הסחף הכחול ושפל חסר תקדים: האם ישראל מוכנה ליום שבו תאבד את אמריקה?

הסימנים היו שם כבר זמן רב, אבל בחירות האמצע האחרונות בארצות הברית הפכו את החשש למציאות פוליטית חותכת. תוצאות הבחירות הללו הוכיחו שוב את הפער שנפער בשנים האחרונות בין הציבור האמריקני לישראל. זה כבר לא רק קומץ קטן של מחוקקים קיצוניים בשולי המפלגה, אלא קהל רחב שלא מבין מה חשיבות היחסים של ארצות הברית עם ישראל, ומאשים אותה במגוון סיבות כמי שמשפיעה לרעה על בעלי תפקידים בוושינגטון.

"נתניהו עשה נזק איום ונורא"

הזעזוע הפוליטי מגיע עד לקומות הגבוהות ביותר בבית הלבן. סגן הנשיא ג'יי-די ואנס (JD Vance) הטיל את האשמה להפסד הרפובליקני בבחירות האמצע על המלחמה באיראן. ואנס ציין כי הסקרים חשפו נתון מדאיג עבור ירושלים: מצביעי דונלד טראמפ שעברו צד והצביעו לדמוקרטים בסיבוב הזה, רוצים לראות את אמריקה משנה את היחסים שלה עם ישראל. "אני מקווה שהמנהיג הישראלי הבא יתמקד בתיקון היחסים", נאמר בשידור ברשת CNN, "לא רק עם מי שיהיה נשיא ארצות הברית, אלא עם העם האמריקני, עם הקהילה היהודית האמריקנית".

הביקורת על המדיניות הנוכחית חריפה מתמיד כלפי ראש הממשלה הישראלי. "לדעתי, בנימין נתניהו עשה נזק איום ונורא ליהודים ברחבי העולם בכך שבודד את ישראל", הוסיף אותו גורם ברשת CNN. "יש סלידה גדולה מישראל. נראה שיש סלידה מישראל", אמר הנשיא טראמפ בריאיון שלו ל-60 דקות. מעל 50 אחוז מהדמוקרטים בארה"ב מאמינים שישראל מבצעת רצח עם. מעל 50 אחוז מהרפובליקנים בגילי 50 ומטה רואים את ישראל באור שלילי. "ישראל מפסידה את ארצות הברית, וזה לא בגלל שהיא מנסה מאוד ומפסידה בה את המאבק", אומר ד"ר אבנר גולוב, סגן נשיא MIND ישראל, "היא פשוט לא עולה על המגרש".

המספרים שמלווים את המגמה הזו חד-משמעיים. שיעור האהדה נטו לישראל בכל הקטגוריות נמצא בטריטוריה שלילית. "אנחנו כבר לא מדברים רק על הבייס הדמוקרטי, אנחנו מדברים גם על ציבור הבוחרים הכללי. המצב הוא באמת קשה, ואי אפשר להגזים בחומרתו", אומרת שירה עפרון, ראש קתדרלת ישראל וחוקרת בכירה במכון ראנד. בחמש השנים האחרונות נרשמה ירידה עקבית במעמדה של ישראל, אך הקצב הלך והאיץ במהלך המלחמה. בשנת 2021, 75 אחוז מהציבור בארה"ב החזיק בדעה חיובית על ישראל. בשנת 2026, הנתון הזה ירד ל-46 אחוז. ישראל חוותה צניחה חופשית בקרב דעת הקהל של האמריקנים, בשמאל וגם בימין.

לחשב את המודל מחדש: פרידה מהסיוע?

אחרי שהוקדש זמן רב להבנת ה"למה", השאלה היא אם יש דרך לשנות את המצב היום. זה לא גזרה משמיים שישראל תאבד את ארצות הברית, אבל כדי להבין מה אפשר לעשות בעתיד כדאי אולי לחזור לעבר. בראש ובראשונה, צריך לגרום לאמריקנים להבין עד כמה ישראל חיונית להם ולעולם. וזה אומר, אולי באופן פרדוקסלי, להפסיק להישען על הסיוע הביטחוני האמריקני.

לא מדובר בניתוק מוחלט, כפי שרמז בעבר הנשיא טראמפ, אלא בחישוב המודל מחדש. "אם ארצות הברית רואה בישראל שותפה, דרוש פה משהו חדש שיגדיר את היחסים. המודל הנוכחי של סיוע מציב את ישראל בעמדה של נתמכת, מה שגורם לאמריקנים לצפות לצייתנות מוחלטת: 'הם מצפים שכל מה שהם יגידו לנו אנחנו גם נעשה'", מסביר ד"ר אבנר גולוב.

"הנרטיב הזה, שלפיו ארצות הברית מסבסדת מדינה עשירה - אפילו אם מדובר בסבסוד צנוע יחסית - שגוררת אותה למלחמות מיותרות או פועלת בניגוד לערכים שלנו, זה מיותר ולכן זהו מהלך נכון", אומרת שירה עפרון, ראש קתדרלת ישראל וחוקרת בכירה במכון ראנד.

"הסיוע הביטחוני הוא גם מערכת שלמה של חלוקת ידע ופיתוח משותף", אומר אבישי בן ששון גורדיס, ראש תחום ישראל-ארה"ב INSS. "כשהוא פועל בדרגי עבודה, הוא רק מחזק את הקשר. אבל ברמה הפוליטית, האופן שבו הוא מתפרש כרגע זה נטל".

אחת ההצעות המונחות על השולחן היא הפיכת ישראל למעין בסיס מרכזי, "הזרוע הארוכה של הצבא האמריקני במזרח התיכון". אחרי המלחמה באיראן, ארצות הברית צפויה להוריד משמעותית את נוכחותה באזור. בהיעדר בעלות ברית אחרות שהן גם בעלות יכולות וגם מוכנות להילחם, הנכסיות הישראלית הופכת לקריטית.

מהלקח היפני ועד ל"אס" של ווייז

השינוי הנדרש הוא מעבר מברית של צבאות לברית טכנולוגית. הרעיון הוא להשקיע בטכנולוגיות שיגדירו את המאה ה-21 וקריטיות לארצות הברית במאבק הגלובלי מול סין: בינה מלאכותית (AI), קוונטום, אנרגיה ושבבים. "לעשות דברים ביחד שיתחילו להפגיש סטארטאפיסטים, אנשי עסקים ומשקיעים", זהו היעד.

ישראל לא רחוקה משם. במהלך 20 השנים האחרונות היא הפכה למעצמת טכנולוגיה, "אומת הסטארטאפ". אפליקציות כמו ווייז (Waze) הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי האמריקנים. "מי יותר מישראל יכול להגיד שהוא היום הופך למעצמה טכנולוגית?", שואלים המומחים. "יש לנו פה 'אס' שאנחנו מתעקשים לא לשחק בו".

זה בדיוק מה שעשתה יפן. אחרי שפל בדעת הקהל האמריקנית בעקבות מלחמת העולם השנייה, יפן השקיעה בברית כלכלית וטכנולוגית, אפשרה הקמת בסיסים והפכה למודל עבור האמריקנים. התוצאה הייתה זינוק בתמיכה מ-50 אחוזים בשנות ה-90 ל-85 אחוזים כיום. היפנים הבינו שהם צריכים לעבוד בזה: "הם באים לישראלים ואומרים להם - אנחנו הולכים להעריך אתכם לפי התרומה שלכם לכלכלה האמריקנית ולאינטרס האמריקני והיפנים החלו לעבוד בזה", מסביר ד"ר אבנר גולוב. הישראלים נעלבים. מה, אתה לא תומך בנו כי אנחנו ציונים? כי אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון? זה המיינדסט שצריך לשנות".

דוגמה נוספת היא קטאר - מדינה שהיה עליה חרם ערבי, דעת הקהל שלילית בארה"ב שהצליחה לעשות בחדירה למוקדי קבלת ההחלטות באמריקה שינוי תדמית מרשים בשני עשורים.

האלימות באיו"ש: "למה אנחנו מממנים את זה?"

אך הבעיה היא לא רק הסברתית. הסיבות לירידה בתמיכה קשורות גם למדיניות. לצד הקמפיינים הממומנים נגד ישראל, התמונות מעזה והדיווחים על מה שמוגדר בוושינגטון כ"טרור יהודי" ביהודה ושומרון גורמים לנזק חסר תקדים. "האלימות משתוללת בגדה המערבית הכבושה", מצטטים בדיווחים האמריקניים, תוך הצגת תמונות של רעולי פנים חמושים באלות ובאבנים.

"הדבר הזה, חד-משמעית, תופס המון תשומת לב", אומר בן שושן גורדיס. "זה לא רק בקרב דמוקרטים. יש ביקורת על ההתנהלות של ישראל ושאלות לגבי למה אנחנו מממנים את הדבר הזה". עפרון מוסיפה: "זה הדבר הראשון שחברי קונגרס שואלים כשאני פוגשת אותם. הם אומרים: 'איך זה שאתם מצליחים לתפוס כל נושא כלים בנוח'בה שפלש לישראל ב-7 באוקטובר, אבל פתאום מסכות פנים הן סיבה לא לעצור פורעים יהודים באיו"ש?'"

שינוי המדיניות בתחום הזה, לצד שיח על אופק מדיני ורצון לא לכבוש את הפלסטינים לנצח, עשוי לסייע לקולות בקונגרס שדוחפים לקשר קונסטרוקטיבי מול אלו שקוראים לסנקציות. "אתה לא יכול למכור מדיניות לא אטרקטיבית למישהו שלא רוצה את זה", מוסיף ד"ר גולוב. בנוסף, ישנו קמפיין אדיר נגד ישראל המנוהל על ידי מדינות בכסף עצום, שצריך להתחיל לפרק.

המפה הפוליטית: 100 איש באמצע

דניאל ברש, יועץ אסטרטגי לפוליטיקאים דמוקרטים, מאמין שבעבודה קשה אפשר לשקם את מערכת היחסים. בן שושן גורדיס מנתח את יחסי הכוחות במפלגה הדמוקרטית בקונגרס: "אלו שהם ממש אנטי-ישראלים מהווים רק 10-15 אחוזים. רוב המפלגה, כ-100 איש הנמצאים ב'אמצע', הם אנשים שילכו לאן שהרוחות נושבות. הם לא ילכו אנטי-ישראלי, הם לא ילכו פרו-ישראלי בכל מחיר, הם ילכו לאן שהרוחות נושבות, אבל הם עדיין מאמינים שיש ערך במערכת היחסים".

לצידם, יש עוד כ-100 מחוקקים שהם ממש בעד ישראל ומחפשים לחזק את הקשר. "השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו זה איך אנחנו עוצרים את הסחף ועוזרים גם לאותו מחנה, שהוא יותר פרו-ישראלי, וגם למחנה שנמצא שם באמצע. עושים להם החיים קלים יותר לתמוך בנו, להצביע בעדנו, לדבר במחוזות שלהם בעד ישראל", מוסיף בן שושן גורדיס.

רותם אורג, המוביל גוף שייעודו שימור הקשר בין האגף הליברלי בארצות הברית לישראל, פועל בגבעת הקפיטול מול מחוקקים דמוקרטים ביקורתיים ומנסה להתניע מחדש את הקשרים. "אני פה כדי לנסות לשכנע אותם שלמרות הפערים בינינו, ישראל היא עדיין מדינה שמחויבת לערכים המשותפים שלנו עם ארה"ב", הוא אומר.

"אין ברירה אלא לפעול אחרת, לחזור לבסיס הדו-מפלגתי", אומרת עפרון. להבין שיחסים עם ארצות הברית זה לא רק יחסים בין ראש ממשלה לנשיא. צריך לעבוד מול שני הבתים, מול 50 המדינות בארצות הברית, ולא להזניח את השיח בקמפוסים".

"הדבר היחיד שמפריד בינינו לבין קוריאה הצפונית"

למי שתהה אם הקשר הזה אכן קריטי, התשובה של המומחים חד-משמעית. מערכת היחסים עם ארצות הברית מארגנת את כל האופן שבו מדינת ישראל פועלת כיום - בביטחון, בכלכלה, בחברה ובאקדמיה. "הנשק שאנחנו קונים מבחוץ הוא אמריקני, ואני לא מכיר מדינה אחרת שיכולה לספק לנו את הנשק המתקדם הזה", מבהיר ד"ר גולוב.

מעבר לכך, הקשר הטכנולוגי הוא הצינור שבנה פה אקו-סיסטם מצליח. והחשוב מכול: "לא מכיר שום מדינה שמוכנה להטיל היום וטו על החלטות נגד ישראל באו"ם. במציאות של היום זה הדבר היחידי שמפריד אותנו מקוריאה הצפונית". לסיכום, האיום הקרוב ביותר להיות קיומי על מדינת ישראל הוא מדינה ללא התמיכה האמריקנית.

גם הקהילה היהודית בארצות הברית, שישראל נטתה להזניח, היא מפתח קריטי. היא סובלת מאנטישמיות ומושפעת ישירות מהחלטות הממשלה, אך היא נותרה הגשר למקבלי ההחלטות. שיקום היחסים הללו חייב להיות פרויקט לאומי של כל ממשלה. ישראל פשוט לא יכולה להרשות לעצמה את אובדן הקשר המיוחד שטופח במשך עשורים.