"אולי נותרו לי רק שנה-שנתיים": הפרוטוקול הסודי מהפגישה של פרס והמלך חוסיין נחשף

יותר משלושה עשורים אחרי הפגישה החשאית בין שמעון פרס למלך חוסיין, ארכיון מרכז פרס חושף הבוקר (שלישי) קטעים מפרוטוקול השיחות שנערכו בין השניים באותו לילה, בארמון המלך ברבת עמון בנובמבר 1993. הפגישה התקיימה תחת מעטה חשאיות, שאף הצריך שינוי בחזותו של פרס, ובמהלכה הונחה הטיוטה הראשונית להסכם השלום עם ירדן. המסמכים נחשפים במלאת עשור למותו של פרס.

מהמסמכים עולה כי ב-26 באוקטובר 1993 התקבל מבית המלוכה הירדני מסר דרמטי שלפיו המלך חוסיין מעוניין להיפגש עם פרס, שכיהן אז כשר החוץ. חוסיין הביע נכונות לקיים פגישה חשאית, וכעבור כשבוע היא יצאה לפועל.

החשאיות הייתה מוחלטת. לפי הפרוטוקול, המלך נענה להצעה לקיים את הפגישה ברבת עמון ב-2 בנובמבר, ולצד הירדני הובטח כי "יינקטו האמצעים הדרושים למנוע זיהוי שר החוץ". ואכן, בצוהרי אותו יום עברו פרס, מנהל לשכתו והמשנה לראש המוסד את גשר אלנבי ברגל. "בצד הירדני נאספו חיש מהר לשתי מכוניות שהמתינו ממש בצמוד לגשר", נכתב, כאשר המכונית שבה נסע פרס הייתה "נהוגה בידי מנהל לשכתו האישית של המלך חוסיין".

למרות מעטה הסודיות, חוסיין ביקש גם להותיר מזכרת מהמפגש: לפי הפרוטוקול הוא העניק לפרס תצלום גדול שלו עם הקדשה "המנוסחת במילים חמות", ואף הסכים להצטלם לצידו. התמונה המשותפת צולמה במצלמת פולארויד בידי מנהל לשכתו הפרטית.

"אנו אדונים לגורלנו"

במהלך השיחה עסקו השניים בעתיד היחסים בין המדינות ובאפשרויות לשיתוף פעולה. פרס הציג בין היתר תפיסה של תשתית אזורית משותפת, ובה נמלים, תעופה, ים וכבישים. בהמשך הציע להכין מסמך לא-רשמי שירכז את הנושאים שנדונו ואת הסיכומים שהושגו, כדי שיוכל לדון בהם עם ראש הממשלה יצחק רבין. לפי הפרוטוקול, פרס הדגיש כי הוא ורבין "עובדים יד ביד", רואים עין בעין, וכי שניהם חשים שזמנם קצר ומנסים "למשוך את עגלת השלום יחד".

באחד הרגעים הבולטים בשיחה, המתואר בפרוטוקול, "הזדקף המלך, לראשונה מאז תחילת הפגישה", והצהיר בקול צלול: "אנו אדונים לגורלנו ואין אנו קשורים לאישור כלשהו מבחוץ. אנחנו יכולים לפעול".

גם פרס ביקש להדגיש את חלון ההזדמנויות הנדיר שנוצר. בדברי הסיום שלו אמר לחוסיין: "הוד מלכותך – יש כיום תמיכה אדירה בדעת הקהל בהסכם השלום. נקעה נפשם של צעירים ממלחמות, מעוני ומהעדר חופש".

לקראת סיום הערב הוסיף פרס: "הדור שלנו חייב לקבל החלטות קשות – וכל זאת למען ילדינו. עלינו להחליט ההחלטות הקשות לפני שניעלם – ועלינו להבטיח עתיד הילדים. לכן אסור לנו לאבד מומנטום – יש ניגוד בין מיעוט הזמן העומד לרשותנו וגודל ההזדמנויות הניצבות בפנינו".

"אולי נותרו לי רק שנה-שנתיים"

אחד הקטעים האישיים ביותר בפרוטוקול הגיע כאשר חוסיין דיבר על משפחתו ועל הזמן שנותר לו. בקול רפה, כך מתואר במסמך, אמר: "אני רוצה להבהיר עמדתי. ב-1951 היה אירוע טראגי – רצח סבי. אני רוצה להוריש לעתיד – לאחי חסן ולכל הממשל את הטוב ביותר האפשרי. אולי נותרו לי רק שנה-שנתיים. אשים הכול על כף המאזניים".

בהמשך הביע המלך תקווה כי צמצום הפערים יפחית את הפחד בין הצדדים: "כאשר הפערים יצטמצמו – יימוגו הפחדים – התקוות יגברו למען כל ילדי אברהם – והגיע הזמן שכך יקרה".

בתום אותו לילה חתמו פרס וחוסיין בראשי תיבות על מסמך ההבנות. פחות משנה לאחר מכן, באוקטובר 1994, נחתם בערבה הסכם השלום בין ישראל לירדן. אלא שמאז נמוגה האופוריה של אותם ימים, והמילים החמות התחלפו ב"שלום קר" ומנוכר, הנשען בעיקר על אינטרסים אסטרטגיים וביטחוניים משותפים.