אזרחים איראנים בריאיון ל-N12: "יש דיכוי חזק יותר, תעזרו לנו 'לסיים את העבודה'"

קולות המלחמה אולי שככו, אבל בטהראן, כך מתארים היום (חמישי) אזרחים איראנים בריאיון בלעדי ל-N12, הפחד רק החליף צורה. הבסיסים פונו, הכוחות פוזרו ברחבי העיר, אוטובוסים עירוניים משמשים כמוצבים מאולתרים, והאינטרנט עבור מי שיכול להרשות לעצמו - הפך לחלון צר ויקר אל העולם.

מאחורי מראית העין של שגרה, הם מתארים דיכוי שהחריף מאז הפסקת האש: מעצרים, הוצאות להורג שגוברות מיום ליום, פחד ברחובות ותחושה שהעולם מפנה מבט - עד כדי כך שיש מי שמודים בגלוי כי התקווה היחידה שנותרה להם היא חידוש הלחימה, שאולי תוביל לקריסת המשטר.

"הם נעשו מדכאים יותר, מוציאים אנשים להורג בקלות רבה"

מאחורי הדממה היחסית והניסיון לשדר חזרה לשגרה, יש מי שסבורים שבאיראן של אחרי המלחמה, המציאות הפכה קודרת ומסוכנת אפילו יותר. "עכשיו, המצב שלנו נהיה הרבה הרבה יותר גרוע מאשר לפני המבצע. אין לנו אינטרנט, אין לנו תרופות ועדיין יש אותו מצב רע שהיה קודם", אומר עלירזא מטהראן בריאיון ל-N12.

במה זה בא לידי ביטוי?

"הם נעשו מדכאים יותר, המרחב נהיה מוגבל יותר, מוציאים אנשים להורג בקלות רבה יותר. בקיצור, האווירה נהייתה מאוד רעה. אנשי העולם צריכים לדעת - העבודה נשארה חצי גמורה. אין כאן אף אדם מתון. שום שינוי לא קרה, מלבד זה שכל השינויים היו מאוד לרעת העם".

"מקווים לחיסול שארית המנהיגים, הפחד הוא מהמשך המצב"

לצד הפחד והמחסור, יש גם מי שמודים בגלוי כי הם ממתינים לחידוש העימותים - מתוך אמונה שרק לחץ נוסף יערער את המשטר. "או שצריך לסיים את העבודה, או שכבר עכשיו צריך ליצור תנאים שלפחות המצב הכלכלי של האנשים לא יישאר כך", מדגיש עלירזא.

"הרבה מאוד אנשים מחכים לחידוש העימותים האלה", הוא ממשיך. "הם מקווים לחיסול שארית המנהיגים (של המשטר), שיש לכך השפעה עצומה, עצומה מאוד. והפחד שלהם הוא מהמשך המצב הנורא הזה של דיכוי, ניתוק האינטרנט והוצאות להורג יום-יומיות".

"בסיסים פונו, מחסומים מוצבים והם משתמשים באוטובוסים"

גם בתוך השקט היחסי, יש מי שמתארים עיר שעדיין מתנהלת כאזור מלחמה לכל דבר. דריה, תושבת טהראן, מספרת על מציאות שבה הכוחות פרוסים מחדש בתוך העיר והחיים עצמם מתנהלים תחת מגבלות קשות ותחושת כוננות מתמדת. "כאן עדיין שוררים תנאי מלחמה. תחנות משטרה ובסיסים פונו, והכוחות פוזרו ברחבי העיר", היא אומרת ל-N12.

"הם משתמשים באוטובוסים עירוניים בתור בסיסים. הגישה לאינטרנט אפשרית רק בעלויות גבוהות מאוד. מחסומים עדיין מוצבים", אומרת דריה. "התקווה היחידה שלי היא המשך המלחמה עד לנפילת הרפובליקה האיסלאמית, והחשש שלי הוא שארה"ב ואיראן יגיעו להסכם".

יש בכל זאת שגרה מסוימת?

"בלילות מסתובבות קבוצות עם דגלי הרפובליקה האיסלאמית וחיזבאללה ברחובות, ומטילות פחד ואימה", אומרת דריה. "מצב החיים שלנו מאז מלחמת 12 הימים לא חזר כלל לשגרה. כמעט שנה שהאזרחים חיים בחוסר ודאות. ממלחמת 12 הימים ועד עכשיו, כחמישה חודשים, האינטרנט באיראן היה מנותק לחלוטין. אלפי הוצאות להורג בוצעו. קולו של עם שלם נחנק באופן שיטתי".

לדברי עלירזא מטהראן, מי שרוצה להבין את המציאות באיראן, צריך להסתכל מעבר למסך - אל חיי היום-יום עצמם, שבהם ניתוק מהעולם, מצוקה כלכלית ותחושת חוסר ודאות הפכו לשגרה.

"אם אתם רוצים להבין את המצב אצלנו במדינה, אם הקוראים שלכם רוצים להבין, שיכבו את הטלפונים שלהם לשעה אחת ואת המחשבים שלהם לשעה אחת. נראה אם הם יכולים לחיות שעה בלי קשר לעולם. המצב נורא. וכמובן שגם המצב הכלכלי רע מאוד מאוד", הוא משתף.

"תעזרו לעם האיראני לסיים את העבודה, אין שם אף אדם הגיוני"

"הרבה אנשים מוכנים לסבול את התנאים האלה אם המצב ישתפר", מספר עלירזא. "לא שעוד פעם תהיה איזו הפצצה חסרת מטרה ויתקפו מרכזים שאין לזה הרבה השפעה. חיסול רציני באמת. אם זה יהיה המצב, האנשים מוכנים לשאת את התנאים הנוכחיים".

האזרחים מתוך טהראן מבקשים להפנות מסר ישיר החוצה, אל ארה"ב וישראל - וקוראים להם להתערב: "תעזרו לעם האיראני כדי לסיים את העבודה. העבודה לא נגמרת בזה שמחסלים חלק ומשאירים חלק אחר. אין בשלטון הזה אף אדם מתון. לכולם יש עבר שחור. אין אף אדם הגיוני. אל תרמו את עצמכם", מסכם עלירזא.