, לא היה שום דבר בסיפורו של האיש שרצח את בתם שיכול להפוך לפיצוי.

סיפורה של לינדזי הוקר נשאר אחד ממקרי הרצח הידועים ביותר של אזרחית בריטית ביפן. הוא שילב את הפחד הכי בסיסי של צעירים שיוצאים לעולם עם מחדל כמעט בלתי נתפס: חשוד מרכזי שברח ממש מתחת לאפם של השוטרים. במשך שנתיים וחצי, הפנים שלו הופיעו על קירות ורכבות, בזמן שהוא ניסה לבנות לעצמו פנים חדשות.