רעידת אדמה גיאופוליטית: קנדה בוחנת הצטרפות לאיחוד האירופי

החדשות בקצרה:

• קנדה החלה במגעים להצטרפות נרחבת לאיחוד האירופי.
• לא מדובר בחברות מלאה, כי אם ביצירת שיתוף כלכלי ואסטרטגי נרחב.
• ראש ממשלת קנדה אישר את הפרסום בוול סטריט ג'ורנל.
• התזמון למהלך קריטי - וקשור ישירות למדיניות של טראמפ.
• באירופה התנגדו בתחילה, ואז ראו את הגישה של ארה"ב.
• האיומים שמאיימים לזעזע את קרני מבפנים.

  ---

ראש ממשלת קנדה מארק קרני מקדם מהלך שאפתני להעמקת הקשרים בין ארצו לאיחוד האירופי, בניסיון להפחית את התלות של קנדה בארצות הברית בעקבות העימות החריף עם ממשל דונלד טראמפ, כך דווח אתמול (ראשון) בוול סטריט ג'ורנל. לפי גורמים המעורים בשיחות, קנדה ואירופה בוחנות שורה של אפשרויות שיכולות להפוך את הקשרים הכלכליים, הביטחוניים והמדעיים ביניהן להדוקים בהרבה. אמש אישר קרני את הפרסום.

המהלך אינו מסתכם בהסכם סחר חדש. קרני אף העלה בפני מנהיגים אירופים אפשרות להעניק לקנדה מעמד חדש של "חברה-שותפה באיחוד האירופי" - הכי קרוב שמדינה לא אירופית יכולה להתקרב לאיחוד. חברות מלאה באיחוד או בשוק המשותף אינה נמצאת כרגע על הפרק, אך גורמים אירופיים וקנדיים אומרים כי האיחוד פתוח לבחון מודל כזה.

בחודשים האחרונים קיים קרני שיחות פרטיות עם כמעט כל המנהיגים האירופים המרכזיים, מצרפת ואיטליה ועד גרמניה ומדינות סקנדינביה. במקביל, השליח המיוחד שלו לאירופה התבקש לבחון את האפשרויות השאפתניות ביותר לחיזוק הקשר עם האיחוד, מבלי להצטרף אליו באופן מלא.

המטרה, לפי הדיווח, היא לבצע שינוי כיוון משמעותי בכלכלה ובחברה הקנדית, לאחר כחצי מאה שבהן הקשרים עם ארצות הברית היו הדומיננטיים. העימות עם טראמפ עשוי כעת להביא לרעידת אדמה גיאופוליטית של ממש.

קרני עצמו הבהיר אמש בקולו כי ארצו אינה מתכוונת להצטרף לאיחוד האירופי, אך תחל בשיחות על יצירת "ברית ייחודית" עם הגוש. "אנחנו לא מבקשים להפוך לחברים באיחוד האירופי", אמר קרני על השטיח האדום בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בטורונטו. לדבריו, קנדה והאיחוד "חולקים את אותם ערכים, יש לנו אותן סדרי עדיפויות וחוזקות משלימות מאוד".

קשר הדוק, לא חברות מלאה

אחת האפשרויות המרכזיות שנבחנות היא יצירת דרך שתאפשר לקנדה להשתלב באופן לא פורמלי בשוק האירופי המשותף, שמוערך ב-21 טריליון דולר, בתחומים אסטרטגיים. בין התחומים שעל הפרק נמצאים אנרגיה, בינה מלאכותית, מינרלים חיוניים הנדרשים לייצור סוללות ומוליכים למחצה, וכעת גם תחום הביטחון.

הרעיון הוא לאפשר בעתיד לסחורות, שירותים ועובדים קנדיים בתחומים הללו לנוע באופן חופשי יותר בין קנדה לאירופה. כך, הגבול הכלכלי בין האיחוד האירופי לקנדה עשוי להפוך פחות מגביל בתחומים מסוימים.

בשיחות עם צרפת אף עלתה אפשרות לאפשר לקנדים להתגורר ולעבוד באירופה ללא צורך בוויזה. מדובר באחת האפשרויות הרחבות יותר שנדונות, והיא ממחישה עד כמה רחוק עשויות השיחות להגיע.

במקביל, קנדה והאיחוד האירופי בוחנים פרויקטים משותפים בתחום התשתיות והטכנולוגיה. בין היתר נבחנת הנחת כבלים תת-ימיים בין אירופה לקנדה, הקמה משותפת של מרכזי נתונים ואחסון ענן, ופיתוח רשתות לוויינים חדשות שלא יהיו תלויות בחברות הטכנולוגיה האמריקניות.

קרני גם מקדם הקמת צינורות שיאפשרו לקנדה להפנות לאירופה גז שבדרך כלל מועבר דרך ארצות הברית. בנוסף, נבחנת האפשרות להשתמש בספינות שוברות קרח כדי לפנות נתיב ארקטי שיאפשר לייצא דשנים קנדיים מזרחה דרך המעבר הצפון-מערבי.

גם מחקר, אוניברסיטאות וביטחון

הדיונים אינם מוגבלים למסחר ואנרגיה. קנדה והאיחוד האירופי בוחנים שילוב של מוסדות מחקר במטרה ליצור רשת מדעית שתוכל להתחרות במערכת האוניברסיטאות האמריקנית. קרני גם מקדם את הצטרפותה של קנדה לתוכנית חילופי הסטודנטים של האיחוד האירופי.

בתחום הביטחוני כבר קיימים קשרים מתהדקים. קנדה מנהלת קשרים עם גרמניה ונורווגיה, בין היתר סביב רכישת צוללות גרמניות ונורווגיות. לפי הדיווח, תחום הביטחון הפך לאחד התחומים הדחופים ביותר בשיחות בין קנדה לאירופה, על רקע הדחיפות הכללית להתעצמות מדינות נאט"ו.

בקיץ האיצו הצדדים את השיחות בערוצים דיפלומטיים שונים. במסגרת פגישות ההכנה לפסגת G7 בטולוז בצרפת, קנדה ואירופה גיבשו 11 תחומים שבהם הן מבקשות להעמיק את שיתוף הפעולה ולהפחית את התלות בטכנולוגיה, בציוד ביטחוני ובסחר אמריקניים.

למה דווקא עכשיו?

הרקע למהלך הוא השינוי הדרמטי ביחסי קנדה וארצות הברית מאז חזרתו של טראמפ לבית הלבן, ובמקביל הקושי שחוות מדינות אירופה ביחסים עם טראמפ.

באופן מסורתי, קנדה מעבירה כשני שלישים מהיצוא שלה דרך הגבול עם ארצות הברית, ושתי המדינות היו במשך עשרות שנים עמודי תווך של המערך הכלכלי והאסטרטגי של המערב. ממשל טראמפ, מצדו, מהמר שהתלות ההדדית בין המדינות תאלץ את קנדה לחזור לשולחן המשא ומתן עם ויתורים, ובתנאים הנוחים יותר לארה"ב. קרני מצדו מהמר על האפשרות ההפוכה: שהעימות עם ארצות הברית יאפשר לקנדה לבנות מחדש את קשריה עם אירופה.

נשיא פינלנד אלכסנדר סטוב, שמקיים קשר תדיר עם קרני, צוטט בוול סטריט ג'ורנל: "האם לא יהיה נחמד אם קנדה תהיה המדינה ה-28 של האיחוד האירופי במקום המדינה ה-51 של ארצות הברית?"

קנדה בוחנת שורה של מודלים

זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד החלו אנשיו של קרני לבחון את ההסדרים שיש לאיחוד האירופי עם מדינות שאינן חברות בו באופן מלא, ובהן בריטניה, נורווגיה, שווייץ וגיאורגיה.

הצוות הקנדי מיפה 36 תחומים שבהם מדינות יכולות לשתף פעולה עם האיחוד, החל מהעברת מודיעין ועד שיתוף רגולציה, ובחן באילו מהם ניתן להרחיב את שיתוף הפעולה בין קנדה לאירופה. אלא שהאירופים לא מיהרו בתחילה לאמץ את הרעיונות הקנדיים. לקח יותר מחודשיים עד שנשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין מינתה מקביל לשליח הקנדי המיוחד לאירופה.

כמה מנהיגים אירופים, בהם ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני וראש ממשלת בריטניה לשעבר קיר סטארמר, חששו בתחילה שהעמקת הקשרים עם קנדה תרגיז את ארצות הברית. בהמשך התמונה השתנתה.

שני אירועים, לפי הדיווח, גרמו למנהיגים אירופים נוספים לאמץ את הדחיפות שמציג קרני: הניסיון של טראמפ להשתלט על גרינלנד והמלחמה שלו באיראן, שגררה ביקורת חריפה על אירופה. קרני המשיך לשוחח עם מנהיגים כמו נשיא צרפת עמנואל מקרון, נשיא פינלנד סטוב וראש ממשלת נורווגיה יונס גאר סטורה, ובמקביל החל לפנות גם למנהיגים שהיו קרובים יותר לטראמפ, ובהם מלוני.

עד הקיץ כבר האיצו קנדה והאיחוד את המגעים. בפגישה עם מקרון בפריז, זמן קצר לפני פסגת G7 באוויאן, הבינו בצד הצרפתי עד כמה קרני מעוניין להתקדם במהירות.

הדרך לאיחוד אירופי-קנדי עדיין ארוכה

למרות ההתלהבות בחלק מהבירות האירופיות, קיימים מכשולים משמעותיים. ראשית, קרני עלול לשלם מחיר פוליטי בתוך קנדה אם הציבור ירגיש את מלוא ההשלכות של שינוי הכיוון. במקביל, ממשלתו צריכה להתמודד עם תנועות בדלניות באלברטה ובקוויבק, והעברת סמכויות או ויתור על חלקים מהעצמאות הלאומית לטובת קשר הדוק עם האיחוד עלולים לעורר התנגדות.

בעיה נוספת היא שהעמקת הקשרים עם השוק האירופי כרוכה במחיר. מדינות שחברותיהן נהנות מגישה מלאה לשוק המשותף האירופי משתתפות בתקציב האיחוד, מקבלות עובדים ממדינות אחרות ופועלות בהתאם לרגולציה האירופית.

בנוסף, גם קשר הדוק מאוד עם אירופה לא יפתור בקלות את הבעיה המרכזית של קנדה: היקף המסחר העצום שלה עם ארצות הברית. כלכלת אירופה צומחת בקצב שהוא כמחצית מקצב הצמיחה האמריקני, ולכן אירופה תתקשה להחליף את השוק האמריקני עבור קנדה.

גם באירופה חוששים

גורמים אירופים בכירים חוששים שהשאיפות של קרני אינן ניתנות למימוש במלואן. אחת הבעיות היא שגם הסכם הסחר הקיים בין קנדה לאיחוד האירופי, שנחתם לפני כעשור, עדיין לא אושרר על ידי עשר מדינות אירופיות.

בנוסף, האירופים חוששים שקנדה משתמשת בהם ככלי במשא ומתן עם וושינגטון. מבחינתם, מדובר בסיכון משמעותי במיוחד לאחר הטראומה של הברקזיט. האיחוד אינו יכול להציע לקנדה תנאים נדיבים כל כך עד כדי שמדינות אחרות יתחילו לשאול מדוע הן אינן יכולות לקבל הסדר דומה ולהתרחק מהאיחוד.

ובכל זאת, חלק מהפקידים האירופים החלו לראות בקנדה הזדמנות מסוג אחר: מבחן ליכולתו של האיחוד האירופי, הידוע במנגנון הבירוקרטי המורכב שלו, להציע מודלים גמישים יותר של השתלבות למדינות דמוקרטיות בעלות ערכים דומים שמחפשות שותפים אמינים.

קרני אינו מציע כרגע להפוך את קנדה למדינה ה-28 באיחוד האירופי. הוא מנסה לבדוק אם אפשר ליצור משהו שיתקרב לכך מבחינה מעשית, בלי החברות המלאה. ביום חמישי צפוי קרני לנאום בפני הפרלמנט האירופי ולהציג את חזונו לחיזוק הקשרים עם אירופה. לאחר מכן צפויות קנדה והאיחוד להכריז על קבוצות עבודה חדשות שינסו להפוך את הרעיונות לפרויקטים ממשיים.

"זה שינוי טקטוני באמצעות קבוצות עבודה ובירוקרטיה", אמר גורם קנדי המעורב בשיחות. "זה לא סקסי במיוחד, אבל ההשלכות שלו משמעותיות מאוד".