ארה"ב וסין במרוץ לפיתוח כור גרעיני על הירח

ארצות הברית, סין ורוסיה, במרוץ אחר בניית הכור הגרעיני הראשון שיבנה על הירח. המרוץ לחלל שהתקיים בין ארצות הברית למעצמה הסובייטית נמשך עשורים, וכעת סוכנות החלל האמריקנית, נאס"א, פועלת במרץ כדי להיות מוכנה לשגר לחלל כבר בחודש דצמבר 2030 את הכור שתפתח. זאת בתגובה ללוח הזמנים של סין ורוסיה שעובדות יחד על הפרויקט ומסמנות את 2036 כשנת היעד שלהן.

לכור הגרעיני, שאותו המעצמות רוצות להקים על הירח, קיימות כמה מטרות שבאמצעותן הן יוכלו להמשיך לחקור את החלל בצורה טובה ונוחה יותר. ראשית, המדינות רוצות להיות הראשונות שמגיעות להישג הזה ואף להקים בסיס ירחי לצידו. בנוסף, בכוונתן לאתר משאבים כגון קרח קפוא ולשגר משימות חדשות בטווחים רחוקים יותר במערכת השמש.

רוסיה המובילה בתחום, אך נאס"א מצמצמת את הפער

מקורות הכוללים מחקרים, מפרטים טכניים וראיונות עם גורמים בתעשייה, מסבירים את דרך פעולתן של המדינות להשגת המטרה, ואת שיתוף הפעולה של סין ורוסיה. כך, מוסבר שאנרגיה גרעינית הוא התחום המרכזי שבו תתמקד רוסיה. זאת על רקע הניסיון העשיר שלה בתחום, הגדול מזה של כל מדינה אחרת.

רוסיה שיגרה לחלל יותר מ-30 כורים, את רובם בשנות ה-70 וה-80 במהלך המלחמה הקרה. בנוסף, היא נחשבת למובילה בתחום האנרגיה הגרעינית האזרחית ומחזיקה במלאי הגדול ביותר של אורניום שאינו מועשר לרמה גבוהה - דלק הנחשב לבטוח ביותר למשימות החלל הללו. ארצות הברית, לעומתה, נמצאת במחסור של החומר הזה.

הפעם האחרונה שבה שיגרה נאס"א כור לחלל הייתה בשנת 1965 אך הוא הושבת לאחר כשל שאירע בחללית אחרת שכלל אינה קשורה לכור. מאז, השקיעה ארצות הברית יותר מ-20 מיליארד דולר בתוכניות גרעיניות שיועדו לחלל, אך הן לא מומשו לכדי שיגור כור נוסף.

כור גרעיני לצד בסיס ירחי ראשון

בסיס ירחי, כמו זה שארצות הברית וסין שואפות להקים, דורש אנרגיה רבה מזו שיכולים לייצר האמצעים המצויים כיום בחלל, ולשם כך יידרש כור שיוצב על הירח. הכור יעמוד בפני לילות הירח הארוכים, אשר כל אחד מהם אורך שבועיים שלמים. בנוסף, הוא יידרש לעמוד בטמפרטורות של כ-55 עד כ-203 - מעלות צלזיוס.

הרשויות של רוסיה פועלות לייצר כור ירחי בשם סלינה שיעניק לבסיסים הסיניים את האנרגיה הדרושה להם ויהיה מוכן עד לשנת 2036. הוא עתיד לייצר חשמל בעוצמה של 10 קילו וואט ולפעול באופן אוטונומי למשך עשור.

נאס"א, לעומת זאת, האיצה את הייצור של Lunar Reactor 1 שעתיד לייצר חשמל בעוצמה של 20 קילו וואט ולפעול באופן אוטונומי במשך חמש שנים. היא מתכננת להשתמש באנרגיה גרעינית כבר בשנת 2028 כדי להניע חללית למאדים ובכך להיות הראשונה שעושה זאת. במקביל, הבית הלבן הודיע כי הפנטגון מתכוון לפתח כורים חלליים משלו ולהציבם סביב כדור הארץ.

מומחים בנושא צופים שתאריכי היעד שהציבו המעצמות ידחו, זאת מפני שאף אחת מהן לא הציגה עד כה יכולות להנחית משא רדיו אקטיבי כבד כל כך על פני שטח משובש כמו זה של הירח. בנוסף, לא הותקן מעולם כור בכוח כבידה נמוך כל כך.

החששות הרבים לצד התוכניות

המדינות אומנם הבהירו כי הן מתכוונות להפעיל את הכורים הגרעיניים רק לאחר נחיתתם על הירח, אך מדענים שונים מתריעים שהממשלות פועלות מהר מדי ועלולים להתרחש מקרים שבהם התוכניות ישתבשו ותיווצר סכנה נרחבת.

אחד מהמקרים הוא כשל בשיגור והתרסקות הכור אל תוך אוקיינוס, מה שיגרום לתגובת שרשרת שבסופה תשתחרר קרינה מסוכנת. מומחים גרעיניים טוענים שמקרה כזה התרחש ברוסיה בשנת 2019 וכתוצאה ממנו נהרגו לפחות חמישה בני אדם.

מקרה נוסף הוא תקלה שתגרום לכור לחזור לארץ, כפי שקרה בשנת 1978, שבו קוסמוס 954, לוויין רוסי המונע באנרגיה גרעינית, פגע בצפון קנדה ופיזר חומר רדיו אקטיבי רב.

בארצות הברית טוענים כי כל כור יבדק על ידי מומחים משבע סוכנויות שונות, אך תמיד עלולות להתרחש תאונות. בנוסף, בחלל אפילו תאונות קטנות עלולות לייצר נשורת רדיו אקטיבית רבה בעקבות כוח הכבידה המועט שנמצא שם. כמו כן, כשכור גרעיני יוצא מכלל שימוש בכדור הארץ, מתבצע פירוק שלו בהליך זהיר שנמשך כמה שנים. לעומת זאת, נאס"א ורוסיה הודיעו כי ישאירו את הכור כמו שהוא על הירח בתום השימוש בו.

דלק זמין אך מסוכן או בטוח אך נדיר?

לצד כל זאת, עולה השאלה מהו סוג הדלק שבו ישתמשו עבור הכורים הגרעיניים. נאס"א הודיעה שהיא תשתמש בדלק גרעיני שאינו מועשר ברמה גבוהה – דלק הנחשב לבטוח יותר. עם זאת, אורניום המועשר ברמה גבוהה הוא קל וזול יותר לשיגור מאשר דלקים אחרים. בנוסף, בניסוי האחרון שנאס"א ביצעה בשנת 2018, היא השתמשה באורניום מועשר ברמה גבוהה.

רוסיה וסין לא חשפו את סוג הדלק שבו ישתמשו, אך בכורי החלל הישנים של רוסיה, השתמשה המדינה בדלק המועשר ברמה גבוהה. ממשל טראמפ התריע על שימוש בסוג דלק זה מכיוון שניתן להפוך אותו לנשק גרעיני.