היוזמה שעשויה להדאיג מאוד את ישראל: 11 מדינות באיחוד האירופי דורשות לבטל את זכות הווטו במדיניות החוץ

החדשות בקצרה:

• יותר משליש מהמדינות באיחוד דורשות לשנות את הליך קבלת ההחלטות במדיניות החוץ.
• גרמניה וצרפת מובילות את המהלך ומסייעות לקידומו.
• הוא נועד לשבור את זכות הווטו של מדינות, שפעמים רבות מפילה החלטות קריטיות.
• כך, ישראל לא תוכל עוד להסתמך על וטו של מדינה חברה אחת, למשל הונגריה או צ'כיה.
• מקדמי המהלך טוענים שהצורך בהסכמות הביא לפגיעה בערכים ובאינטרסים של האיחוד.

  ---

מהלך שמתגבש באיחוד האירופי עשוי לשנות באופן משמעותי את הדרך שבה מתקבלות החלטות במדיניות החוץ של הגוש, והוא עלול להדאיג מאוד את ישראל. 11 מדינות באיחוד האירופי חברו יחד וקוראות לבחון מעבר מהשיטה הנוכחית, שבה החלטות במדיניות החוץ מתקבלות פה אחד, להצבעה ברוב מיוחס.

המשמעות של שינוי כזה היא שייתכן שבעתיד מדינה אחת לא תוכל עוד לעצור לבדה החלטה של שאר חברות האיחוד. כיום, בתחום מדיניות החוץ, כל אחת מ-27 המדינות יכולה להשתמש בזכות הווטו שלה ולמנוע החלטה, ונדרשת הסכמה פה אחד של כל המדינות החברות. המדינות שמקדמות את היוזמה טוענות כי השימוש בווטו בשנים האחרונות שיתק לא פעם את פעילות האיחוד בזירה הבין-לאומית.

על המכתב הקורא לשינוי חתמו אוסטריה, דנמרק, בלגיה, פינלנד, צרפת, גרמניה, לוקסמבורג, הולנד, רומניה, ספרד ושוודיה. גרמניה, המדינה הגדולה ביותר באיחוד, מובילה את הקריאות לשינוי שיטת קבלת ההחלטות במדיניות החוץ.

במכתב שנשלח לנציגת האיחוד לענייני חוץ, קאיה קאלאס, ונחשף על ידי Euronews, הנחשב בעל מקורות טובים באיחוד האירופי, המדינות מכירות בכך שהסכמה בין המדינות היא מקור חשוב ללגיטימיות של האיחוד. עם זאת, הן טוענות כי ההסכמה חייבת לאפשר פעולה משותפת ולא להפוך לכלי שמונע אותה ומסרס את פעילותה.

"התרבות של האיחוד המבוססת על הסכמה היא מקור חשוב ללגיטימיות שלו", כתבו המדינות, אך הוסיפו כי אם תרבות ההסכמה מונעת פעולה משותפת, האיחוד עלול להישאר עם לגיטימיות, אך ללא כוח ממשי.

סכנה גדולה לישראל?

הנושא עשוי להיות רלוונטי במיוחד לישראל משום שהוויכוח על מדיניות החוץ האירופית נוגע גם לסוגיות הקשורות לישראל. בדיווח של Euronews מצוין כי גרמניה, למשל, מתנגדת לשימוש בדרישת הסכמה פה אחד בכל הנוגע לסחר עם התנחלויות ישראליות.

גרמניה היא אחת מבעלות הברית החשובות ביותר של ישראל באיחוד האירופי ובכלל, אולם בתקופה האחרונה גוברת הביקורת בברלין על התנהלות הממשלה בישראל. בשבועות האחרונים קראו בכירים גרמנים לקדם סנקציות חריגות על השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, בין השאר בשל אמירתו כי "יש להוריד 40-30 איש בעזה בכל לילה".

במקרה של מעבר להצבעה ברוב מיוחס, האפשרות של מדינה בודדת לעצור החלטות, למשל הטלת סנקציות, באמצעות וטו - תצטמצם מאוד. עם זאת, הדיווח אינו קובע כי שינוי השיטה יוביל בהכרח להחלטות חדשות נגד ישראל, אלא מציג את האפשרות לשינוי באופן שבו האיחוד מקבל החלטות במדיניות החוץ.

במשך שנים נהנית ישראל מחסינות דיפלומטית באיחוד האירופי. תחילה הייתה זו ממשלתו של ויקטור אורבן בהונגריה שהבטיח כי ממשלתו תבלום החלטות נגד ישראל, ואולי כיום זה הממשלה בצ'כיה שהבטיחה כי תחליף את ממשלת אורבן בתור "הווטו האוטומטי" לטובת ישראל.

"לשים סוף לווטו שמשתק את האיחוד"

היוזמה הנוכחית מגיעה לאחר שנים שבהן מדינות באיחוד התמודדו עם מקרים שבהם מדינה אחת השתמשה בזכות הווטו כדי למנוע החלטות שנתמכו על ידי שאר המדינות.

לצד הסיוע הבלתי מתפשר לישראל, הדוגמה הבולטת שמוזכרת בדיווח היא של ראש ממשלת הונגריה לשעבר, ויקטור אורבן, בהקשר של אוקראינה. במהלך 16 שנות כהונתו הוא השתמש שוב ושוב בזכות הווטו כדי להשיג ויתורים ולקדם את האינטרסים של הונגריה.

מוקדם יותר השנה הוא אף חסם הלוואה בסך 90 מיליארד אירו לאוקראינה, שעליה הסכימו מנהיגי האיחוד, בעקבות מחלוקת נפרדת עם קייב הקשורה לצינור הנפט דרוז'בה. המקרה הזה תרם לטענת תומכי הרפורמה לכך שהאיחוד זקוק למנגנון שימנע ממדינה אחת לשתק החלטות של כלל הגוש.

11 המדינות מציגות חמישה עקרונות שלדעתן צריכים להנחות את מדיניות החוץ של האיחוד. בין היתר הן קוראות לחזק את עקרונות שיתוף הפעולה בתום לב והסולידריות ההדדית, להגדיל את השימוש בהימנעות קונסטרוקטיבית מהצבעה במקום בווטו, ולהימנע מקישור בין החלטות במדיניות החוץ לבין נושאים שאינם קשורים אליהן באופן מהותי.

בנוסף, הן קוראות לבחון אפשרויות במסגרת אמנות האיחוד למעבר מהצבעה פה אחד להצבעה ברוב מיוחס.

המכשול הגדול: כדי לבטל את הווטו צריך הסכמה של כולם

אחד הקשיים המרכזיים במהלך הוא שמדובר במעין מלכוד. "סעיף המעבר" באמנות האיחוד מאפשר לבחון מעבר מהצבעה פה אחד להצבעה ברוב מיוחס, אך עצם המעבר דורש הסכמה פה אחד.

כלומר, המדינות שרוצות לבטל את האפשרות של מדינה בודדת לחסום החלטות זקוקות למעשה להסכמה של כל המדינות, כולל המדינות שעלולות לאבד את כוח הווטו שלהן בעקבות השינוי. לכן, 11 המדינות קוראות לקיים התייעצויות משמעותיות במקרה של מחלוקת, במטרה להגיע לפשרה.

לא כל מדינות האיחוד תומכות במהלך

היוזמה אינה זוכה בשלב זה לתמיכה מכל מדינות האיחוד. בדיווח מצוין כי אף אחת משלוש המדינות הבלטיות - אסטוניה, לטביה וליטא, לא חתמה על המכתב.

המתנגדים לשינוי טוענים כי מעבר להצבעה ברוב מיוחס עלול לפגוע בלגיטימיות הדמוקרטית של החלטות האיחוד. מדינות קטנות יותר רואות בזכות הווטו כלי חשוב שמאפשר להן להגן על עמדותיהן ועל האינטרסים שלהן מול המדינות הגדולות בגוש.

מנגד, תומכי השינוי טוענים כי המעבר יאפשר לאיחוד לקבל החלטות במהירות רבה יותר ולמנוע מצבים שבהם וטו של מדינה אחת מונע מהגוש כולו לפעול.

חלון הזדמנויות לאחר תבוסת אורבן

הדחיפה לשינוי התחזקה לאחר תבוסתו של אורבן. לפי Euronews, גורמים רבים באירופה רואים בכך חלון הזדמנויות משמעותי לשינוי כללי קבלת ההחלטות באיחוד. החלון הזה עלול להיסגר אם מרין לה פן, המחזיקה בעמדות אירו-סקפטיות, תנצח בבחירות לנשיאות צרפת בחודש מאי.

עוד לפני הבחירות בצרפת, יש כמה וכמה ממשלות אירופיות מאוד לעומתיות לאיחוד, שספק אם יסכימו לכך, בהן סלובקיה, צ'כיה, ואחרות.

במקביל, גרמניה וצרפת העלו תוכנית לחיזוק מעמדה של קאיה קאלאס, נציגת האיחוד לענייני חוץ, אך במקביל להכפיף אותה לפיקוח ישיר של נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין.

אם המהלך למעבר מהצבעה פה אחד לרוב מיוחס אכן יתקדם, הוא עשוי לשנות את מאזן הכוחות בתוך האיחוד בכל הנוגע למדיניות החוץ. עבור ישראל, המשמעות האפשרית היא שתהיה חשופה הרבה יותר לסנקציות ולפעולות קשות נגדה. אם עד היום ניתן היה למנוע מהלכים כאלה באמצעות השקעה מדינית במספר מצומצם של בעלות ברית, אם המצב ישתנה - זה כבר לא יהיה מספיק.