אחרי שאותרו: השאלות המשפטיות סביב היעלמותן של מלי וליאל יהלומי

בתום סאגה שנמשכה כמעט שבוע, אותרו שלשום (בין שישי לשבת) מלי וליאל יהלומי בארגנטינה על ידי משטרת ישראל, שהודיעה כי אין כל חשד לפלילים בנוגע לנסיבות היעלמותן - ועל כן שחררה אותן לדרכן.

עם מציאתן וההבנה כי השתיים תכננו להיעלם מרצון, צצו שאלות בקרב רבים בנוגע לאחריות שלהן למאמץ הרב שהשקיעו גורמי הביטחון במדינה ובעולם כדי לאתר אותן, ולנזקים המימוניים סביב היעלמותן. זאת, לצד כעס רב וביקורת על כך שבמשך ימים שלמים המדינה כולה הייתה על הרגליים כדי למצוא אותן, ובזמן הזה האם ובתה הסתובבו ברחבי העולם בטרנינג ופיג'מה של מיקי מאוס - במה שנראה כמו שיא האדישות.

"מבחינה משפטית, מי שהוא מעל גיל 18 יכול להיעלם מרצונו, כל עוד הוא לא ביצע איזושהי עבירה", הסבירה ד"ר דניאלה אסרף, סגנית דקן הפקולטה למשפטים במכללה האקדמית נתניה.

היא פירטה: "אין זכות משפטית להיעלם או איסור להיעלם. מבחינה משפטית, מי שהוא בגיר, שלא עובר על החוק, יש לו האוטונומיה וחופש התנועה לנסוע לאן שהוא רוצה ולנתק קשר עם מי שהוא רוצה". לדבריה, "אם למשל היה מדובר בהורים לקטינים, זה משהו אחר. לפי חוק הכשרות המשפטית, על הורה חובה לדאוג לילדיו, והוא לא יכול להזניח אותו. אך ממה שנראה, כאן זה לא המקרה".

על פי פרסומים, הוצאות משטרת ישראל על החיפוש נאמדות בין מאות אלפי שקלים לכמיליון, שישולמו כולם על חשבון משלם המסים. מלבד זאת, המשפחה פתחה קמפיין מימון המונים, שהצליח לגייס כ-260 אלף שקלים מהציבור, לשם מציאתן. בנוסף, מניית בנק ירושלים שבו עובדת מלי צללה בחדות מ-12% ל-2% בעקבות שמועות ברשת על קשר בין הבריחה לבין עבודתה בבנק.

האם קמה להן חובה משפטית לדווח שהן בחיים אחרי שהן ראו שכל המדינה חיפשה אותן? האם אפשר לתבוע אותן על הוצאות החיפוש והנזקים שנגרמו בעקבות החיפוש?

"מבחינת המדינה, יש הבדל בין המישור הפלילי לאזרחי", הסבירה ד"ר אסרף. "לפי הפרסומים, אין פה חשד לעבירה פלילית. אדם בגיר רשאי לנתק קשר ולנסוע ממדינה למדינה כל עוד הוא לא מפר את חוקי ההגירה".

מנגד היא הוסיפה כי "אם יתברר שהן ידעו שמתנהל הליך משטרתי והן ביצעו פעולות אקטיביות שמטרתן להטעות ולהכשיל את המשטרה, אולי זה יכול להיכנס לסעיף 275 לחוק העונשין - 'הפרעה לשוטר' במילוי תפקידו".

"מבחינת המישור האזרחי, ברור לנו שבחיפוש הזה המשטרה השקיעה המון משאבים", המשיכה ד"ר אסרף. "אבל אין סעיף בחוק שמאפשר למדינה לשלוח להן חשבון על החיפושים. כדי שהמדינה תקבל פיצוי, היא תצטרך להוכיח עילה משפטית עצמאית. למשל, עילה של תרמית. לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין, זה רק אם יתברר שהן יצרו מצג כוזב לרשויות, אך החוק דורש תנאים מאוד נוקשים כדי לתבוע בעילה כזו. זו תהיה טענה תקדימית כי יצטרכו להוכיח שלאזרח יש חובת זהירות כלפי המדינה. אבל שוב, צריך להגיד, שנראה שיהיה מאוד קשה לטעון את זה, זה לא משהו שבקלות המדינה תוכל לדרוש פיצויים בגינו".

ומה לגבי ההפסדים של הבנק בעקבות השמועות שנפוצו?

ד"ר אסרף הסבירה כי "עצם ההיעלמות לא מקימה לבנק עילה נגד העובדת, במיוחד כאשר הבנק פרסם שאין חשד למעילה בכספים. מה שכן, אם יתבררו עובדות מסוימות - יכול להיות שלבנק יהיו עילות תביעה נגד עובדת הבנק מכוח דיני עבודה. למשל, בנוגע לשאלת חובת הנאמנות של העובדת כלפי הבנק - יש לבדוק אם מדובר בעובדת שמתוקף התפקיד שלה והמעמד שלה הייתה צריכה לצפות שהיעלמותה תגרום לבנק נזק".

"בדיני עבודה גם יש חובת תום הלב, חובת נאמנות", אמרה ד"ר אסרף. "יחסי עבודה הם יחסים חוזיים ולכן כשמדובר בעובדים בכירים וכאלה שממלאים תפקידים רגישים החובה הזו עשויה לחול. גם כאן רף ההוכחה הוא יחסית גבוה, כי הבנק יצטרך למשל להוכיח שיש קשר סיבתי בין ירידת המנייה לבין ההיעלמות שלה. כל זה כשצריך לזכור שיש לה הזכויות שלה כאדם פרטי, ואת האוטונומיה שלה".

האם המשפחה צריכה להחזיר את הכסף שנתרם למאמצי החיפוש?

ד"ר אסרף הדגישה כי "כל עוד נתרם כסף ונעשה בו שימוש בתום לב לצורך החיפוש של האם והבת, גם אם בדיעבד התברר שהן בחרו להיעלם מרצון - המשפחה לא חייבת להחזיר את הכסף שהשתמשה בו כי זה נעשה בתום לב. אולם חלילה במקרה שמישהו יצר מצג שווא כדי לגייס את הכספים, וידע שהן בחרו להיעלם מרצון, עלולה להתעורר שאלה של השבה בטענה של הטעיה. נראה שכאן זה לא המקרה. אם נותר כסף לאחר סיום החיפושים, המשפחה חייבת להחזיר אותו מכוח חובת תום הלב בדיני החוזים ודיני המתנות".

בסופו של דבר, המשטרה הבינה שהן נעלמו מרצון. האם מדובר בהפרה גסה של הפרטיות של האם ובתה, גם בפרסום הסרטון שבו הן נמצאו?

"עד שהמשטרה לא ידעה איפה הן, הן היו בחזקת נעדרות, ולכן גם אם נפגעה פרטיותן בפרסום שמותיהן ותמונתן - זה חוקי", אמרה ד"ר אסרף. זאת לדבריה כיוון ש"בחוק הגנת הפרטיות יש סייגים, כאשר הייתה חובה מוסרית וחברתית לפגוע בפרטיות. כאן יש חובה כזו כדי לאתר אותן".

"מרגע שהן אותרו והתברר שהן בריאות, כן יש להיזהר יותר מבחינת פרסום הפרטים, ולכן המשטרה נמנעה מלפרסם איפה הן נמצאו בדיוק", הוסיפה ד"ר אסרף. "מבחינת פרסום הסרטון, גם כאן עומדת למשטרה ההגנה, כי יש אינטרס ליידע את הציבור שהן נמצאו בשלום. הן היו צריכות לצפות שאם הן נעלמות וידווחו כנעדרות, המשטרה תחפש אותן ושמן יעלה בתקשורת כדי לאתר אותן".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "משטרת ישראל פעלה באירוע היעדרותן של שתי הנשים, עד לרגע המפגש איתן, במטרה לשלול איום/סחיטה/פיתוי שגרמו להיעלמותן. נציג המשטרה בדרום אמריקה תשאל את הנשים ושלל את הנסיבות הפליליות, ובכך הסתיים הטיפול המשטרתי".