"הסירות המתפוצצות" שתקפו באיראן - וכוח התקיפה החדש שארה"ב מקימה במזרח התיכון

ארה"ב מרחיבה את השימוש המבצעי בכלים בלתי מאוישים במזרח התיכון, לאחר שטבילת האש שלהם במלחמה באיראן כללה לראשונה גם תקיפות באמצעות כלי שיט ללא אנשי צוות. כעת פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (CENTCOM) לוקח את המהלך צעד נוסף קדימה ומקים כוח תקיפה רב-לאומי חדש, שיפעיל מערכות בלתי מאוישות באוויר, על פני הים ומתחתיו – כחלק מהמעבר המואץ מניסויים ותרגילים ללחימה של ממש.

כוח המשימה החדש, "פלקון סטרייק" (Task Force Falcon Strike), שעל הקמתו הודיע CENTCOM באוגוסט, יהיה רב-לאומי ורב-ממדי ויפעל עם מדינות שותפות באזור. לפי הפיקוד האמריקני, הוא נועד להרחיב את יכולות התקיפה הבלתי מאוישות ברחבי המזרח התיכון באמצעות כלים תוקפים חד-כיווניים – באוויר, בים ומתחת לפני המים.

חילצה אנשי צוות – וחודש אחר כך תקפה באיראן

הכוח החדש נבנה אחרי שבחודשים האחרונים כבר הפעילו האמריקנים מערכות כאלה בתנאי לחימה. אחת הבולטות שבהן היא ה-Corsair של חברת Saronic, כלי שיט בלתי מאויש (כשב"ם) שמפעיל כוח המשימה 59 של הצי החמישי. אורכו כ-7.3 מטרים, הוא מסוגל להפליג לטווח של יותר מ-1,800 ק"מ, לשאת עד כ-450 ק"ג ולהגיע למהירות של 35 קשר (כ-65 קמ"ש). לפי החברה המפתחת, מחירו נמוך ממיליון דולר.

ביוני, לאחר שמסוק של צבא ארה"ב נפל סמוך למצר הורמוז, נשלח Corsair לחפש אחר אנשי הצוות וסייע בחילוצם של שני אנשי צבא אמריקנים. חודש בלבד לאחר מכן כבר שימשו שלושה כלים מאותו דגם למשימה שונה לחלוטין: הם תקפו צוללת ומתקן לתחזוקת כלי שיט בבסיס הצי האיראני בבנדר עבאס, במשימת התאבדות שבמהלכה פגעו במטרות והתפוצצו. לפי האמריקנים, זו הייתה הפעם הראשונה שבה הפעילו כלי שיט בלתי מאוישים במשימת תקיפה.

גורם אמריקני הסביר כי הכוחות משתמשים כיום במערכות בלתי מאוישות "על פני הים, מעליו ומתחתיו" להשגת יעדים צבאיים. לדבריו, אחד היתרונות המרכזיים שלהן הוא היכולת לבצע משימות תוך צמצום הסיכון לחיילים אמריקנים.

מניסויים ותרגילים לכוח תקיפה רב-לאומי

המעבר לשימוש התקפי הוא תוצאה של תהליך שנמשך כמה שנים. כבר ב-2021 הקים הצי את כוח המשימה 59 כדי להאיץ את שילובם של כלים בלתי מאוישים ובינה מלאכותית בפעילות במזרח התיכון. תחילה הם שימשו בעיקר לאיסוף מידע ולהרחבת תמונת המצב הימית, ובהמשך נוסו בעשרות תרגילים ומבצעים לצד כוחות מאוישים.

המלחמה באיראן האיצה את המעבר מניסויים ללחימה. בדצמבר 2025 הקים CENTCOM את כוח המשימה "סקורפיון סטרייק", הכוח הראשון באזור שמוקדש לרחפני תקיפה חד-כיווניים. אלה כבר הופעלו במהלך מבצע "שאגת הארי", וביולי השתמש הפיקוד גם בכלי שיט בלתי מאוישים בתקיפות נגד מתקנים איראניים. "פלקון סטרייק" הוא השלב הבא במהלך – הרחבת התפיסה לכוח רב-לאומי שיפעל בכמה ממדים.

במקביל, בצי בוחנים להגדיל גם את מידת העצמאות של המערכות. לפי מפקד הצי האמריקני, אדמירל דריל קאדל, יוגדרו "רמות אוטונומיה" שיקבעו אילו פעולות יכולה יחידה מאוישת או בלתי מאוישת לבצע בעצמה – בהתאם ליכולתה לזהות את המתרחש, לעבד את המידע ולפעול מבלי להמתין להוראות ממפקדה בכירה.

איראן כבר הצליחה לשים יד על כלי אמריקני

אבל המעבר משדה הניסויים לשדה הקרב חושף גם את נקודות התורפה. בספטמבר הודיעה איראן כי תפסה כלי תת-ימי אוטונומי אמריקני מסוג Anduril Dive-LD, שסבל מתקלה בעת שסקר את מימי האזור. CENTCOM טען כי מדובר בדגם ישן שלא אסף מידע רגיש ולא נשא ציוד סונאר או מכ"ם מסווג. בהמשך מסר הפיקוד כי שתי סירות איראניות ניסו להשתלט גם על כלי שיט בלתי מאויש מסוג Saildrone במצר הורמוז – והושמדו בידי הכוחות האמריקניים.

גם המחיר הופך את שאלת אובדן הכלים למשמעותית. לפי הערכות ממקורות גלויים, Corsair אחד עולה כ-1.1 מיליון דולר. הכלים אומנם מאפשרים לשלוח מכונה למשימות מסוכנות במקום צוות בשר ודם, אך הם אינם בהכרח זולים או כאלה שניתן לוותר עליהם בקלות.

ג'ושוע טאליס, חוקר במרכז האמריקני לניתוחים ימיים (Center for Naval Analyses), הזהיר כי עדיין מוקדם להסיק מהמלחמה כיצד ייראה השימוש בכלים הבלתי מאוישים בעתיד. לדבריו, הניסיון המבצעי מעניק לצי הזדמנות יוצאת דופן ללמוד כיצד להפעיל ולתחזק מערכות רובוטיות בתנאי אמת, אך בשלב זה מדובר ב"תהליך מתמשך של למידה, ולא בתמונה מגובשת של הלחימה העתידית".