הקרע בתנועה הסוציאליסטית בארה"ב מעמיק: "אוקסיו-קורטז היא אופורטוניסטית"
צמיחת התנועה בשמאל האמריקני מביאה מתחים יוצאי דופן • אחת מהמחלוקות הגדולות ביותר עוסקת בשאלת מועמדותה האפשרית של הפוליטיקאית המזוהה עם הביקורת החריפה על ישראל • גורמים בארגון מתחו ביקורת: בזבזנו הזדמנות, עוסקים בסוגיות הזויות כמו פידל קסטרו וביטול הסנאט והמשטרה


החדשות בקצרה:
- התנועה הסוציאליסטית במפלגה הדמוקרטית חווה זינוק בתמיכה.
- דווקא כעת - הצמיחה הדרמטית מציתה מחלוקות יוצאות דופן.
- סוגיה קריטית היא השאלה אם לתמוך במועמדות המחוקקת האנטי-ישראלית לנשיאות ארה"ב.
- גורמים בתנועה מותחים ביקורת על מה שהם מזהים כהתנהלות הזויה.
- בכירים בתנועה נתפסו לא מוכנים וסיפקו תשובות מוזרות בסוגיות מפתח, כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
האפשרות שחברת בית הנבחרים אלכסנדריה אוקסיו-קורטז תתמודד על נשיאות ארצות הברית ב-2028 חשפה מחלוקות עמוקות בתוך "הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה" (DSA), אחת התנועות המרכזיות המזוהות עם השמאל הסוציאליסטי בארה"ב, כך דווח באקסיוס. בתוך הארגון הולכים וגוברים הוויכוחים סביב השאלה מי אמור לייצג את התנועה, אילו מדיניות היא צריכה לקדם ואם לתמוך באוקסיו-קורטז, שאותה חלק מהפעילים רואים כדמות ממסדית מדי.
המחלוקות מגיעות בתקופה שבה השמאל הסוציאליסטי בכלל וה-DSA בפרט זוכים להצלחה פוליטית גדולה יותר מבעבר, ומספר שיא של אנשים מצטרפים לארגון. אולם דווקא החשיפה הציבורית הגוברת מביאה איתה ביקורת על ההנהגה ועל האופן שבו היא מציגה את עמדות התנועה לציבור.

אחד האסטרטגים העובדים עם הארגון אמר כי ה-DSA כבר אינו עוד "מועדון קריאה", וכי מדובר בהזדמנות להרחיב את הארגון באמצעות דמויות כמו אוקסיו-קורטז, ברני סנדרס וזוהראן ממדאני. במקום זאת, הוא אמר בביקורת כי מנהיגי הארגון בוחרים להופיע בטלוויזיה ומדברים על ביטול הסנאט, פידל קסטרו ונושאים אחרים שנתפסים בעיניו כמוזרים. "זו הזדמנות שהתבזבזה", אמר.
פריסילה יברינו, מנהלת התקשורת של ה-DSA, הודתה כי הארגון מתמודד עם מצב חדש. "הדרכים שבהן פעלנו בעבר מגיעות עכשיו לכותרות בדרכים שלא ציפינו להן", אמרה בריאיון לאקסיוס. לדבריה, מנהיגי הארגון אינם פוליטיקאים מקצועיים, "אלא אנשים ממעמד העובדים שחדשים יחסית בהתמודדות עם התקשורת". היא אמרה כי "זו הייתה חוויה של למידה", והוסיפה כי ההנהגה מקשיבה למשוב שמגיע מחברי הארגון.
המצע שעורר סערה
אחת ההתפתחויות שעוררו ביקורת הייתה פרסום מצע חדש של ה-DSA הארצי ביולי, תחת הכותרת "לעובדים מגיע יותר". במסמך הוצג החזון הפוליטי של הארגון, לצד שורה של הצעות שנויות במחלוקת, ובהן ביטול הסנאט האמריקני, הפסקת המימון למשרד ההגנה ופעילות למען "ביטול מלא של מערכת המשטרה ובתי הסוהר". המצע הפתיע פוליטיקאים רבים המזוהים עם ה-DSA או עם עמדותיו. כמה מהם מיהרו להתרחק ממנו, ובהם גם אוקסיו-קורטז. גם הופעות פומביות של בכירים בארגון עוררו שאלות בנוגע ליכולתם להסביר את עמדות ה-DSA.
מייגן רומר, יו"ר משותפת של ה-DSA הארצי, התקשתה להסביר חלק מעמדות הארגון במהלך ריאיון לפודקאסט של הניו יורקר. כאשר המנחה ביקש ממנה להסביר את כוונתה כשאמרה שיש "להטיל מס לעזאזל" על העשירים ובעלי הכוח, הוא שאל אותה מדוע אינה מספקת פירוט מדויק יותר.

רומר השיבה כי זו "שאלה טובה", וניסתה להרחיב בתשובתה. בהמשך נשאלה רומר אם הסכם קמפ דייוויד משנת 2000 היה נותן מענה לחששות שלה בנוגע לישראל ולעזה. בתגובה אמרה כי עליה לבדוק את הפרטים המדויקים של ההצעה, משום שאינה יודעת אותם בעל פה.
ההודעה על פידל קסטרו החריפה את הביקורת
באוגוסט עורר ה-DSA הארצי סערה נוספת, לאחר שפרסם הודעה לציון זכרו של המנהיג הקובני הכוחני פידל קסטרו. בהודעה גינה הארגון את מה שכינה "רצח העם" של העם הקובני מצד ממשל טראמפ. "פידל היה מארגן, לוחם, והוא נותר סמל איתן למאבק האנטי-אימפריאליסטי ולהגדרה עצמית עבור הדרום הגלובלי", כתב הארגון. בהמשך התקשה אשיק סידיק, היו"ר המשותף הארצי השני של ה-DSA, להגן על משטר קסטרו במהלך ריאיון ל-CNN.
האירועים הללו הובילו מבקרים בתוך ומחוץ לארגון לטעון כי ה-DSA מתקשה להתאים את עצמו למעמדו הפוליטי החדש. התנועה, שלדברי חברים ותיקים תמיד הייתה מחולקת לסיעות והכילה מחלוקות אידיאולוגיות חריפות, נדרשת כעת להתמודד עם תשומת לב ציבורית גדולה בהרבה, במקביל לצמיחה בגודלה.

המחלוקת סביב אוקסיו-קורטז
האפשרות שאוקסיו-קורטז תתמודד לנשיאות ב-2028 מטעם המפלגה הדמוקרטית הפכה בעצמה למוקד של מאבק בתוך הארגון. אוקסיו-אורטז היא אחת המחוקקות הבולטות ביותר במפלגה הדמוקרטית ומזוהה מאוד עם ביקורת חריפה מאוד כלפי ישראל.
בקיץ הצביע ה-DSA הארצי בעד שמירה על שליטה גדולה יותר בתהליך קביעת המועמד שבו יתמוך הארגון בבחירות לנשיאות ב-2028. כמה מהסניפים המקומיים ראו בכך ניסיון למנוע תמיכה מהירה באוקסיו-קורטז. הסניף של ה-DSA בניו יורק יצא בפומבי נגד המהלך. יו"ר הסניף המשותף, גוסטבו גורדיו, כתב כי "ההנהגה הארצית של ה-DSA... פשוט הצביעה לבטל את החלטת הוועידה שלנו".
גם אוקסיו-קורטז עצמה הקפידה להתרחק מה-DSA הארצי. כאשר נשאלה על ידי רשת ABC על חלק מההצעות של הארגון, היא הבהירה כי אינה חברה ב-DSA הארצי, אלא רק בסניף המקומי בעיר ניו יורק.

גם בתוך ה-DSA יש מי שמתנגדים לאוקסיו-קורטז
הקרע אינו מסתכם במחלוקת בין ההנהגה הארצית לבין הסניפים המקומיים. בתוך ה-DSA פועלות גם סיעות אידיאולוגיות שמתנגדות במפורש לאפשרות שאוקסיו-קורטז תהפוך לדמות המרכזית של התנועה הסוציאליסטית לקראת 2028.
הסיעה המרקסיסטית-לניניסטית-מאואיסטית של ה-DSA פרסמה לאחרונה מכתב שבו דחתה "כל ניסיון להציג את אוקסיו-קורטז כנושאת הדגל העתידית האפשרית של ה-DSA בבחירות לנשיאות, או של התנועה הסוציאליסטית הרחבה יותר". בסיעה טענו כי "הרקורד של אוקסיו-קורטז מדגים דפוס עקבי של אופורטוניזם".
למרות המחלוקות, חברים ותיקים ב-DSA אומרים כי מדובר גם בתהליך טבעי של התרחבות. לדבריהם, מספר שיא של אנשים מצטרפים לארגון, והסוציאליסטים תמיד היו מחולקים לסיעות שונות ולעיתים קרובות חלוקים ביניהם, לפעמים בלהט רב.
