הנסיך הארי: "תורידו את התואר - ותראו מישהו שבא מבית הרוס"

אחרי שש שנים בארצות הברית, הנסיך הארי, מייגן מרקל ושני ילדיהם עשו לאחרונה קאמבק וחזרו לבריטניה. כעת, בריאיון חדש למגזין GQ שפורסם השבוע, הוא מדבר בין היתר על הקרע עם אחיו, הנסיך ויליאם ואביו, המלך צ'ארלס - שעוד לא פגש את נכדיו. הנסיך אומנם הבהיר שהוא מאמין שכל עוד הנר דולק אפשר לתקן ("אני אופטימי - לא תמים. הייתי בעבר"), אבל גם נאלץ לספק הבהרה בהמשך.

הריאיון, שלא עסק רק במשפחת המלוכה, נערך בניו יורק בסוף החודש שעבר, זמן קצר לאחר שבני הזוג חזרו עם ארצ'י וליליבת לבריטניה. בשיחה עם העיתונאי זאק בארון, במסגרת סדרת הראיונות One More Question, נשאל הנסיך על מערכת היחסים המורכבת עם אביו ואחיו, ועל האפשרות לשקם אותה, והשיב: "אנשים אולי מסתכלים עלינו ואומרים 'איך תצליחו לפתור את זה? ואולי הדרך שבה תצליחו לפתור את זה, תעזור גם לי לפתור את הדברים שלי". סכסוכים בין אחים ומערכות יחסים שבורות בין הורים לילדיהם, לדבריו, הם עניין שאנשים רבים מתמודדים איתם, אלא שאז הוא גם אמר: "יש אנשים שלא רוצים שזה יסתדר - אני רוצה".

לאחר פרסום הריאיון, נציגו של הארי הבהיר למגזין People כי הדברים לא נועדו לעקוץ את אחיו או כל בן משפחה אחר. "ההערה נאמרה בהקשר כללי ולא כוונה למשפחתו בשום צורה", נמסר מטעמו.

כשנשאל אם הוא באמת מאמין שאפשר להתפייס, השיב: "ברור שכן", וציין שלנוכח מה שקורה היום זה הדבר החשוב ביותר. "יש מספיק דרמות בעולם ובחיים של אנשים, ואין סיבה להמשיך להתמודד עם בעיות בתוך המשפחה". אלא שלדבריו, כדי להתקדם צריך גם כבוד הדדי: "אני יכול לכבד אותם אם הם מכבדים אותי ואת העמדה שלנו", אמר, ולא פירט אילו צעדים, אם בכלל, ננקטו מאחורי הקלעים כדי לקרב בין הצדדים, או שהפיוס כבר נמצא מעבר לפינה.

הארי נשאל גם על אביו, שמתמודד עם מחלת הסרטן; כשעלה החשש מהאפשרות לעוד אובדן במשפחה, הוא הודה שהוא מכיר את התחושה על רקע מותה הטרגי של אמו כשהיה בן 12. על מצבו של אביו אמר בקצרה כי "הוא משתפר", כשבהמשך דיבר על ההבדל בין אובדן פתאומי שלא מאפשר להיפרד לבין מחלה ממושכת, ועל כך שאין תשובה פשוטה לשאלה איזו התמודדות קשה יותר.

לצד הקרע המשפחתי, הריאיון מספק גם הצצה למה שהביא את הארי ומייגן לשוב לבריטניה עם הילדים. הארי הסביר שאחרי השנים מעבר לים, הוא רצה להיות עם כל משפחתו במקום שבו גדל, להראות לילדים את מולדתו ולאפשר להם לחוות חלק מהדברים הטובים שהוא זוכר מילדותו. "לאפשר לילדים ללמוד בבית ספר בריטי היה משמעותי מאוד עבורי. לא ידעתי עד כמה זה חשוב לי", סיפר. הוא הדגיש שאין בדבריו ביקורת על מערכת החינוך האמריקאית, אלא רצון לאפשר לילדים להיחשף לתרבויות. "להיות קרוב יותר למשפחה שלי ולחזור לאדמת בריטניה ליותר מכמה ימים או שבוע פה ושם - זה נחמד לחזור".

הוא גם הודה שהמעבר לא היה מתוכנן במשך זמן רב, כשהחלטה התקבלה מהר יחסית. המשפחה לדבריו מתכוונת לתת לדברים להתייצב בחודשים הקרובים ואז להחליט איך להמשיך; החזרה לבריטניה מתרחשת אחרי שנים שבהן הארי ומייגן מתחו ביקורת על היחס שקיבלו מהתקשורת הבריטית ועל השתלשלות מעמדם במשפחת המלוכה. כשנשאל אם הפעם הדברים יהיו שונים, אמר שהגישה שלהם השתנתה בעקבות השנים שעברו והמאבקים עצמם. הוא מקווה שגם הסביבה תשתנה, ושאפשר יהיה להשאיר מאחור חלק מהעימותים: "יש היבטים מהעבר שאני, המשפחה שלי וחלקים מהתקשורת הבריטית היינו רוצים להשאיר מאחור, ולפעול למען טובת הכלל", אמר.

בהמשך דיבר גם על ההתמודדות הנפשית שלו, על מות אמו ועל הדרך שבה למד לחיות עם האובדן, כשהוא מוצא את עצמו חושב על אמו כמעט בכל יום. "אלה לא מחשבות עמוקות מדי. זה משהו מהיר כזה, 'אני מתגעגע אלייך. אני תוהה איך העולם היה נראה אם היית פה, אני תוהה איך המשפחה שלי הייתה נראית אם עדיין היית פה'". כשנשאל על החשיפה האישית שלו, הוא הבהיר: "אני בהחלט לא רוצה רחמים. עברנו את השלב הזה מזמן". כשהמראיין שאל למה, הארי השיב: "למה? כי אני נסיך".

בעבר לא הבין לדבריו עד כמה הבילויים והיציאות שלו עם חברים שימשו לעתים דרך להדחיק את העצב על הטרגדיה. "האם לפעמים עשיתי את זה כדי לדכא את העצב על אובדן אמא שלי? כן. האם הייתי מודע לכך באותו זמן? ממש לא", אמר.

הוא הסביר שיש לו רשת תמיכה, שהוא עבר סוגים שונים של טיפול ושעבד על עצמו לאורך השנים, כשלדבריו, הוא תוהה לפעמים היכן היה נמצא היום אם לא היה עושה את העבודה הזאת. בין היתר שיתף ברגע קשה, שבו מצא את עצמו שוכב בתנוחה עוברית על רצפת המטבח; הוא לא פירט מתי בדיוק זה קרה או מה הוביל לכך, אבל השתמש בחוויה כדי להסביר למה חשוב לזהות קשיים לפני שמגיעים לשפל. מאז שטופל החיים הפכו "לטובים יותר וקשים יותר"; מצד אחד הוא מרגיש מחובר יותר רגשית לחברים, משפחה ובעיקר לילדיו, מנגד, לדבריו, הוא

אחד החלקים המעניינים בשיחה הוא האופן שבו הארי מתאר את עשר שנותיו בצבא הבריטי, בתקופה שבה לדבריו היה מלא באדרנלין. לדבריו, השירות העניק לו ערכים, מיומנויות ותחושת יציבות, אבל בדיעבד הוא מבין שגם זה שימש עבורו מפלט. "זו הייתה בריחה עבורי, ולא הבנתי אז מה זה עושה בשבילי או ממה ניסיתי לברוח", סיפר. "ברחתי ממשהו, והצבא סיפק לי את הסחת הדעת המושלמת". כשהמראיין הזכיר את הבדיחה של הארי בספרו Spare, על כך שאנשים שהגיעו מבתים מפורקים ואיבדו את אמם הם מועמדים מתאימים לגיוס, הארי הסכים עם הרעיון והסביר: "תורידו את התואר ואת מי שאני ואת כל השאר, ותראו מישהו שבא מבית הרוס". הוא הוסיף שאנשים רבים מגיעים מבתים כאלה, ושגם הצבא יודע לגייס אנשים עם רקע דומה, שיכולים לתפקד היטב במסגרת צבאית.

לדבריו, חלק מהקשיים הנפשיים שחווים מי ששירתו בצבא קשורים לא רק לאירועים שעברו במהלך השירות, אלא גם לטראומות ילדות שקדמו לו. "האירוע היה הטריגר, אבל מה שהוא פתח קדם לשירות", הסביר, בהתייחסו לפוסט-טראומה ולחוויות שאנשים רבים נושאים איתם, לפעמים בלי להיות מודעים. באותו הקשר, הוא גם דיבר על הקושי של גברים להראות פגיעוּת, ועל השינוי שעבר מאז שהפך לאבא, כשלדבריו ההורות גרמה לו להבין שחשוב לא רק להגן על המשפחה, אלא גם להיות מסוגל להראות רגש. "להיות פגיע זה לא חולשה. זו עוצמה", אמר.

לקראת סוף הריאיון, הוא התייחס גם לביקורת שהוא סופג על כך שהוא משתף שוב ושוב פרטים מחייו, בין היתר בספרו האוטוביוגרפי Spare, בסדרת הטלוויזיה שלו ושל מייגן ובראיונות, כמו עכשיו. אלא שלטענתו הוא מעדיף לספר את הסיפור שלו בעצמו במקום לשתוק ולתת לאחרים לספר אותו.

"אם אתה יושב בשקט ושומר על פרופיל נמוך, הסיפורים לא מפסיקים. הם ממשיכים בלי סוף", אמר. לדבריו, רבים מהדברים שנכתבים עליו מומצאים, לא נכונים או מבוססים על מקורות בעייתיים ועל אג'נדה. "אז למה לא לשתף חלק מהסיפור שלך? למה לא לנסות לשלוט בסיפור שלך?". לטענתו הוא מתקשה להבין למה הוא סופג ביקורת על כך שהוא מספר את הצד שלו, בזמן שאחרים, בלי להזכיר שמות, יכולים. מבחינתו, מדובר בניסיון לקחת בחזרה חלק מהשליטה על חייו, שהיו חשופים לציבור מאז ילדותו.