מוות לצוות המשא ומתן? המחנה הפוליטי האולטרה קיצוני שמכתיב את העמדות באיראן
חזית פאידרי אומנם אינה גדולה, אך בעלת השפעה עצומה • אנשיה הקיצוניים שולטים במוקדי קבלת ההחלטות ובתקשורת, ומכתיבים את דעת הקהל • לאחרונה הובילו מחאות גדולות נגד המו"מ


החדשות בקצרה:
- הגוף השמרני והקיצוני שמכתיב את העמדות הניציות באיראן ממלא תפקיד מרכזי במו"מ.
- אנשיו מקדמים הפגנות ותורמים רבות לעיצוב דעת הקהל נגד ההסכם.
- המחנה הפוליטי נלחם גם בכל גילוי של הקלה בשליטה ובתנאים באזרחים בזירה הפנימית.
התנהלותה של המשלחת של איראן לשיחות המשא ומתן עם ארה"ב בשווייץ אתמול (ראשון) לא נועדה אך ורק לצורכי משא ומתן חיצוניים, אלא מושפעת בהרבה גם מקולות ביקורת דרמטיים שנשמעים מבית. ההופעה של חבר פרלמנט איראני קיצוני בטלוויזיה באיראן וחשיפתו לכאורה של מסמך התכתבות מאת המנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי שבו נשמעים דברי התנגדות וביקורת למשא ומתן, היא רק דוגמה אחת למחנה השמרני שמסעיר את איראן בימים אלה.
חזית פאידרי, המכונה גם "חזית ההתמדה", הפכה בשנים האחרונות לאחד המחנות הנוקשים והמשפיעים ביותר בפוליטיקה האיראנית. אף שמדובר במחנה פוליטי שאינו גדול במיוחד, השפעתו חורגת בהרבה מגודלו, בעיקר בזכות אחיזתו במוקדי כוח מרכזיים במערכת השלטון. אנשיה מציגים את עצמם כמגיני ערכי מהפכת 1979, אך בפועל הם מקדמים קו של עימות מתמשך עם ארצות הברית והמערב, הקשחת המדיניות הפנימית ודחיית כל פשרה משמעותית.

בשבועות האחרונים התגברו קולות הביקורת באיראן נגד המשא ומתן עם ארה"ב, תוך מיקוד מוחלט של חיצי הביקורת ביו"ר הפרלמנט מוחמד-באקר קאליבאף, המשמש ראש צוות המשא ומתן, ובשר החוץ עבאס עראקצ'י. בחלק מההפגנות, שאומנם לא היו גדולות מדי אך כן זכו לסיקור גדול, נשמעו אפילו קריאות למותם של השניים.
האיש של ח'אמנאי במוקד קבלת ההחלטות
בין הדמויות הבולטות המזוהות עם חזית פאידרי נמצא סאדק מחסולי, מנהיג המפלגה באופן רשמי, קצין לשעבר במשמרות המהפכה ושר בממשלתו של מחמוד אחמדינג'אד. דמות מרכזית נוספת היא איש הדת מורטזא תהראני, המשמש כיו"ר המועצה המרכזית של המפלגה וממלא תפקיד חשוב בעיצוב עבודתה האידאולוגית והפרלמנטרית. לצדם בולט גם חבר הפרלמנט מחמוד נבאביאן, שנודע בהתנגדותו החריפה לכל הסכם שיחייב ויתורים כלפי וושינגטון, וכן חבר הפרלמנט האולטרה שמרני אמיר-חוסין סאבתי.

למחנה יש גם מעגל רחב יותר של בעלי ברית ותומכים. אחד מהם הוא סעיד ג'לילי, המזוהה במשך שנים עם הקו הנוקשה ביותר במשא ומתן הגרעיני, וזכה לתמיכת רשתות פאידרי במרוץ לנשיאות ב-2024. ג'לילי הוא נציג המנהיג העליון במועצה העליונה לביטחון לאומי ובעל השפעה גדולה על הליך קבלת ההחלטות. הוא מחזיק בתפקיד מימי עלי ח'אמנאי, ולאחרונה דווח כי הוא עשוי להיות מודח על ידי מוג'תבא, אך לבסוף התברר כי הוא ממשיך להחזיק בתפקיד ובהשפעה. התנועה קשורה גם לאנשי דת כמו מוחמד מהדי מירבאקרי והמנהיג הרוחני המנוח מוחמד תקי מסבאח יזדי, שפרשנותם הדתית השפיעה רבות על תפיסת העולם של המחנה.
"טוהר" ערכי המהפכה ומאבק במחאת החיג'אב
בסיס האידיאולוגיה של חזית פאידרי נשען על כמה עקרונות מרכזיים: התנגדות מוחלטת לארצות הברית, דחיית פשרות עם המערב, שמירה על "טוהר" ערכי המהפכה ושמרנות חברתית מחמירה. תומכי המחנה מציגים את המשא ומתן כמלכודת שנועדה להחליש את הרפובליקה האסלאמית ולאפשר השפעה זרה על המדינה. בנוסף, הם מקדמים פרשנות משיחית ואפוקליפטית לשיעה, שמעניקה לתפיסותיהם אופי אידיאולוגי ונחרץ יותר מזה של מחנות שמרניים אחרים.

בזירה הפנימית מזוהה חזית פאידרי עם תמיכה בפיקוח חברתי נוקשה, אכיפה מחמירה של חובת החיג'אב, צמצום מרחב ההתנגדות והמחאה ותפיסה שלפיה המדינה צריכה להשתמש בעוצמתה כדי לפקח על החברה בצורה אגרסיבית. מבחינת אנשיה, מדובר לא רק במאבק נגד המערב אלא גם בפרויקט לעיצוב מחדש של איראן סביב משמעת, אידיאולוגיה ונאמנות.
כך האנשי החזית מרחיבים את השפעתם הפוליטית
כוחה של חזית פאידרי נובע פחות מתמיכה עממית רחבה ויותר ממיקומה בתוך מוסדות השלטון. היא נהנית מנוכחות משמעותית בפרלמנט, בתקשורת ובחלקים שונים של האליטה השמרנית. עלייתה התחזקה בעקבות הקיטוב הפוליטי שהתגבר לאחר מחאת החיג'אב ב-2022, שיעורי ההצבעה הנמוכים בבחירות וסינון מועמדים רבים על ידי מועצת שומרי החוקה, מה שצמצם את התחרות הפוליטית והעניק למחנות הקיצוניים מרחב פעולה גדול יותר.

בנוסף, המחנה נהנה ממשמעת פנימית וממסרים אחידים, לצד גישה לפלטפורמות תקשורת הקשורות למדינה, ובהן הטלוויזיה האיראנית הממלכתית, שמסייעת להפיץ את עמדותיו ולגייס תומכים. השפעתו באה לידי ביטוי במיוחד סביב סוגיית המשא ומתן: באמצעות מתקפות פומביות נגד כל פשרה, מצליחים אנשיו להעלות את המחיר הפוליטי עבור גורמים פרגמטיים יותר ולצמצם את מרחב התמרון שלהם.
כתוצאה מכך, חזית פאידרי הפכה לא רק לתנועה אידיאולוגית, אלא גם למעין שומר סף פוליטי הקובע את גבולות הוויכוח הציבורי באיראן, ומטה ומקצינה אותו יותר ויותר לצד הניצי. היא ממלאת תפקיד מרכזי בעיצוב העמדות בנושאי היחסים עם המערב, המשא ומתן הגרעיני והשליטה החברתית בתוך המדינה, והשפעתה גדולה בהרבה ממשקלה המספרי.
