נשאר לבד: כך טראמפ מאבד את בעלי בריתו החשובים באירופה

בתחילת 2025 התכנסו במדריד מנהיגים ופוליטיקאים מהימין הלאומני והקיצוני באירופה תחת הסיסמה "להפוך את אירופה לגדולה שוב". עבור רבים מהם, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ היה מקור השראה פוליטי, והם הציגו את עצמם כגשר הטוב ביותר בין אירופה לבין הבית הלבן.

באותו אירוע הכריזה מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת מרין לה פן כי "אנחנו, הפטריוטים הלאומיים של אירופה, היחידים שיכולים לדבר עם ממשל טראמפ החדש". לצידה עמדו אז בעלי ברית בולטים נוספים של טראמפ ביבשת, בהם מתאו סלביני מאיטליה וראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן.

אלא שלא עבר זמן רב, והמציאות הפוליטית באירופה השתנתה באופן דרמטי. רבים מאותם מנהיגים שכינו את עצמם גשר לוושינגטון כבר אינם מעוניינים בתפקיד הזה, או שפשוט אינם נמצאים בתפקיד הזה. במקום זאת, הם מנסים להרחיק את עצמם מנשיא אמריקני שהפך לדמות בלתי פופולרית במיוחד בקרב הציבור האירופי, עד כדי כך שהם רואים בו נטל פוליטי. מן הצד השני, מנהיגים אירופים שמיצבו עצמם כמתנגדים לטראמפ - החלו לגרוף הון פוליטי בלתי מבוטל.

הקרע בין טראמפ לבין חלק מבעלי בריתו האירופים נחשף בצורה ברורה במיוחד בימים האחרונים, בעקבות עימות פומבי בינו לבין ראש ממשלת איטליה ג'ורג'ה מלוני, שנחשבה במשך תקופה ארוכה לבעלת בריתו הקרובה ביותר באירופה.

מלוני הייתה המנהיגה האירופית היחידה שהשתתפה בטקס ההשבעה של טראמפ ב-2025. לאורך התקופה האחרונה היא השקיעה מאמצים רבים בשימור היחסים עם הנשיא האמריקני, גם כאשר תקף שוב ושוב את אירופה, בעיקר על רקע המלחמה באיראן. היא עמדה לצידו למרות איומיו להטיל מכסים על סחורות אירופיות ולמרות הצהרותיו בנוגע לגרינלנד. טראמפ מצדו החמיא לה בעבר וכינה אותה "מנהיגה גדולה".

אולם בשבוע שעבר היחסים הידרדרו באופן פומבי. טראמפ טען בריאיון באיטליה כי מלוני "התחננה" להצטלם איתו במהלך פסגת מדינות G7 בצרפת. מבחינתה של מלוני מדובר היה בהשפלה פומבית. בתגובה היא פרסמה סרטון שבו אמרה: "אני ואיטליה לעולם לא מתחננות", ושר החוץ של איטליה ביטל ביקור רשמי בוושינגטון.

העימות היה אישי ופוליטי כאחד. מנהיגים אירופים כבר התרגלו להתבטאויות מזלזלות מצד טראמפ, אך במקרה הזה הדברים הופנו כלפי מי שהשקיעה אולי יותר מכול מנהיג אחר באירופה בבניית מערכת יחסים קרובה איתו. תגובתה של מלוני שיקפה לא רק עלבון אישי, אלא גם מציאות פוליטית חדשה: באירופה כבר לא משתלם להיראות קרוב מדי לטראמפ.

זו לא הייתה המתקפה הראשונה של טראמפ על מלוני. כבר בחודש אפריל יצא נגדה באופן אישי לאחר שהעזה להגן על האפיפיור מפני מתקפה של טראמפ, לאחר שהכס הקדוש מתח ביקורת על המלחמה באיראן. טראמפ אמר אז כי מלוני "היא זו שאינה מתקבלת על הדעת, כי לא אכפת לה אם לאיראן יהיה נשק גרעיני - והיא הייתה מפוצצת את איטליה בתוך שתי דקות אם הייתה יכולה. היא לא רוצה לעזור לנו עם נאט"ו, ולא רוצה לעזור לנו להיפטר מהנשק הגרעיני. היא מאוד שונה ממה שחשבתי". טראמפ אמר על מלוני כי "היא כבר לא אותו אדם, ואיטליה לא תהיה אותה מדינה - ההגירה הורגת את איטליה ואת כל אירופה". אז עוד מלוני העדיפה שלא להגיב בצורה חריפה, אולם בשבוע שעבר זה כבר היה יותר מדי גם בשבילה.

התמיכה בטראמפ קורסת בזו אחר זו

הפופולריות של טראמפ באירופה נמצאת בשפל. שיעורי התמיכה בו שליליים אפילו בקרב חלק מהציבור הלאומני והימני, כולל בקרב תומכי מפלגת "האחים של איטליה" של מלוני ותומכי מפלגת "הרפורמה" של נייג'ל פרג' בבריטניה.

בבריטניה, למשל, סקר שצוטט בוול סטריט ג'ורנל בחן מדוע בוחרים אינם תומכים במפלגת "הרפורמה" העלה כי 37% מהנשאלים ציינו את תמיכתו של פרג' בטראמפ כסיבה מרכזית לכך. זו הייתה הסיבה השכיחה ביותר שניתנה בסקר. פרג' הוא אחד המנהיגים האירופים הבודדים שגיבו את ההחלטה של טראמפ להילחם באיראן. גם בצרפת התרחקו לה פן ובעלי בריתה מטראמפ, לאחר שדעת הקהל במדינה, כולל בקרב חלק מתומכיהם, הפכה שלילית יותר כלפיו וכלפי מהלכיו בזירה הבין-לאומית.

בהונגריה, התמיכה מטראמפ לא הצליחה לסייע לאורבן לשמור על שלטונו. למרות ביקורו של סגן נשיא ארה"ב ג'יי-די ואנס במדינה בימים האחרונים של מערכת הבחירות, אורבן הפסיד בבחירות לראשות הממשלה בפער גדול. אחרי שנים ארוכות, טראמפ איבד את אחד מבעלי בריתו החשובים ביותר באיחוד האירופי ובכלל.

גם מלוני עצמה התקשתה להצביע על הישגים ממשיים שנבעו מקרבתה לטראמפ. סחורה איטלקית נפגעה מהמכסים האמריקניים, והכלכלה האיטלקית חווה השלכות שליליות בעקבות המלחמה עם איראן.

למרות שקיימת ביניהם הסכמה בנושאים רבים, ובהם התנגדות להגירה ולמה שהם מגדירים כאידיאולוגיית שמאל "ווקית", הפערים החלו להתרחב. כעת ברור יותר מאי-פעם שמפלגות שבנו את כוחן סביב קידום האינטרסים הלאומיים של מדינותיהן מתקשות יותר ויותר להצדיק העדפה של האינטרסים האמריקניים על פני האינטרסים המקומיים.

הקש ששבר את גב הגמל

המלחמה עם איראן רק החריפה את המגמה. המלחמה פגעה בשוקי האנרגיה העולמיים והחלישה את התחזית הכלכלית של היבשת. בעלי ברית ותיקים של טראמפ החלו להרגיש על בשרם את הנזק האלקטורלי שבהמשך התמיכה בו, בשעה שהמלחמה באיראן לא זכתה כמעט כלל לתמיכה ביבשת. לעומת זאת, מנהיגים שהלכו והתבלטו כמבקרים מובהקים של טראמפ, כמו ראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ס, חוו הצלחה פוליטית, לפחות במידה מסוימת, על רקע סנטימנט אנטי-טראמפיסטי כמעט כלל-אירופי.

לה פן ופרג' אף מתחו ביקורת על שיקול דעתו של טראמפ בנושא האיראני והגדירו את המלחמה כטעות. פרג', שבעבר נחשב לאחד ממקורביו הבולטים של טראמפ באירופה ובתחילת המלחמה אמר כי הוא יכול להצדיק אותה, ניסה ברוב השנה להצניע את הקשר ביניהם.

אולי הדוגמה המובהקת מכולם היא מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AfD), שהציגה את עצמה במשך שנים כשותפה הקרובה ביותר של ממשל טראמפ בגרמניה, ומאז כניסת ממשל טראמפ לתפקיד הפכו חבריה לבני בית המבקרים תדיר במסדרונות הממשל בוושינגטון. אבל גם אנשי ה-AfD מיהרו להביע התנגדות למלחמה. בכיר המפלגה טינו כרופאלה אמר כבר במרץ כי טראמפ החל את כהונתו כ"נשיא של שלום", אך עלול לסיים אותה כ"נשיא של מלחמה".

טראמפ ואירופה במסלול התנגשות

מלוני עצמה התנגדה למלחמה עם איראן כבר מראשיתה וטענה כי היא מערערת את היציבות במזרח התיכון ואינה הדרך הנכונה למנוע מטהראן להשיג נשק גרעיני. עבור איטליה, התלויה במידה רבה ביבוא גז, ההשלכות הכלכליות היו משמעותיות במיוחד.

במקביל, טראמפ הביע שוב ושוב תסכול כלפי מנהיגי אירופה בשל מה שהוא רואה כחוסר תמיכה בארצות הברית. הוא אף העלה בפומבי את האפשרות שארצו תפרוש מברית נאט"ו - אבן יסוד בביטחון המערב מאז תום מלחמת העולם השנייה. ולכל זה קדמו איומיו של טראמפ להשתלט בדרכים שונות על גרינלנד. גם אם נראה שהאיום הצבאי והמעשי על גרינלנד מצידו של טראמפ הוסר, דומה כי היה זה קו פרשת המים ביחסים עם אירופה.

המתיחות החריפה עוד יותר כאשר טראמפ מתח ביקורת על סירובה של איטליה לאפשר לצבא האמריקני להשתמש בבסיס אווירי בסיציליה לצורך תקיפות באיראן. ממשלת איטליה השיבה כי פעולות מסוג זה מחייבות אישור מוקדם של הפרלמנט. אתמול טען מזכ"ל נאט"ו מארק רוטה, בריאיון לפוקס ניוז, כי 500 מטוסים של צבא ארה"ב המריאו מבסיסים באיטליה במהלך המלחמה.

למרות הזעזוע החריף ביחסים עם מדינות אירופה, היחסים נשמרים בצורה תקינה, לפחות על הנייר. באירופה לא יכולים לזנוח אותו לחלוטין, ומעדיפים לשמור אותו קרוב במידה מסוימת. באירופה עדיין זקוקים לו באופן מהותי בעיקר בשאלת המלחמה באוקראינה, התמיכה שלו בקייב, ווידוא כי הוא לא יתמוך יתר על המידה בפוטין.

מנכס פוליטי לנטל פוליטי

טראמפ לא תקף רק את איטליה, אלא גם את ספרד, מכיוון שגם היא סירבה לאפשר נחיתות של מטוסים אמריקניים שנועדו למלחמה באיראן. טראמפ אפילו איים לזרוק את ספרד מנאט"ו, בין השאר מכיוון שהיא מסרבת לעמוד ביעד ההוצאות הביטחונית של הברית. אבל במקרה של ספרד נדמה שזה כאב הרבה פחות מאשר במקרה של מלוני.

למרות הכול, במהלך פסגת ה-G7 נראו טראמפ ומלוני משוחחים יחד, ואף תועדו יושבים זה לצד זה. מלוני אף נשמעה אומרת כי היא והנשיא האמריקני מעולם לא הפסיקו להיות חברים.

אלא שהעימות הפומבי שהתפתח לאחר מכן הציג תמונה שונה לחלוטין. טראמפ המשיך לתקוף אותה ברשתות החברתיות וטען כי ביקשה ממנו שוב ושוב להצטלם איתו במהלך הפסגה. לדבריו, היא מבקשת כעת לחדש את הידידות ביניהם כדי לשפר את מצבה בסקרים.

מלוני לא נשארה חייבת. בתגובה חריפה היא האשימה את טראמפ בתקיפות בלתי מוצדקות והבהירה כי הקרבה אליו דווקא לא סייעה לה מבחינה פוליטית. "באשר לפופולריות שלי", השיבה, "להיות חברה שלך בוודאי לא עזר". היא אף המליצה לנשיא האמריקני להתמקד בשיעורי התמיכה שלו עצמו. השבוע הגיע שיעור התמיכה בו בארה"ב לשפל מאז תחילת הקדנציה הנוכחית, עם 34% תמיכה בסקר של סוכנות הידיעות רויטרס.

ההתכתשות עם מלוני ממחישה עד כמה השתנתה המפה הפוליטית באירופה. מי שבעבר ראו בטראמפ נכס פוליטי ובסיס לשיתוף פעולה, מוצאים את עצמם כיום מתרחקים ממנו, בעוד היחסים בין הנשיא האמריקני לבין בעלי בריתו המסורתיים ביבשת ממשיכים להיסדק.