N12
פרסומת

פסיקה היסטורית בהאג: ההכרעה על רצח העם במיאנמר שעשויה להשפיע גם על ישראל

בית הדין לצדק בהאג צפוי לפרסם הכרעה בתביעה נגד מיאנמר בגין רצח עם של בני הרוהינגה • לראשונה בתולדותיו עשוי בית הדין לקבוע כי מדינה אחראית ישירות לביצוע רצח עם • להכרעה עשויות להיות השלכות דרמטית גם על התביעה נגד ישראל

אסף רוזנצוייג
פורסם:
בית הדין בהאג
בית הדין בהאג | צילום: AP
הקישור הועתק

החדשות בקצרה:

  • בית הדין הבין-לאומי לצדק יפסוק אם מיאנמר ביצעה רצח עם נגד המיעוט המוסלמי.
  • מעולם לא קבע בית הדין שמדינה אשמה באחריות לרצח עם.
  • כל פסיקה של בית הדין תהיה מכרעת לדיון בתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל.

ביום חמישי הקרוב צפוי בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג (ICJ) לפרסם את הכרעתו בתביעה שהגישה גמביה נגד מיאנמר, בטענה שצבא מיאנמר ביצע רצח עם נגד בני מיעוט הרוהינגה המוסלמים בשנת 2017. הפסיקה עשויה להפוך לאחת החשובות במשפט הבין-לאומי מאז מלחמת העולם השנייה, בין היתר בשל השלכותיה האפשריות על תביעות דומות המתנהלות כיום בהאג, ובראשן התביעה נגד ישראל.

מאז אימוץ האמנה למניעת רצח עם בשנת 1948, בעקבות השואה, בית הדין הבין-לאומי לצדק מעולם לא קבע כי מדינה נושאת באחריות ישירה לביצוע רצח עם. הוא אומנם קבע בעבר כי התרחש רצח עם בסרברניצה שבבוסניה והרצגובינה, אך לא הטיל על סרביה אחריות ישירה לביצועו. במקום זאת נקבע כי סרביה הפרה את חובתה למנוע את הפשע ולהעניש את מבצעיו.

כעת ניצבת בפני השופטים האפשרות ליצור תקדים משפטי בעל משמעות מרחיקת לכת. מבחינת ישראל, יש חשיבות גדולה לפסיקה, ולשאלה אם וכאשר יקבעו השופטים כיצד להרשיע ברצח עם.

מה קרה במיאנמר?

במרכז הפרשה עומדת הפגיעה הקשה בבני הרוהינגה, מיעוט מוסלמי שחי במשך דורות במערב מיאנמר, מדינה שרוב תושביה בודהיסטים. במשך עשרות שנים סבלו בני המיעוט מאפליה קשה, מהגבלות על תנועה ומגורים ומשלילת אזרחות.

האירועים הגיעו לשיאם באוגוסט 2017, לאחר שארגון חמוש של בני הרוהינגה תקף עמדות של כוחות הביטחון. צבא מיאנמר הגיב במבצע רחב היקף, שלפי עדויות וחקירות כלל מעשי טבח באזרחים, הצתת כפרים, אונס המוני וגירוש אוכלוסייה. יותר מ-700 אלף בני רוהינגה נמלטו בתוך חודשים ספורים לבנגלדש השכנה.

מיאנמר הכחישה לאורך השנים כי ביצעה רצח עם וטענה שהצבא פעל נגד חמושים ולא נגד האוכלוסייה המוסלמית בכללותה. כיום חיים יותר ממיליון פליטי רוהינגה בבנגלדש, רבים מהם במחנות פליטים צפופים.

פליטים בני הרוהינגה בבנגלדש
פליטים בני הרוהינגה בבנגלדש | צילום: רויטרס

התביעה הוגשה בשנת 2019 בידי גמביה, מדינה מוסלמית קטנה במערב אפריקה שאין לה קשר ישיר לאירועים. היא הסתמכה על העיקרון שלפיו כל מדינה החתומה על האמנה למניעת רצח עם רשאית לדרוש ממדינה אחרת לעמוד בהתחייבויותיה.

פרסומת

השאלה המרכזית: כיצד מוכיחים כוונה לרצח עם?

אחת הסוגיות החשובות ביותר בתיק היא הוכחת הכוונה. האמנה הבין-לאומית אינה מסתפקת בקביעה שבוצעו מעשי הרג המוניים, גירוש או פשעים נגד האנושות. כדי שמעשה יוגדר כרצח עם, יש להוכיח שהוא בוצע מתוך כוונה מיוחדת להשמיד, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית.

מדובר ברף משפטי גבוה במיוחד. גם כאשר קיימות ראיות למעשי זוועה נרחבים, יש לבחון אם מטרתם הייתה השמדת הקבוצה עצמה, ולא מטרה אחרת, כמו השתלטות על שטח, גירוש אוכלוסייה או הכרעה של ארגון חמוש.

לפי התביעה נגד מיאנמר, הפעולות הצבאיות לא היו אוסף של תקריות נפרדות, אלא מבצע שיטתי שחזר על עצמו בכפרים שונים. חיילים תקפו אזרחים, הפרידו בין גברים לנשים, ביצעו מעשי אלימות מינית, רצחו תושבים והציתו בתים. התובעים טוענים שהשיטתיות, היקף האלימות ואופייה מעידים על כוונה להשמיד את בני הרוהינגה כקבוצה.

הפסיקה צפויה להבהיר כיצד ניתן להסיק כוונה לרצח עם מתוך דפוסי פעולה צבאיים, גם בהיעדר הוראה מפורשת להשמיד קבוצה מסוימת.

מדוע הפסיקה עשויה להשפיע על ישראל?

מאז דצמבר 2023 מתנהלת באותו בית דין תביעה שהגישה דרום אפריקה נגד ישראל, בטענה שפעולותיה במהלך המלחמה ברצועת עזה מפירות את האמנה למניעת רצח עם.

כפר של בני הרוהינגה במיאנמר שהושמד במתקפות הצבא
כפר של בני הרוהינגה במיאנמר שהושמד במתקפות הצבא | צילום: רויטרס
פרסומת

שני התיקים שונים בנסיבותיהם וברקע הצבאי והמדיני שלהם, אך מבחינה משפטית קיימת ביניהם נקודת דמיון מרכזית: בשניהם נדרשים השופטים לבחון לא רק את פעולות הצבא, אלא גם את הכוונה שעמדה מאחוריהן.

דרום אפריקה טוענת כי ישראל ביצעה בעזה מעשים המוגדרים באמנה כרצח עם. היא מסתמכת בין היתר על היקף ההרג וההרס, עקירת האוכלוסייה, המצב ההומניטרי והתבטאויות של בכירים ישראלים, שלטענתה מעידות על כוונה להשמיד את הפלסטינים בעזה.

ישראל דוחה את ההאשמות וטוענת שמטרות המלחמה היו צבאיות וביטחוניות, ובראשן לחימה בחמאס בעקבות טבח 7 באוקטובר, ולא השמדת האוכלוסייה הפלסטינית. לעמדתה, גם פגיעה נרחבת באזרחים ובתשתיות אינה מוכיחה כשלעצמה כוונה לבצע רצח עם.

כאן עשויה להיות חשיבות מיוחדת לאופן שבו ינמקו השבוע השופטים את החלטתם בעניין מיאנמר.

בפסיקות קודמות קבע בית הדין שכאשר מבקשים להסיק כוונה לרצח עם מתוך דפוס של מעשים, הכוונה הזאת צריכה להיות המסקנה הסבירה היחידה העולה מהראיות. כלומר, לא די להראות שהתנהגות הצבא מתיישבת עם כוונה להשמיד קבוצה, אלא יש לשלול הסברים סבירים אחרים.

פרסומת

אם השופטים יקבעו כי היקף המעשים והשיטתיות שלהם במיאנמר מספיקים להוכחת כוונה להשמיד את בני הרוהינגה, הדבר עשוי לחזק את הטיעון המשפטי של דרום אפריקה נגד ישראל. לעומת זאת, אם יאמצו פרשנות מחמירה במיוחד של הדרישה להוכחת כוונה, או יקבעו שהראיות אינן מספיקות, הפסיקה עשויה דווקא לסייע לטיעוני ההגנה של ישראל.

פליטים בני הרוהינגה בבנגלדש
פליטים בני הרוהינגה בבנגלדש | צילום: רויטרס

עם זאת, גם קביעה שמיאנמר ביצעה רצח עם לא תוביל אוטומטית למסקנה דומה בעניינה של ישראל. בית הדין יידרש לבחון בנפרד את הראיות, הנסיבות וההקשר של כל אחד מהתיקים.

הכרעה שעשויה להשפיע לשנים קדימה

בית הדין עדיין לא הכריע אם ישראל ביצעה רצח עם. עד כה הוא הוציא צווים זמניים שנועדו להגן על זכויות הפלסטינים במסגרת האמנה, אך אלה אינם מהווים קביעה שישראל ביצעה את הפשע.

ההליך נגד ישראל צפוי להימשך עוד שנים, ולכן לפסיקה במיאנמר עשויה להיות חשיבות מיוחדת. היא עשויה לספק לשני הצדדים תקדים משפטי מרכזי, שישמש אותם בטיעוניהם בהמשך הדרך.

גם בוושינגטון עוקבים אחר ההשלכות האפשריות. שגריר ארה"ב באו"ם, מייק וולץ, הזהיר כי אין לאפשר לבית הדין לקבוע אמת מידה לרצח עם שתוכל לשמש נגד חיילים של מדינות בעלות ברית של ארה"ב.