הנוכחות המפתיעה בהלווית ח'אמנאי, והעקיצה: "הגופה המטונפת שלו ממשיכה להרוס את חיינו"

בעוד שהאמירויות, בחרין וכווית בחרו להדיר את רגליהן מהלווייתו של עלי ח'אמנאי, ריאד בחרה בסוף השבוע בצעד שעורר סערה: משלחת רשמית מטעמה התייצבה לחלוק כבוד אחרון לארכיטקט ציר הטרור האיראני. בדרג נמוך ובמראה שזכה ללעג כ"לבוש למסיבה" ולא להלוויה, הנציגים הסעודים הפכו למטרה של ממש. הפרשנים הסעודים הבהירו כי המראה המופגן לא היה מקרי.

המשלחת התייצבה מטעם משרד החוץ הסעודי, כשבראשה סגן שר החוץ וליד אל-ח'ריג'י. הרכב המשלחת פורש בעיני רבים כדרג טכני - רחוק מהחוג המקורב ליורש העצר בן סלמאן. כזה שנועד אומנם לשמר מראית עין של יחסים דיפלומטיים, אך בפועל סיפק תחמושת לעקיצה שלא איחרה לבוא.

במקום בגדים כהים כנהוג בפרוטוקול בטקסי אבל, הגיעו חברי המשלחת הסעודית לבושים בדשדשות לבנות. ברשתות החברתיות מיהרו פרשנים סעודים להציע הסברים ל"בחירה האופנתית" הזו, שנתפסה בעיניהם כקריצה היסטורית: הצבע הלבן מזוהה עם השושלת האומיית, יריבתה המרה של השיעה ההיסטורית. ובכך יש מי שראה ב"עלייה לרגל" הדיפלומטית לטהראן - מפגן סמלי של בוז.

הפרשן הסעודי איימן דין כתב: "סעודיה שלחה את סגן שר החוץ, דרג שבקושי הולם את קדושתה של הגווייה המדוברת להלווייתו של המנהיג העליון לשעבר של איראן. המשלחת הופיעה בגלימות לבנות. הצבע השמור לחגים, לחתונות ולאירועים משמחים. לא להלוויות. ובוודאי שלא להלוויה שיעית במהלך חודש האבל".

‏"הפרוטוקול של בית המלוכה קובע במפורש שלהלוויות יש ללבוש גלימות שחורות או חומות כהות (או שלא ללבוש גלימות כלל). לבן הוא צבע של שמחה", הוא טען. "משלחת בדרג נמוך, לבושה כאילו היא בדרך לחגיגה, שמגיעה להביע 'תנחומים'. זו אולי הסטירה האלגנטית ביותר שניתנה אי-פעם במסווה של דיפלומטיה בין שתי היריבות האזוריות".

מנגד, הפרשן האמירותי הבכיר אמג'ד טה שמקורב לשלטון באבו דאבי תקף: "הוא מפציץ אותי והורג את ילדיי, ואני אלך לנחם על הגופה המטונפת שלו? לא, ועוד במצב שבו אפילו בנו לא הגיע להלוויה, ואתה נוכח! זה לא 'מהלך אסטרטגי', זה מהלך של חסרי עמוד שדרה".

בעוד שהמשטר בטהראן ביקש להפוך את הלוויית ח'אמנאי ל'פסטיבל' של עוצמה ואחדות לאומית, נראה שעבור האזרח האיראני הממוצע, האירוע המתוזמר תורגם בראש ובראשונה למגבלות תנועה. "כל הצירים הראשיים בעיר נסגרו, וכל מקומות העבודה הושבתו", תקף אזרח איראני. "לעזאזל עם הגופה המטונפת שלו, ש-35 שנות קיומו הארור הרסו לנו את החיים וכעת גם הגופה המסריחה והקפואה שלו ממשיכה לעשות כך".

הזעם האיראני ברשתות לא הסתפק רק בביקורת פוליטית, אלא גלש לתיאורים מושחזים של ה'פסטיבל' המיוזע. גולשים לא חסכו בלשונם בתיאור הלוגיסטיקה המוגזמת של המשטר, שכולל הצבתם של לא פחות מ-10,000 שירותים ניידים לאורך מסלול ההלוויה.

"תומך המשטר הממוצע לא מסוגל להעביר חצי יום בלי להשתין', לעג אחד הגולשים. הוא חייב, באמצע הטקס לאדון שלו, לדחוף כמויות של אוכל, לחרבן פעמיים כדי לפנות מקום, ואז להמשיך לזלול'. בעבור הציבור האיראני, המספרים האסטרונומיים האלו הפכו לסמל הניתוק: "חבורת זללנים חסרי גבולות".

בינתיים, סרטון שהדהדה האופוזיציה האיראנית מראה כי איראנים רבים בחרו לנצל את המצב כדי לנטוש את הבירה לטובת חופשה בצפון. במקום השתתפות בטקסים, הם תועדו כשהם רוקדים לצלילי מוזיקה בלב עומסי התנועה שנוצרו ביציאה מהעיר, מחווה ספונטנית שמהווה סטירה לניסיונות של המשטר לייצר קונצנזוס סביב מותו של עלי ח'אמנאי.