חוב של יותר מ-200 אלף שקל, מסיבת ההפתעה והבן האברך שלא ידע: פרטים חדשים על בריחת מלי וליאל יהלומי

קצת אחרי שאותרו בארגנטינה, בשעה 11 בלילה, התקשרו מלי וליאל יהלומי באמצעות נציג המשטרה המקומי, וולטר, לבית של סבתא ציפי - שם התאספו כל בני המשפחה המודאגים. הטלפון שהגיע למספר הקווי הקפיץ את כולם. על הקו, ליאל ממררת בבכי.

מהצד השני של השפופרת נמצא דודה של ליאל, משה יהלומי. "אתן בסדר? כולנו פה דואגים נורא", שאל. ליאל השיבה בבכי: "אנחנו בסדר, הכול נעשה מרצון. אנחנו מצטערות. לא חשבנו שזה יגיע למצב הזה. נעדכן בהמשך".

מקורב למשפחה מספר כי רק בסוף השבוע שקדם לבריחה, המשפחה המלוכדת עוד חגגה למלי יהלומי מסיבת הפתעה ליום הולדתה ה-50. "לא הייתה עדות לתכנון של השתיים. אבל ברקע תמיד עמדו החובות", הוא אומר.

ניסיונות המשפחה להבין איפה מלי וליאל

מהרגע שהשתיים ניתקו טלפונים ונעדרו מהטיסה חזרה לישראל מווינה, נכנסה המשפחה לפעולה. אחד מבני המשפחה, איש שירותי הביטחון, הזעיק את חבריו מהיחידות הטכנולוגיות בצה"ל, שנכנסו לדירה השכורה של מלי וליאל במודיעין. בשלב הזה עוד לא חשדה המשפחה בכלום - הדירה הייתה מרוהטת לגמרי, עם כל הציוד, מבלי שנמכר דבר. אפילו בנה של מלי, אביתר, אברך חרדי שנותר בישראל עם בנו ונתמך כלכלית בידי אימו, לא ידע דבר על התוכניות. הוא זה שמסר לצוות שהקימה המשפחה את הסיסמאות למחשב ולאייפד שהשאירו השתיים בדירה.

עמיתה לעבודה של ליאל תיארה את ההלם: "נורא הזדעזענו מזה. גם אנחנו היינו מופתעים. היא הייתה שקטה וחמודה. היא הייתה אמורה לקבל עובדת מצטיינת".

חברה קרובה של ליאל, שהזדהתה כ-א', סיפרה כי בימים הראשונים לאחר שהטלפונים נותקו היא הייתה בטוחה שקרה לחברתה אסון: "כעסתי עליה, כי חשבתי שקרה לה משהו. חשבתי את הדבר הכי גרוע, כמו שכולנו חשבנו בהתחלה. ניסיתי להתקשר, שלחתי הודעות, ניסינו כולנו - ולא היה מענה, היה רק 'וי' אחד". לדבריה, ליאל אף סיפרה לחברים לפני שנעלמה שהיא טסה לווינה ומתכננת לקחת רכבת לפראג - ואז, כלשונה, "פשוט נעלמה".

אותה חברה מתקשה גם היום להאמין שמדובר בבריחה מתוכננת: "זה לא בן אדם שייקח את הדברים שלו ופשוט ילך. היא תמימה כזאת, עדינה כזאת. היא לא אמרה לי שום דבר על חובות. זה לא בן אדם שאני רואה משתפת פעולה עם גנבת כספים או כל מיני קונספירציות שאנשים אומרים. כולם פה היו באמת בשוק".

אביתר, בנה החרדי של מלי, הוא אברך שנותר בישראל עם בנו הקטן ונתמך כלכלית בידי אימו עד יום היעלמותה. לדברי המקורבים למשפחה, גם הוא לא ידע דבר על התוכניות של אימו ואחותו, ונדהם לא פחות משאר בני המשפחה. דווקא הוא זה שסייע לצוות שהקימה המשפחה, כשמסר את הסיסמאות למחשב ולאייפד שהשתיים השאירו מאחור בדירה השכורה במודיעין - כלים שסייעו בהמשך לאתר את עקבותיהן.

כשבני המשפחה צפו לראשונה בתיעודים ובתמונות שהעביר להם וולטר, נציג המשטרה שאיתר את השתיים בארגנטינה, הם ספגו הלם נוסף: מלי, שחזרה בתשובה לפני כ-20 שנה, נראתה בהם ללא כיסוי ראש. עבור המשפחה, זו הייתה אינדיקציה נוספת וחזקה לכך שהשתיים אכן מבקשות להתחיל מחדש בזהות חדשה, ולהשאיר את חייהן הישנים בישראל מאחור.

מי עזר להן להיעלם?

מקורבת למשפחה שביקשה להישאר בעילום שם מוסיפה פרט מטריד נוסף: "קיבלנו אינדיקציות שיש מישהו שמסייע להן. אנחנו לא יודעים מי זה". לדבריה, למרות שמלי מוגדרת "טכנופובית" ולא הצליחה בעצמה אפילו להיכנס לאפליקציה לבקש מייל, מישהו דאג למחוק קובצי מטא-דאטה שהיו עלולים לחשוף את מיקומן. "אין סיכוי שהיא ידעה לעשות דבר כזה בעצמה - רק מישהו שיודע לחפות ולדעת יכול להגיע לזה", היא אומרת.

אותה מקורבת לא חוסכת גם ביקורת: "זה חוסר אחריות לעשות דבר כזה. הן ידעו שכולם מודאגים - על זה גם הכעס וההשלמה".

מה עמד מאחורי הבריחה: החוב שהלך וגדל

גורם המעורה בחקירה מבקש לשים את הדברים בפרופורציה: "בניגוד לפרסומים, הן לא חיפשו מדינה בלי הסכם הסגרה מתוך כוונה פלילית, ובאופן כללי לא עברו עבירה פלילית. הן חיפשו בעיקר כמה כסף מזומן ניתן להוציא מהבנק באופן חוקי כדי להיכנס למדינה, ובחרו במדינה שהמטבע שלה נמוך יחסית".

לפי אותו גורם, מלי יהלומי היא אישה שהתקשתה כלכלית וגררה חובות וריביות במשך תקופה, וניסתה להיחלץ מהמצב עוד לפני שקיבלה את ההחלטה לעזוב. "מדובר בחובות של יותר מ-200 אלף שקל, שרק גדלו מחודש לחודש. היא עשתה תואר שני כדי להעלות את שכרה בבנק, אבל גם זה לא הספיק. בסוף היא קודמה בתפקידה, אך לא הצליחה להתאושש - וברחה משם החובות שנותרו מאחור".

מדוע לא פנתה מלי למשפחה מלכתחילה? "היא כנראה חששה שהמשפחה תמנע ממנה לברוח, אולי מתוך חשש שיישאלו לכסות את החובות - ולכן הסתירה הכול ותכננה להתקשר אליהם רק ממדינת היעד", מעריך הגורם בחקירה. מקורב נוסף למשפחה תוהה על ההיגיון שמאחורי הבחירה: "מלי אישה לא צעירה, מעשית. בבוליביה אין מערכת בריאות מתפקדת כמו בישראל. במה היא תעבוד שם, כשגם בישראל קשה - ואיך רמת החיים שלה תיראה שם?".

במשטרה מקפידים להבהיר כי אין מדובר בתרחיש חטיפה: "הבנו מהרגע הראשון שלא מדובר בחטיפה או במעורבות של אדם נוסף, ורצינו לשלול אפשרות שמישהו הגיע אליהן בארגנטינה. וולטר, נציג המשטרה המקומי, פגש ותישאל אותן, והן אמרו בבירור שמדובר בהחלטה אישית שלהן בלבד".

המשפחה ערבה לחובות - ונשארה להתמודד עם הבלגן

גורמים המעורים בפרטי הפרשה מוסרים כי המשפחה ערבה בעבר לחלק מהחובות של מלי וליאל - עובדה שלדבריהם עומדת בבסיס ההסתרה הקפדנית. על פי ההערכות השתיים חששו כי אם המשפחה תדע מראש על התוכנית, בני המשפחה יעשו הכול כדי למנוע מהן לצאת את הארץ ולהגיע ליעד, ואף ינסו להיפרע מהחובות שלערבותם.

לפרשה היו גם השלכות רחבות בהרבה מגבולות המשפחה: החשש הביטחוני הראשוני סביב היעלמותן גרם למניית בנק ירושלים, שבו עבדה מלי, לצנוח באופן חד, על רקע שמועות בלתי מבוססות על "מעילה" וחזרה על הפרשה הידועה לשמצה של אתי אלון. הבנק נאלץ לפרסם כמה הבהרות כדי להרגיע את החוששים. כעת, כשמלי וליאל נמצאות אי-שם בדרום אמריקה ומתחילות כביכול בחיים חדשים, המשפחה בישראל, שערבה לחלק מחובותיהן, נותרה לבד להתמודד עם שאר ההשלכות: טיפול בשכירות הדירה שנעזבה, ברכבים מהליסינג, בכלב שהשאירו מאחור, ואף תמיכה כלכלית בבנה האברך של מלי ובנכדה הקטן. לא ברור מתי, ואם בכלל, מתכננות השתיים לחזור - ואף לא אם בוליביה היא אכן יעדן הסופי, או רק תחנת מעבר בדרך למקום אחר.