"מדרגת ביניים שתביא לחזרה למלחמה": כך ייראה המצור הימי על הורמוז

הודעתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ היום (ראשון) על הטלת מצור ימי על מצר הורמוז מסמנת שלב חדש ומסוכן במערכה מול איראן אחרי הפסקת השיחות בפקיסטן. "זו סחטנות עולמית", קבע הנשיא, והבהיר כי הצי האמריקני יתחיל באכיפה אגרסיבית של המעבר במצר. בעזרת מפקד חיל הים לשעבר, האלוף (במיל') אליעזר (צ'ייני) מרום, ודני סיטרינוביץ, חוקר בכיר בתוכנית איראן ב-INSS ולשעבר ראש ענף איראן באמ"ן, בחנו איך ייראה המהלך האמריקני בפועל והאם יצליח לכופף את העמדה האיראנית.

איך המהלך אמור לעבוד בפועל?

למרות השם הדרמטי "מצור", מרום מסביר בשיחה עם N12 כי לא מדובר בחסימה פיזית הרמטית, אלא במנגנון פיקוח והרתעה הנשען על נוכחות מסיבית של הצי האמריקני בים הערבי, ומתבסס על המרכיבים הבאים:

• פיקוח על תשלומים (אגרות): המהלך המרכזי של טראמפ הוא האיסור על תשלום "דמי מעבר" לאיראן. האכיפה תתבצע באמצעות תשאול כל ספינה בערוץ 16 (התדר הימי הבין-לאומי). האמריקנים ידרשו הצהרות מהקברניטים ויוודאו באמצעים מודיעיניים כי לא הועברו כספים לטהראן. ספינה שתחרוג מההוראה – תיעצר ותיגרר לנמל.

• שליטה במרחב הימי: נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" והמשחתות המלוות אותה מסוגלות להחזיק תמונה מלאה של המרחב. כיום עוברות במצר אוניות בודדות ביום (לעומת כ-140 בשגרה), מה שמאפשר לצי האמריקני לשלוט בנתיב בקלות יחסית ללא צורך בתגבור כוחות מסיבי, תוך שימוש במטוסי סיור ימיים ולוויינים.

• הגנה על ספנות אזרחית: כדי למנוע שיתוק מוחלט של הסחר, הממשל האמריקני הקים מנגנון ביטוח בשווי 40 מיליארד דולר, המכסה את הסיכון עבור מכליות שבוחרות להמשיך להפליג בנתיב המאוים.

מנגנוני הפעלה ושיטות נטרול: אתגר המוקשים הימיים

אחד התירוצים האיראניים לעיכוב בפתיחת המצר חרף דרישותיו של טראמפ היא שגם טהראן לא יודעת היכן הטמינה את כל המוקשים הימיים שמפניהם היא הזהירה כלי שיט. נשיא ארה"ב הודיע כי ארה"ב תסלק אותם בעצמה, אופרציה שמרום מגדיר כאיטית ומסוכנת.

1. סוגי האיומים: מומחים מעריכים כי מדובר במוקשי קרקעית (המופעלים על ידי שינוי בשטף המגנטי או באקוסטיקה של הספינה) או מוקשים עגונים המרחפים בגובה מסוים מתחת לפני המים ומחוברים בכבל לקרקעית.

2. טכניקת הסילוק: שולות המוקשים האמריקניות בנויות מחומרים שאינם מגנטיים (עץ או פלסטיק). הן גוררות "סונרים" ומגנטומטרים שמזהים עצמים חשודים. במוקשים עגונים, המטרה היא לחתוך את הכבל כדי שיצופו ויהיה ניתן לפוצץ אותם ביתר קלות.

3. שימוש בכלים אוטונומיים: נעשה שימוש גובר בכלי שיט אוטונומיים (כלי שיט בלתי מאוישים) וברובוטים תת-ימיים. עם זאת, פעילות זו חושפת את הכוחות לירי טילים מהחוף האיראני, מה שמחייב הגנה צמודה של משחתות וסיוע אווירי רצוף שינקה את אזור החוף מגורמי איום.

המעטפת האווירית והסיכון לכוחות האמריקניים

סילוק המוקשים אינו רק אתגר הנדסי, אלא אירוע מסוכן שעלול בהחלט להידרדר לעימות צבאי ישיר. כלי השיט הייעודיים לשליית מוקשים אינם חמושים בכבדות ופגיעים במיוחד בשל איטיות הפעולה הנדרשת.

פעילות זו חושפת את הכוחות לירי טילים מדויקים מהחוף האיראני ולמתקפות כטב"מים מתאבדים. כדי לאפשר את המשך המשימה, הצי האמריקני נדרש לספק הגנה צמודה של משחתות וסיוע אווירי רצוף שמטרתו "לנקות" את אזור החוף מגורמי איום בזמן אמת.

"פעולת שליית מוקשים זה אירוע מורכב מאוד, שלוקח זמן, ודורש נוכחות של כלי שיט באזור, ואם זה מה שצריך אז הם יעמדו בסכנה מפני התקפות של האיראנים", מסביר מרום. "סביר להניח שהאיראנים לא ישתקו, ואז מתחילה פה מעין מלחמה".

המחיר הגלובלי והתגובה האיראנית

דני סיטרינוביץ מזהיר כי המהלך עלול להתברר כ"מעט מדי ומאוחר מדי" מבחינת ריסון איראן, אך כבעל פוטנציאל נזק אדיר לשוק האנרגיה. לדבריו, "איראן נמצאת בתודעת עליונות ותנסה להסלים את המצב כדי להוכיח שאם היא לא מייצאת נפט – אף אחד לא מייצא".

סגירת המצר, ולו חלקית, צפויה להקפיץ את מחירי הנפט והאנרגיה בעולם באופן מיידי. הדבר ישפיע במיוחד על אירופה, התלויה בדלק סילוני וגז מהאזור. סיטרינוביץ מעריך כי למרות המצור, האיראנים לא יוותרו וינסו להוציא את תוצרת הנפט שלהם מנקודות חלופיות כדי לעקוף את החסימה. במקביל, הוא לא שולל את האפשרות שהמורדים החות'ים בתימן יצטרפו למאמץ האיראני ויחסמו את מצר באב אל-מנדב – מה שייצור מצור כפול על נתיבי הסחר הימיים שבין מזרח למערב.

"ברור מה לא יקרה – איראן לא תיכנע בגלל הדבר הזה", הוא מבהיר. "בסופו של דבר זה יוביל לעימות, כי האמריקנים יאלצו לקרב את הכלים הימיים כדי לאכוף את המצור, והאיראנים לא יפספסו את ההזדמנות לתקוף. הם ינסו לפגוע באוניות אמריקניות, ואני לא מוציא מכלל אפשרות שנראה גם פגיעה במכליות שמתקרבות לנמלים כמו פוג'יירה".

מפת האינטרסים של שוק האנרגיה העולמי

איראן צפויה לספוג פגיעה קשה בהכנסותיה, אם כי היא עשויה לנסות לעקוף את המצור דרך נתיבי יבשה או יצוא מנמלים מחוץ למצר. מנגד, מדינות כמו קטאר עלולות להיפגע משמעותית בשל הקושי ביצוא גז טבעי (LNG), שכן אין לו חלופות צינוריות זמינות כרגע. לעומתן, סעודיה והאמירויות מחזיקות בצינורות המאפשרים להן להזרים חלק מהתוצרת ישירות לים סוף.

עבור מעצמות אנרגיה כמו ארה"ב ורוסיה, המצב עשוי להוביל לעלייה בביקוש לתוצרת שלהן, אם כי עליית המחירים בתחנות הדלק בארה"ב מהווה אתגר פוליטי עבור ממשל טראמפ.

בתוך הכאוס האנרגטי, מרום מזהה "הזדמנות אסטרטגית יוצאת דופן" עבור ישראל: "תדמיין לעצמך שמכליות מתמלאות בינבוע (סעודיה), נוסעות לאילת, פורקות אותן לתוך הצינור של קצא"א, וזה יוצא לים התיכון באשקלון. שוק הדלק העולמי יסדר את המחסור בנפט, כמו ששוק הסחורות סידר את הבעיה בבאב אל-מנדב".

סיטרינוביץ מצידו מבהיר כי האיראנים צפויים להתבצר בעמדתם, וכי המהלך לא יוביל להתגמשות של המשטר מול וושינגטון: "הסיר באיראן כבר מבעבע, והאירוע הזה רק יקצין את ההתנהלות שלהם. טהראן מסוגלת 'לסחוב' כך כמה חודשים, אך הנזק לכלכלה הבין-לאומית יהיה חסר תקדים. המצור הזה הוא מדרגת ביניים שנמוכה אפילו מהתקיפות הקודמות, אך הוא יוביל בהכרח להתנגשות – ובסופו של דבר לחזרה מלאה למלחמה".