שינוי משטר? האזרחים באיראן מאבדים תקווה

איראנים רבים מספרים לניו יורק טיימס על ייאוש עמוק ואובדן תקווה לאחר חודשים של מלחמה, הרס ומשבר כלכלי חריף, כאשר גם מי שקיוו כי העימות יביא לשינוי פוליטי במדינה אומרים כעת כי המציאות שנוצרה הותירה אותם מאוכזבים וחסרי אמון בעתיד. עם חידוש הלחימה בין טהראן לירושלים - נראה שהתחושות הללו מתעצמות אפילו יותר.

כאשר ישראל וארה"ב תקפו את איראן בסוף פברואר, חלק ממתנגדי המשטר האיסלאמי קיוו שהמהלך יביא לסיום עשרות שנות שלטון דתי שנתפס בעיניהם כמדכא. אולם לאחר גל התקיפות, ההרס הנרחב והמשבר הכלכלי המעמיק, רבים מהם אומרים כי התקוות הללו התפוגגו לחלוטין.

לצד כ-1,700 אזרחים שנהרגו במלחמה באיראן, נגרם נזק נרחב לתשתיות, למפעלים, לנמלי תעופה, לנמלים ימיים, לגשרים, לאוניברסיטאות ולשכונות מגורים. גם הפסקת האש השברירית לא הצליחה להפיג את תחושת חוסר הוודאות, במיוחד לאחר מטח הטילים ששיגרה איראן אמש לעבר ישראל.

במקביל לעימות הצבאי, הכלכלה האיראנית נקלעה למשבר חמור. שיבוש פעילותן של תעשיות מרכזיות והפגיעה בסחר דרך מצר הורמוז, נתיב היצוא החשוב ביותר של הנפט האיראני, הובילו לעליות מחירים חדות ולפגיעה קשה ברמת החיים, על רקע המצור הימי הכבד שמטיל צבא ארה"ב על איראן.

יותר מ-20 איראנים ששוחחו עם ניו יורק טיימס מטהראן, אספהאן, אהוואז ומשהד תיארו תחושות של בלבול, חרדה וחוסר אמון כלפי כל הצדדים המעורבים. "אני כועסת. אני מרגישה לבד", אמרה קימיה, מעצבת בת 25 מטהראן. "לאף אחד בעולם לא באמת אכפת מאיתנו. רואים בנו רק כלים למלחמה ולמשא ומתן, אבל אנחנו בני אדם".

תחושת האכזבה העמיקה עוד יותר בקרב חלק מהמתנגדים למשטר לאחר שנחשפו דיווחים שלפיהם ישראל וארה"ב שקלו בתחילת הדרך להציב את הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינג'אד כמנהיג החדש של המדינה.

"בשביל מה כל זה היה?" תהה אמיר-עלי, מהנדס בן 62 מטהראן. "הם הפציצו והרסו את המדינה שלנו, את שדות התעופה, הכבישים והמפעלים בשם שינוי המשטר, כדי להביא את אחמדינג'אד? זה מראה שהמטרה מעולם לא הייתה להפוך את איראן לטובה או חופשית יותר".

בכתבה עולה כי רבים מהאיראנים חדלו לעסוק בשאלות פוליטיות ומתמקדים כעת בהישרדות יום-יומית. פרופסור בגמלאות מטהראן סיפר כי הציבור איבד אמון באפשרות לשינוי פוליטי. מנהל מפעל לבקבוקי פלסטיק באזור משהד אמר כי הייצור הופסק וכל העובדים הוצאו לחופשה כפויה בשל מחסור בחומרי גלם בעקבות הפגיעה בתעשייה הפטרוכימית.

גם בתחום הבריאות נשמעים קולות אזהרה. רופא באספהאן דיווח כי בתי מרקחת מגבילים חלוקת תרופות וכי רופאים התבקשו לרשום רק תרופות חיוניות בגלל מחסור. אמין אפשאר, ראש אגודת חולי ההמופיליה באיראן, אמר לכלי תקשורת במדינה כי לאיראן לא נותרו כמעט עתודות של תרופות חיוניות לחולים וכי יבוא תרופות הפכו למשימה מורכבת במיוחד.

ברשתות החברתיות מופיעים עוד ועוד סיפורים אישיים על אובדן. אחד המקרים שעורר הד ציבורי רחב הוא של חאמד מירזאיי, שסיפר כי איבד 12 מבני משפחתו בתקיפה ישראלית בכיכר רסאלת בטהראן בחודש מרץ. "במשך כל יום שאחיה לא אתן לשמות שלכם להישכח", כתב מירזאיי. "אספר על כל אחד ואחת מכם. לא אתן לכם למות לשווא".

למרות הביקורת על המשטר, רבים מהמרואיינים אמרו כי אינם רוצים שהמלחמה תימשך וכי הם רואים במשא ומתן את הדרך היחידה לייצב את המדינה. "אני בהחלט בעד משא ומתן בנסיבות הנוכחיות", אמרה לידה, מומחית לסביבה בת 44 מטהראן, המתנגדת למשטר. "איבדנו הרבה חיים, איבדנו הרבה תשתיות, איבדנו הרבה משאבים אנושיים, ולמען האמת אני לא חושבת שהמלחמה היא לטובתנו".

מומחים מעריכים כי היקף ההרס שינה את עמדתם של רבים באיראן שתמכו בתחילה בעימות. אלי גראנמאיה מהמועצה האירופית ליחסי חוץ אמרה כי "זהו רגע שבו האיראנים בוחנים מחדש את המציאות ומחשבים מה עבד ומה לא. ההכרה בעמידות המשטר, למרות כל התקוות להפלתו, היא רגע מר מאוד עבור מתנגדי המשטר. אפשר לטעון שהמשטר יצא מהאירועים הללו חזק יותר משהיה".

גם בקרב תומכי השלטון נשמעת ביקורת גוברת על המצב הכלכלי. מהדי, עובד ממשל בן 52, סיפר כי משכורתו אוזלת כבר באמצע החודש וכי הוא אינו יכול להרשות לעצמו לקנות בשר או עוף למשפחתו.

"קניתי מצרכים בהקפה מהמכולת השכונתית", סיפר. "בעל החנות אמר שאשלם כשאקבל משכורת. כשחזרתי לשלם, החשבון כבר הוכפל כי המחירים עלו. כולם כועסים על המצב הכלכלי ואם הממשלה לא תפתור את הבעיה, יהיו צרות".

גם חאמד, המזוהה כתומך שמרני של הממשלה, הודה כי המשבר פוגע בכולם. "עליות המחירים לא מבחינות בין תומכי הממשלה למתנגדיה. זה משפיע על כולנו".

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באיראן ממחישים את עומק המשבר. לפי הנתונים, מחירי שמן הבישול זינקו ב-430% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, מחירי הביצים עלו ב-345%, מחירי האורז ב-287% ומחירי החלב ב-139%.

סנאם וכיל, מנהלת תחום המזרח התיכון וצפון אפריקה במכון המחקר צ'טהאם האוס, סיכמה את התחושות השוררות במדינה: "אף אחד לא חושב עליהם או מתחשב בדעות שלהם. הם פשוט נפגעי משנה של סכסוך שנמצא מעבר ליכולת ההשפעה והשליטה שלהם".