מיליארדים במזומן - ומייד: הדרישה האיראנית הדרמטית שמדליקה נורות אדומות בירושלים | דיווח

המגעים החשאיים בין ארצות הברית לאיראן, המתנהלים שבועות ארוכים באמצעות מתווכים בניסיון נואש להגיע להסכם, ניצבים כעת בפני מבוי סתום ומסוכן במיוחד. מאחורי הקלעים של הדיפלומטיה הבין-לאומית, בזמן שחילופי אש ספורדיים עדיין נמשכים בשטח, טהראן מציבה תביעה חד-משמעית שאינה קשורה רק לניסוחים משפטיים: היא דורשת כסף מזומן, והרבה ממנו, כאן ועכשיו. עבור הנשיא דונלד טראמפ מדובר במלכוד פוליטי אכזרי. אך מנקודת המבט של ירושלים ומערכת הביטחון בישראל, מדובר בתרחיש בלהות של ממש.

האזהרות בוושינגטון מפני נתיב הדיפלומטיה הנוכחי נוגעות בעצב החשוף ביותר של הביטחון הישראלי. המבקרים הרבים של המהלך מבהירים כי העברת סכומי עתק נזילים לידי משטר האייתוללות תאפשר לו באופן מיידי לבצר ולחזק את מערכות ההגנה שלו, אך חמור מכך – להגדיל דרמטית את התמיכה הכלכלית והצבאית ברשת המיליציות האזוריות שלו.

בעולם שבו זרועות התמנון האיראניות עדיין מאיימות על גבולות ישראל, הזרמת מזומנים חופשיים, ללא מנגנוני פיקוח הדוקים, צפויה לזרום ישירות לשיקום והתעצמות של ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה.

מפת הכספים הסודית של האייתוללות

היקף הכספים שעליהם נסוב המאבק הדיפלומטי הוא בלתי נתפס. נתונים מפורטים שפורסמו בוול סטריט ג'ורנל חושפים כי איראן מחזיקה בנכסים מוקפאים בשווי מוערך של כ-100 מיליארד דולר ברחבי העולם, שנקלעו למצור פיננסי בעקבות הסנקציות האמריקניות. חלק הארי של ההון הזה, שמקורו בהכנסות ממכירת נפט לאורך שנים, שוכב כיום בסין. הכסף הזה נותר חסום כיוון שלא ניתן להעבירו למערכת הבנקאית האיראנית המסומנת מבלי להסתכן בסנקציות אמריקניות קשות.

אולם סין אינה התחנה היחידה ברשת הפיננסית הזו. מומחי סנקציות אמרו בדיווח בעיתון האמריקני כי כ-15 מיליארד דולר נוספים מוחזקים כיום בבנקים בעיראק, כספים המגיעים לאיראן תמורת יצוא חשמל וגז טבעי לשכנתה.

בנוסף, ישנם "כיסים" ממוקדים ומפוקחים יותר: כ-6 מיליארד דולר של הכנסות איראניות שהועברו לקטאר בשנת 2023 במסגרת עסקת חילופי אסירים של ממשל ביידן, לצד כמיליארד דולר נוספים בעומאן. שני המאגרים האחרונים הללו, שהיו אמורים לשמש לרכש הומניטרי בלבד, נחסמו מחדש באופן לא רשמי מיד לאחר ששלוחתה של איראן, חמאס, יצאה לטבח ב-7 באוקטובר.

כעת, כשהיא חנוקה כלכלית, איראן דורשת לפתוח את כל הסכרים ומציגה תוכנית שלבים אגרסיבית. טהראן תובעת לא פחות מ-12 מיליארד דולר במזומן מראש, עוד לפני שתיחתם העסקה הראשונית, וסכום עתק נוסף של 24 מיליארד דולר שיוזרם אליה במהלך 60 ימי המשא ומתן שיפתחו בעקבותיה.

מבחינת המשטר, לא מדובר בבקשת חסד או בתמריץ אמריקאי. כפי שהבהיר בסוף השבוע הגנרל מוחסן רזאי, יועץ בכיר להנהגה העליונה בטהראן, בראיון ל-CNN: "זה לא הרבה בשביל אמריקה אם הוא רוצה להגיע להסכם עם איראן. זה הכסף שלנו, לא הכסף של אמריקה".

המלכוד הפוליטי של טראמפ

עבור טראמפ, הדרישה הזו היא מוקש פוליטי שמאיים לפוצץ את האמינות הציבורית שלו. הוא בנה קריירה שלמה על תקיפת ממשל אובמה, אותו האשים בכך ש"הטיס מטוסים עמוסי מזומנים בשווי 1.7 מיליארד דולר לטהראן עם יישום הסכם הגרעין ב-2016 – מהלך שטראמפ הגדיר כ"עסקה המטופשת ביותר בהיסטוריה של המשא ומתן". רק באביב האחרון הבטיח טראמפ לבוחרים כי יביא עסקה "טובה בהרבה", וכעת הוא מוצא את עצמו באותו הפלונטר בדיוק, כשהאיראנים מבהירים כי ללא הזרמת מיליארדים מיידית, לא יהיה הסכם.

מומחי סנקציות ודיפלומטים לשעבר העריכו בדיווח כי כדי לצאת מהתסבוכת מבלי להצטייר כמי שנכנע, ממשל טראמפ עשוי לנסות מסלולים עוקפים ופחות גלויים לעין. אופציה אחת היא להסיר בשקט את החסמים מעל אותם חשבונות מוגבלים בקטאר, עומאן ועיראק, ולאפשר לאיראן למשוך מהם כספים לצרכים הומניטריים מבוקרים, תוך הטלת האשמה על ממשל ביידן שאישר את העברת הכספים המקורית.

אפשרות דרמטית וגלויה הרבה יותר היא מתן פטור מסנקציות על נפט שאיראן מוכרת לסין, מה שיאפשר לה להשתמש בהון התקוע שם באופן לגיטימי – צעד שבו איראן לוחצת בכל כוחה, אך כזה שיהווה ויתור פומבי ומהדהד מצד הבית הלבן.

מזכיר המדינה האמריקני, מרקו רוביו, הבהיר השבוע כי איראן לא תזכה לשום הקלה בסנקציות או לשחרור נכסים מוקפאים, עד שלא תבצע צעדים בלתי הפיכים, ברורים ומוכחים בשטח לצמצום דרסטי של תוכנית הגרעין שלה, ועד שלא תמסור לחלוטין את כל מאגרי האורניום המועשר שצברה ברשותה במהלך השנים האחרונות.

רוביו סירב להראות שום סימן של גמישות, וכשנשאל האם וושינגטון תשקול להעניק לאיראן הקלה כלכלית כלשהי רק בתמורה להסכמתה לפתוח מחדש את מצר הורמוז לשיט מסחרי חופשי ובטוח בשלב הראשון של ההסכם המקדמי, השיב נחרצות: "לא, זה בכלל לא עומד לדיון".