"את שומעת אותי?" - 4 ימים בבטן האדמה: מרוץ החילוץ נגד הזמן בוונצואלה

ארבעה ימים לאחר ששתי רעידות אדמה קטלניות ורצופות פקדו את צפון המדינה ביום חמישי שעבר, הפכו שכונות שלמות לערימות של בטון וברזל. חלון הזמנים למציאת ניצולים חיים הולך ומצטמצם במהירות, ומאות צוותי חילוץ מקצועיים מרחבי העולם פועלים בשטח לצד הצבא המקומי. המצב באזור האסון מוגדר כעת כמרוץ אכזרי ודרוך נגד הזמן, שנעשה מורכב עוד יותר לאחר שרעש משנה מתון בעוצמה 4.6 הרעיד אתמול את רצועת החוף ואילץ תושבים מבוהלים בבירה קראקאס לברוח לרחובות.

אחד הרגעים המרעישים ביותר בפעולות החילוץ נלכד בעדשת המצלמה, כשהוא מתמצת את הקו הדק שבין ייאוש לתקווה. מחלץ חבוש קסדה נראה כשהוא דחוס בתוך פיר בטון צר ואפל, ודורש מהנוכחים סביבו דממה מוחלטת: "שיהיה שקט מוחלט! שקט מוחלט!". הוא קרא אל מעמקי החורבות, מנסה לקלוט אות חיים: "האם את שומעת אותי?". לאחר שניות של מתח מורט עצבים, בוקע קול נשי חלוש מבין הסדקים: "היי, שומעת אותך!". המחלץ מבקש לוודא שאינו טועה: "את יכולה לדבר בקול רם יותר?", והלכודה משיבה בנחישות: "כן, שומעת אותך!".

"לוס מילגרוס דה ונצואלה": רגעי האושר בתוך התופת

היממה החולפת, שזכתה בפי המקומיים לכינוי "לוס מילגרוס דה ונצואלה" (הניסים של ונצואלה), העניקה לתושבים שאיבדו את כל עולמם לא מעט רגעים של נחמה ואושר. יותר מ-30 בני אדם חולצו מבין ההריסות לאחר שנכלאו בכיסי אוויר צרים ושרדו תחת הבטון, בהם פעוטות, מבוגרים ושני ילדים בני 11.

באחד המוקדים, תועדו המחלצים כשהם מעבירים פצוע על אלונקה כתומה דרך חלון צר בקיר קרוס, תוך הקפדה על פקודות מדודות: "לאט, תרימו אותו לאט", לקול מחיאות הכפיים וצעקות "בראבו!" מהקהל. במקרה אחר, חולצה ניצולה צעירה בשם קמילה, לקול קריאות העידוד הקצובות של ההמונים מסביב. קמילה, שהורמה על ידי כוחות ההצלה, הניפה את ידיה וסימנה להם צורת לב באצבעותיה לאות תודה.

אחד הסיפורים שהפכו לסמל של תקווה היא תינוקת בת 18 ימים בלבד, שחולצה בחיים לאחר ששרדה לצד אימה. האם, דיאג'ה פוטינו, שחזרה ממיטת בית החולים כשהיא מחבקת את בתה: "דאגתי רק לתינוקת שלי, שמרתי על עירנות וניסיתי לזוז כל הזמן רק בשבילה". סיפור הישרדות נוסף שהביא עימו שביב אור שייך לז'אן סוזה, כורה בן 31 שגורש לאחרונה מארה"ב, אשר משתמש במקוש המכרות הישן שלו כדי לחפור תחת ההריסות באין צוותי חילוץ לאומיים מסודרים במוקדו, והצליח לחלץ בעצמו 20 בני אדם בחיים חרף המחסור בכפפות ובציוד בסיסי.

גם ישראל מצטרפת למאמצי הסיוע הבין-לאומיים. בהנחיית הדרג המדיני, תמריא היום לוונצואלה משלחת חירום משותפת של משרד החוץ וצה"ל. היציאה לשטח אושרה לאחר בחינה מקיפה שהוביל המטה לביטחון לאומי (מל"ל) כדי לתאם ולסנכרן את פעילות הגופים השונים באזור האסון.

המשלחת תכלול בשלב הראשון גורמי מקצוע הנדסיים מפיקוד העורף ונציגים דיפלומטיים, כאשר בהמשך צפויים להצטרף אליהם מומחים נוספים מפיקוד העורף ומרשות החירום הלאומית (רח"ל). את פעילות משרד החוץ יוביל השגריר יועד מגן, שמכיר היטב את המדינה שבה גדל, ועל כוחות צה"ל יפקד ראש מטה פיקוד העורף, תת-אלוף אלעד אדרי. המומחים הישראלים יירדו לשטח ויעבדו ישירות מול הגורמים המקבילים בוונצואלה כדי להעניק מענה מדויק לצרכים ההנדסיים וההומניטריים הדחופים.

הפער בנתונים - והזעם האזרחי

מנגד, התמונה הכללית בשטח קשה ומתוחה מאוד. מי שלא שפר עליהם מזלם ממשיכים לפקוד את אתרי הקריסה, וזועקים בשמות יקיריהם בתקווה לשמוע מענה מבין החורבות. אמהות ונשים נראו כשהן צועקות שוב ושוב את השמות בבכי קורע לב. אזרחים רבים, שהבינו את גודל האסון והמחסור בכוחות חירום, החלו לחפור בהריסות בכוחות עצמם. אחד התושבים, חבוש קסדה אדומה, התפרץ בדמעות מול המצלמה כשהוא אוחז בראשו: "הבת שלי, הבת שלי, לא הצלחתי להוציא אותה! הבת שלי!"

הטרגדיה האנושית הזו מתורגמת לזעם אזרחי חריף ומחאות ברחובות נגד הממשלה, על רקע מה שהתושבים מגדירים כשנים של שחיתות שהובילה למחסור חמור בציוד חירום בסיסי ומבנים שאינם עומדים בתקנים. מעדויות של תושבי ונצואלה, היעדרם של מנופים וציוד מכני כבד מעכב באופן אנוש את פינוי ההריסות – ציוד שהיה יכול להאיץ את הפעולות ולהציל חיים.

הביקורת הציבורית הגוברת מתנגשת חזיתית עם פער הנתונים העצום בין הצהרות הממשלה להערכות הבינלאומיות. בעוד הממשל בוונצואלה מדווח רשמית על 1,500 עד 1,700 הרוגים וטוען כי נפגעו כ-15 אלף בני אדם ורק 855 מבנים ניזוקו או קרסו, נתונים ראשוניים של סוכנות החלל נאס"א (NASA), המבוססים על מכ"ם לווייני, חושפים תמונה מבהילה לפיה מספר המבנים שניזוקו עומד על לפחות 58,870.

במקביל, באו"ם מעריכים כי עד 6.8 מיליון תושבים עלולים להיות מושפעים מהרעש, אם בשל עקירה מביתם ואם בשל אובדן גישה למים וחשמל.

בעוד השלטונות מנסים להציג שליטה, מחלקים קופסאות טונה ומצהירים על החזרת החשמל לחלקים נרחבים בלָה גוּאָירָה, המשפחות המודאגות נאלצות לפנות למאגרי מידע דיגיטליים עצמאיים עקב כאוס בתקשורת וחוסר אמון בדיווחים הרשמיים. באחד ממאגרים אלו רשומים כבר למעלה מ-50 אלף בני אדם כנעדרים, בעוד ההערכות אחרות עומדות על כ-60 אלף נעדרים.

קרובי המשפחה ממשיכים לפרסם את תמונות יקיריהם על קירות בתי החולים ומקוות לנס, אך בשטח, עם חלוף חמשת הימים הראשונים, מרחפת הבנה מפוכחת כי לא רחוק היום שבו מבצע החיפוש והחילוץ של לכודים חיים יגיע לסיומו הרשמי והמאמצים יופנו לפינוי גופות וטיפול במשבר הומניטרי שעלול להימשך שנים.