ההתרסקות של מקרון: עוד מכה פוליטית קשה לנשיא צרפת

החדשות בקצרה:

• יוזמת מניעת הרשתות החברתיות לילדים נפלה מבחינה משפטית.
• המועצה קבעה כי היא מפירה "באופן בלתי מידתי" את זכויות היסוד של הקטינים.
• ההצעה הייתה אחת מיוזמות הדגל הפוליטיות החשובות של הנשיא.
• מקרון נחוש לקדם את החוק מחדש ולנסות להשפיע על מורשתו והעתיד הפוליטי במדינה.

  ---

נשיא צרפת עמנואל מקרון ספג מכה פוליטית נוספת, לאחר שהמועצה החוקתית בצרפת פסלה את החוק שאמור היה לאסור על ילדים מתחת לגיל 15 גישה לרשתות חברתיות. החוק, שהיה אחד המהלכים המרכזיים שמקרון ביקש לקדם לקראת סיום כהונתו, נפסל בטענה שהוא פוגע באופן בלתי מידתי בזכויות היסוד של קטינים.

המועצה החוקתית, הגוף שבוחן את חוקתיות החקיקה בצרפת, קבעה בסוף השבוע כי ההגבלות בחוק פוגעות בחופש הביטוי והתקשורת של קטינים. בנוסף, נקבע כי החוק לא כלל הגנות משפטיות מספקות בכל הנוגע לפרטיות ולדרך שבה תתבצע בדיקת הגיל של המשתמשים.

החוק היה אמור להיכנס לתוקף כבר בחודש הבא, ולהפוך את צרפת למדינה האירופית הראשונה שמטילה איסור מהסוג הזה. הוא נחשב לאחת היוזמות הבולטות של מקרון בתקופה האחרונה, והנשיא הצרפתי ביקש לקדם הגבלות דומות גם ברמת האיחוד האירופי.

אלא שהמועצה קבעה כי החוק למעשה יצר איסור גורף מדי. הוא לא הבחין במידה מספקת בין הסיכונים של פלטפורמות שונות ובין רמות הפגיעוּת השונות של ילדים ובני נוער. בנוסף, הוא היה חל גם על פלטפורמות שלא הוכח כי הן מהוות סכנה לבריאותם או לבטיחותם של קטינים.

למרות הפסיקה, מקרון אינו מתכוון לוותר על המהלך. הוא הודיע שהנחה את ראש הממשלה סבסטיאן לקורנו להכין נוסח חדש שיתחשב בהחלטת המועצה ויעמוד בדרישות המשפטיות, במטרה לקדם את החוק מחדש עד אביב 2027.

המכה הנוכחית מגיעה בתקופה שבה מקרון כבר מתמודד עם שורה של כישלונות ומשברים פוליטיים במהלך כהונתו השנייה.

ההימור שהסתבך

אחד הכישלונות הגדולים ביותר בקדנציה הנוכחית של הנשיא המושמץ היה ההחלטה של מקרון לפזר את האספה הלאומית, הבית התחתון של הפרלמנט, ביוני 2024, לאחר שהימין הקיצוני התחזק בבחירות לפרלמנט האירופי.

מקרון קיווה שהבחירות המוקדמות יספקו לו בסיס פוליטי ברור יותר. בפועל, התוצאה הייתה פרלמנט מפוצל לשלושה גושים מרכזיים, ללא רוב ברור, והמערכת הפוליטית הצרפתית נכנסה לתקופה ממושכת של חוסר יציבות.

המהלך, שהיה הימור פוליטי ענק מצד הנשיא, לא פתר את בעיית הרוב בפרלמנט אלא העמיק אותה. המחנה של מקרון נותר ללא יכולת לשלוט לבדו, בעוד שהשמאל והימין הקיצוני התחזקו ככוחות מרכזיים בפרלמנט.

שורת ממשלות נפלו

המשבר הפוליטי התבטא גם בחוסר היציבות בממשלות שמקרון מינה. מישל ברנייה מונה לראש הממשלה בספטמבר 2024, אך הממשלה שלו החזיקה מעמד כשלושה חודשים בלבד. בדצמבר באותה השנה היא נפלה בעקבות הצבעת אי-אמון בפרלמנט, על רקע המאבק סביב התקציב. ממשלתו של ברנייה מונתה לאחר נפילת הממשלה של אליזבת בורן.

ברנייה הוחלף בפרנסואה ביירו, אך גם הממשלה שלו לא הצליחה לייצב את המצב. בספטמבר 2025 ביירו הפסיד בהצבעת אי-אמון באספה הלאומית ונאלץ לעזוב את תפקידו. בכך נקלע מקרון למשבר נוסף, לאחר ששתי ממשלות שמינה נפלו בתוך תקופה קצרה יחסית.

התוצאה הייתה מערכת פוליטית שבה הנשיא מתקשה למצוא ממשלה שיכולה להבטיח רוב יציב ולהעביר את סדר היום שלו בפרלמנט.

משבר התקציב והחוב

לצד המשבר הפוליטי, מקרון מתמודד גם עם בעיה כלכלית קשה: הגירעון והחוב של צרפת.

ניסיונות לקדם צעדי קיצוץ וצמצום בהוצאות הממשלה הפכו למוקד של מאבקים פוליטיים. גם ממשלת ברנייה וגם ממשלת ביירו נקלעו לעימותים סביב התקציב, שהפכו בסופו של דבר לחלק מהגורמים שהובילו לנפילתן.

הבעיה היא כבר מזמן לא רק כלכלית, אלא גם בעיה פוליטית שמקשה על מקרון וממשלותיו לנהל את המדינה.

הרפורמה בפנסיה הפכה לנטל

אולי המכה האישית הקשה ביותר עבור הנשיא הורגשה בתחום הרפורמה בפנסיות. מקרון הצליח להעביר את הרפורמה שהעלתה את גיל הפרישה בצרפת מ-62 ל-64. אלא שהמהלך גבה ממנו מחיר פוליטי כבד והפך לאחד הנושאים המזוהים ביותר עם ההתנגדות אליו.

הממשלה בראשותה של אליזבת בורן השתמשה בסעיף 49.3 בחוקה כדי לאשר את החוק ללא הצבעה מלאה בפרלמנט, והמהלך החריף את הביקורת על הנשיא ואת התחושה בקרב מתנגדיו שהוא עוקף את רצון הפרלמנט.

הרפורמה שנחשבה לאחד ההישגים המרכזיים של מקרון, אך גם לאחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בצרפת, הפכה בעצמה לנושא שממשלותיו נאלצות להתמודד איתו פוליטית. בשנה האחרונה נאלץ ראש הממשלה החדש לקורנו, להכריז על הקפאת הרפורמה כדי לאפשר לממשלתו אורך נשימה ומרחב פוליטי מול מפלגות השמאל והשמאל הקיצוני. כך מקרון גם "אכל את הדגים המסריחים" וגם "גורש מהעיר" בסופו של דבר.

הימין הקיצוני מוסיף להתחזק

אחת המטרות המרכזיות של מקרון מאז כניסתו לפוליטיקה הייתה למנוע מהימין הקיצוני להפוך לכוח השולט בצרפת.

אלא שבמהלך כהונתו השנייה מפלגת האיחוד הלאומי של מרין לה פן נותרה כוח מרכזי בפוליטיקה הצרפתית, ואף הגדילה את כוחה במובן מסוים. הבחירות שהגיעו בעקבות החלטתו של מקרון לפזר את הפרלמנט לא הביאו להיעלמות האיום מצד הימין הקיצוני, אלא הותירו אותו כאחד משלושת הגושים המרכזיים בפרלמנט, וגם זה קרה לאחר שהמרכז של מקרון והשמאל התאחדו כדי לצמצם את ניצחונות הימין.

מקרון הפך בשנתיים האחרונות לנשיא חלש, שסובל משיעורי תמיכה היסטוריים מבחינה שלילית לנשיא ברפובליקה החמישית. הוא דחה פעמים רבות קריאות ודיווחים על אפשרות שיתפטר, ומבחינתו נחוש בכל זאת להשפיע לטובה על מורשתו ולנסות להכין את הקרקע ליורש ממפלגתו שינסה להיבחר בבחירות לנשיאות שייערכו בחודש אפריל.