מחביאים את הנרקומנים: בזמן שהאוהדים חוגגים באצטדיון – סיאטל טובעת בסמים ובהומלסים

בזמן שעיניו של עולם הספורט הבין-לאומי נשואות אל אזור הפסיפיק נורת'ווסט לרגל משחקי המונדיאל, סיאטל מוצאת את עצמה לכודה בין שתי מציאויות שונות בתכלית, שלא לומר מנותקות. בתוך השערים הצפופים של אצטדיון סיאטל ולאורך רצועת החוף המשודרגת והנוצצת של מרכז העיר, גורמים רשמיים ממהרים להכריז על הצלחה חסרת תקדים של טורניר הענק. אלא שבמרחק בלוקים ספורים בלבד משם, המצב נראה אחרת לחלוטין.

משבר פיננסי חריף שמתפתח ברשות האזורית לטיפול בהומלסים, לצד הידרדרות קשה בתנאי המחיה בשכונות ההיסטוריות, חושפים מציאות עגומה במיוחד: עיר שנאבקת בכל כוחה להסוות שוק סמים פתוח ומשבר הומניטרי מדמם, בזמן שהיא מנסה להציג תדמית סטרילית ומצוחצחת על הבמה העולמית.

>> מנסה להשתקם: סן פרנסיסקו קרסה - עכשיו היא רוצה להחזיר את התיירים שברחו

>> בדירת יוקרה: ישראלי נעצר בתאילנד בחשד לסחר בסמים

>> "התייחסו אליי כמו סוחר סמים": ישראלי נחת בחו"ל - ונעצר בגלל מה שמצאו לו בתיק

מנהיגים מקומיים השקיעו חודשים ארוכים בשיווק אגרסיבי של האזור כחוויית האוהדים האולטימטיבית. נציג מחוז קינג, גירמיי זהילאי, שיבח לאחרונה את מהלך הטורניר וציין כי הוא מתקדם באופן יוצא מן הכלל, תוך שהוא מדגיש כי מאות אלפי תיירים בין-לאומיים הזורמים דרך נמלי התעופה, מסופי האוטובוסים והחופים גורמים לעיר להרגיש חיה ותוססת.

עם זאת, המבקרים טוענים כי האווירה החגיגית הזו היא לא יותר ממצג שווא חלול. לטענתם, השקט התעשייתי הושג באמצעות העתקה אסטרטגית, ולא פתרון אמיתי, של האוכלוסיות הפגיעות ביותר בעיר. דיווחים בתקשורת ופעילים שכונתיים מאשימים את הנהלת העירייה בכך שפינתה את צירי התיירות המרכזיים על ידי דחיקת מאהלי ההומלסים ושווקי הסמים הפתוחים לתוך קהילות סמוכות, כמו צ'יינה טאון-אינטרנשיונל דיסטריקט (CID) ובלטאון. במילים אחרות: ניסיון גס לטאטא את המשבר מתחת לשטיח, הרחק מעיניהם של אוהדי הכדורגל שהציפו את העיר.

מעצרים, מזרקים וגירעון של מיליונים

אלא שהמחיר האנושי של המשבר הזה נותר גלוי לחלוטין לעין, ממש מעבר לגבולות הגזרה של אזורי התיירות המוגדרים. בפארקים כמו פארק ד"ר חוסה ריזאל ופארק לואיס הסמוך בשכונת ביקון היל, מתנדבים מקומיים וארגוני סיוע ממשיכים לפנות מדי יום כמויות עצומות של פסולת מסוכנת ושאריות משימוש בסמים.

במהלך מבצע ניקוי רחב היקף שהתקיים לאחרונה, אנדריאה סוארז, מייסדת ארגון הסיוע האזרחי We Heart Seattle, נאלצה להתערב באופן אישי כדי להציל נערה צעירה שהייתה תחת השפעה קשה של סמים ולבושה באופן חלקי בלבד מתוך אחד המאהלים, אירוע שמחדד את הפגיעות הקיצונית עימה מתמודדות נשים וקטינים הלכודים בגיהינום הזה. מומחים לטיפול בהתמכרויות הפועלים בשטח מדווחים על עוינות גוברת והולכת בתוך המרחבים הציבוריים הללו, ומשתפים כי חלק מתושבי המאהלים ניכסו לעצמם באופן פעיל בעלות על הפארקים הציבוריים, ואף הבהירו לתושבי הקהילה כי כדאי להם להישאר בחוץ.

המאבק המתמשך הזה ברחובות מתרחש במקביל לחשבון נפש פוליטי ופיננסי מאסיבי בלב מנגנוני העירייה. ראש עיריית סיאטל, קייטי וילסון, ונציג המחוז, זהילאי, הודיעו לאחרונה על תוכנית חירום ל"איפוס וייצוב" הרשות האזורית לטיפול בהומלסים של מחוז קינג (KCRHA). ההתערבות הדרמטית הזו הגיעה בעקבות הערכה פורנזית עצמאית ומדאיגה, שחשפה כשלים חמורים בבקרות הפנימיות של הארגון, לרבות גירעון תופח של 45 מיליון דולר ו-13 מיליון דולר מכספי משלמי המיסים שנוהלו בצורה כושלת לחלוטין.

המשבר הפיננסי הזה מכה בעיר בדיוק כשהנתונים האחרונים של הסוכנות מראים כי היקף ההומלסים במחוז קינג זינק בתשעה אחוזים מאז 2024. המשמעות היא שיותר מ-18 אלף בני אדם מוצאים את עצמם ללא קורת גג בכל לילה נתון. נתון קריטי עוד יותר מגלה כי כ-64 אחוזים מאותה אוכלוסייה נותרו ללא פתרון דיור כלשהו, כשהם ישנים במכוניות, בפארקים או ישירות על המדרכות.

פעילים בקו הראשון של המאבק מאשימים את ההתעקשות של העירייה על מודל דיור "דל חסמים", שלדבריהם הפך את סיאטל לעיר מקלט לתיירות סמים. מכיוון שהאזור מציע גישה חופשית לחלוטין לחומרים מסוכנים, לצד השלכות משפטיות מינימליות על צריכה ציבורית או החזקה, מכורים המתמודדים עם התמכרויות קשות נמשכים לאזור בהמוניהם מכל רחבי ארצות הברית. מאמצי אכיפת החוק המקומיים נתקלים בצוואר בקבוק חמור, ובעוד המשטרה מנסה לפעול ומבצעת מעצרים בפארקים הציבוריים, מחסור חמור בסנגורים ציבוריים ועומס תיקים בלתי נתפס בבתי המשפט מייצרים מציאות אבסורדית: אנשים שנעצרו על החזקת סמים משוחררים לעיתים קרובות בחזרה אל הרחוב בתוך שעות ספורות בלבד.

העסקים קורסים, התיירים בורחים

בסופו של דבר, מי שמשלם את המחיר הכבד של המשבר הזה היא הכלכלה המקומית, ובעיקר השכונות ההיסטוריות שמרגישות שהעירייה פשוט הפקירה אותן מחוץ לחגיגה הכלכלית של המונדיאל. בצ'יינה טאון-אינטרנשיונל דיסטריקט, בעלי עסקים מדווחים בדאגה כי המכירות צנחו בשיעור מבהיל של עד 22 אחוזים במהלך ימי הטורניר. בעלי עסקים ותיקים מביעים שברון לב על כך שמוסדות קולינריים ומסחריים ארוכי שנים נאבקים לשרוד דווקא בימי המשחקים; התושבים המקומיים קיבלו הנחיה להישאר בבתיהם כדי להימנע מעומסי התנועה הבלתי נסבלים, בזמן שהתיירים הוזהרו במפורש להתרחק מהאזור בשל המוניטין שלו כמוקד פשיעה.

בתגובה למחנק הכלכלי הזה, חברי הקהילה החליטו שלא לשתוק וארגנו עצרת שלווה בפארק הינג האי. הם צעדו לעבר האצטדיון לקראת משחק מרכזי בשלב שמינית הגמר, כשהם מחלקים מפות של העסקים המקומיים ומפצירים באוהדי הכדורגל הבין-לאומיים לבוא, לבקר ולתמוך ברובע ההיסטורי.

מנגד, לשכתה של ראש העיר וילסון מיהרה להגן על אסטרטגיית הטורניר שלה, והצביעה על תחנת שאטל ייעודית שהוקמה בשכונה והסיעה למעלה מ-16 אלף נוסעים לאזור, בניסיון להגביר את נגישות המבקרים. בעירייה הדגישו גם שיתוף פעולה מחודש בין משטרת סיאטל לבין עובדי שטח במטרה להחיות אסטרטגיות הטיה משפטיות ולפרק את שווקי הסמים הפתוחים במוקדי אכיפת חוק בוערים, דוגמת שכונת ליטל סייגון.

ועדיין, עבור התושבים והמנהיגים העסקיים המקומיים, הצעדים הללו של העירייה מרגישים מעטים מדי ומאוחרים מדי. המבקרים לא מהססים להשוות את המצב לאזורים מטרופוליטניים מרכזיים אחרים בארה"ב, שהוציאו לפועל בהצלחה מבצעי ניקוי אגרסיביים ומקיפים לקראת ועידות פוליטיות בין-לאומיות, ותוהים בקול רם מדוע סיאטל נכשלה ביישום סטנדרטים דומים עבור אירוע ספורט בקנה מידה עולמי.

לפני תחילת המונדיאל העירייה פיזרה הבטחות לספק 500 מיטות מקלט חדשות שיסייעו בפינוי הרחובות, אלא שכעת, כשהמשחקים כבר בעיצומם, מתברר כי פחות ממחצית מהקיבולת המובטחת הזו התקיימה בפועל. הנוכחות הבלתי נסבלת של המשבר ברחובות כבר גובה מחירים כלכליים כבדים וארוכי טווח, כולל החלטות מתוקשרות של חברות ענק להעתיק כנסים טכנולוגיים גדולים לערים כמו לאס וגאס, בעקבות תלונות קשות של המשתתפים על שימוש פתוח בסמים ברחובות. כשהזרקור הנוצץ של גביע העולם יתחיל לדעוך, סיאטל תישאר לבדה להתעמת עם האמת המרה: הניסיון להסתיר את הכשלים המערכתיים העמוקים שלה מפני העולם, רק הפך את המשבר של האנשים שחיים בה לקשה וכואב הרבה יותר.