ישראל ואיראן במוקד: העימות שמסעיר את הפוליטיקה בארה"ב

החדשות בקצרה:

• סוגיית ישראל ואיראן משפיעות מאוד בשתי המפלגות הגדולות בארה"ב.
• בניו יורק טיימס מעריכים היא תשחק תפקיד מפתח כמעט בכל קרב פוליטי לקראת בחירות האמצע.
• המאבק מסמל גם את המאבק על זהות היורש של טראמפ ב-2028.
• השמאל הפרוגרסיבי נחוש להראות כי הוא מצליח לגרוף קולות גם ממצביעי מרכז.
• תומכיו של טראמפ תוקפים בחריפות את ההסכם עם איראן.

  ---

הוויכוח סביב מדיניות החוץ של ארצות הברית כלפי ישראל ואיראן מעמיק את הקרעים בתוך המפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית, והופך לאחד הנושאים החשובים והמשפיעים ביותר במערכת הבחירות לקונגרס. לפי ניתוח של ניו יורק טיימס, המחלוקות הללו אינן משפיעות רק על בחירות האמצע, אלא עשויות גם לעצב את המרוץ לנשיאות בשנת 2028.

במפלגה הדמוקרטית, המחלוקת סביב ישראל כבר הותירה חותם גדול. בשבוע שעבר הפסידו שני חברי קונגרס מכהנים בניו יורק בפריימריז למועמדים שהציגו אותם כמי שאינם ביקורתיים מספיק כלפי ישראל. הרקע לכך הוא ירידה גדולה בתמיכה הציבורית בישראל בקרב המצביעים הדמוקרטים מאז תחילת המלחמה בעזה לפני כמעט שלוש שנים.

גם במפלגה הרפובליקנית נרשמים עימותים חריפים סביב ישראל ואיראן, במיוחד בתוך מחנה "אמריקה תחילה" של הנשיא דונלד טראמפ. תומכים רבים בגישה הבדלנית, שתמכו בטראמפ בשל הבטחותיו להימנע ממלחמות מעבר לים, טוענים כי התאכזבו מהחלטתו להתערב במלחמה מול איראן. לטענתם, ההתערבות הובילה גם לעלייה ביוקר המחיה ובמחירים בארצות הברית.

על הרקע הזה הולך ומתחדד המאבק בצמרת המפלגה הרפובליקנית, שעשוי לאותת גם על הקרב על המועמדות לנשיאות ועל הזכות לרשת את טראמפ. כך, מצד אחד מתבסס סגן הנשיא ג'יי-די ואנס, המסמל את ההתנגדות למלחמה, התמיכה בפשרה עם איראן והרצון להתמקד בענייני הפנים בארה"ב - ועל הדרך תקיפה והשתלחות בשרים בישראל על רקע התנגדותם להסכם עם איראן. מנגד הולך ומתבסס שר החוץ מרקו רוביו, המביע תמיכה גדולה בישראל והסתייגות מרומזת מההסכם עם איראן, וממשיך לנסות ולקדם מהלכים צבאיים של ארה"ב בעולם, למשל בקובה.

בנוסף למלחמה עצמה באיראן, נפתח מוקד מחלוקת נוסף. לאחר שטראמפ החל לנהל משא ומתן עם איראן, הוא ספג ביקורת גם מהאגף הניצי במפלגתו. אותם גורמים מביעים אכזבה מכך שלתפיסתם המלחמה לא השיגה את מטרותיה, לא פגעה מספיק ביכולותיה הצבאיות והגרעיניות של איראן ומכך שלא הובילה להפלת המשטר בטהראן.

בניו יורק טיימס כותבים כי הקרעים הללו כבר משפיעים על תוצאות הבחירות המקדימות. חלק מהדמוקרטים המתונים מפסידים בפריימריז, ומועמדים נוספים נמצאים בסכנה בבחירות הקרובות. במקביל, חלק מהמצביעים הרפובליקנים בוחרים שלא להגיע לקלפיות, תופעה שעלולה לפגוע במפלגה אם תימשך גם בבחירות הכלליות בנובמבר.

ההתפתחויות הללו מעודדות את המבקרים בתוך שתי המפלגות לנסות לעצב מחדש את האידיאולוגיה והמצע הפוליטי שלהן, מאבק שככל הנראה יימשך גם לקראת המרוץ לנשיאות ב-2028. בקרב הנהגת המפלגה הדמוקרטית נרשמה דאגה מיוחדת בעקבות הצלחתם של מועמדי השמאל הרדיקלי בניו יורק. הבוחרים העניקו את מועמדות המפלגה לשני סוציאליסטים דמוקרטים שהביעו עמדות ביקורתיות מאוד כלפי ישראל.

הדמוקרטים מבוהלים מהאנטי-ישראלים

מאט בנט, ממייסדי מכון המחקר הדמוקרטי המתון Third Way, אמר כי במפלגה שוררת תחושת לחץ בעקבות החשש שהתחזקות מועמדי השמאל הקיצוני תרחיק מצביעים יהודים ומתונים. לדבריו, על הדמוקרטים למצוא דרך להתמודד עם המחלוקת "כדי שלא תפורר את המפלגה".

גם בקרב דמוקרטים הנמנים עם המרכז הפוליטי נשמעת ביקורת על חלק מהרטוריקה של השמאל הפרוגרסיבי. סקוט סטרינגר, לשעבר מבקר העיר ניו יורק, אמר שחלק מההתבטאויות הפרו-פלסטיניות של מועמדי השמאל הן אנטישמיות מובהקת. לדבריו, אם יהיו גורמים שינסו להשתמש באנטישמיות ככלי פוליטי, צפוי מאבק פנימי חריף בתוך המפלגה.

עם זאת, עד כה מרבית הניצחונות של מועמדי השמאל התרחשו במחוזות שנחשבים בטוחים עבור הדמוקרטים, כך שלא צפוי שינוי במאזן הכוחות בקונגרס. החשש האמיתי של הנהגת המפלגה הדמוקרטית הוא שמועמדים מהאגף השמאלי ינצחו גם במחוזות תחרותיים, אך יתקשו למשוך מצביעי מרכז בבחירות הכלליות, שבהן צפויים הנושאים הכלכליים להיות מרכזיים יותר.

המאבק הארצי של הפרוגרסיבים מהשמאל

טראמפ כבר ניצל את ההתפתחויות הללו כדי לתקוף את הדמוקרטים, וכינה את המועמדים הסוציאליסטים שניצחו בניו יורק "קומוניסטים". מנגד, מנכ"לית המועצה היהודית הדמוקרטית של אמריקה, היילי סויפר, טענה כי מדובר במקרים חריגים וכי מועמדים כאלה אינם יכולים לנצח ברוב חלקי המדינה.

למרות זאת, מועמדים פרוגרסיביים נוספים מתמודדים בבחירות במדינות כמו קולורדו, מישיגן וויסקונסין. הם מקווים להוכיח שמועמדים בעלי עמדות שמאל מובהקות יכולים לנצח גם במדינות מתנדנדות ולמשוך גם חלק ממצביעי טראמפ.

אחד המוקדים המרכזיים הוא הפריימריז לסנאט במישיגן באוגוסט. הנהגת הדמוקרטים רואה בבחירות הללו מבחן חשוב במיוחד בדרך לניסיון להשיג רוב בסנאט. מנהיג המיעוט בסנאט, צ'אק שומר, תומך במועמדת המתונה היילי סטיבנס מול עבדול אל סייד, מועמד פרוגרסיבי ולשעבר בכיר במערכת בריאות הציבור.

סוקר ממישיגן, ריצ'רד צ'ובה, העריך שאין להסיק מהתוצאות ניו יורק לגבי ההצבעה במישיגן, משום שמדובר בקהל בוחרים שונה, מבוגר יותר, פחות משכיל ובעל שיעור גבוה יותר של מצביעים שחורים. לדבריו, אף שהמלחמה בעזה חשובה לרבים מהמצביעים הדמוקרטים במדינה, היא נמצאת בתחתית רשימת הנושאים שמניעים אותם להגיע לקלפיות.

לעומת זאת, אל סייד טען כי תושבי מישיגן חולקים את אותה תחושת תסכול שקיימת בניו יורק. לדבריו, הבוחרים מאסו בפוליטיקאים שמעדיפים לגייס תרומות מתאגידים במקום לטפל ביוקר המחיה, במחירי המזון, בשכר הדירה ובאפשרות לרכוש דירה. הוא הוסיף כי גם המלחמה בעזה היא מבחינתו סוגיה כלכלית, משום שהציבור מבין שכספי המסים שלו מממנים את הלחימה.

סערה גם במפלגה הרפובליקנית

גם אצל הרפובליקנים נרשמת חלוקה ברורה, בעיקר בין הדורות. לפי סקר של ניו יורק טיימס, 53% מהרפובליקנים מתחת לגיל 45 אינם מרוצים מההתנהלות של טראמפ במלחמה עם איראן, בעוד ששלושה רבעים מהרפובליקנים המבוגרים יותר דווקא תומכים בה.

המחלוקת נובעת בין היתר מהשינוי שעברה המפלגה מאז עליית טראמפ בשנת 2016. טראמפ בנה את המפלגה סביב מסר של הסתייגות ממעורבות צבאית מעבר לים, ולכן התמיכה הנרחבת שלו בישראל וההחלטה לתקוף את איראן עוררו התנגדות אצל חלק ממצביעי תנועת MAGA.

באותו יום שבו ניצחו המועמדים הסוציאליסטים בניו יורק הודיעה חברת הקונגרס לשעבר מרג'ורי טיילור גרין כי היא עוזבת את המפלגה הרפובליקנית בשל התנגדותה למלחמה מול איראן. קדמה לה הודעה דומה גם של איש התקשורת השמרן והמשפיע טאקר קרלסון, שעזב את המפלגה מאותה סיבה.

מגישת הטלוויזיה והפודקאסט הפופולרית מייגן קלי אמרה לאחרונה כי במקום להתווכח עם השמאל, השמרנים מצאו את עצמם מנהלים "מעין מלחמת אזרחים" פנימית סביב סוגיית איראן. למרות זאת, מעמדו של טראמפ במפלגה עדיין נחשב חזק מאוד, ורוב המועמדים שהוא תומך בהם ממשיכים לנצח בפריימריז.

ההסכם עם איראן במוקד

בשבועות האחרונים השתנה מוקד הוויכוח פעם נוספת. לאחר שממשל טראמפ הגיע להסכם ראשוני עם איראן, דווקא חלק מהניצים הרפובליקנים, שתמכו בהתלהבות במלחמה, מתחו ביקורת על המעבר לדיפלומטיה. מגיש פוקס ניוז מארק לוין הגדיר את המהלך "אחד המהפכים הצבאיים והדיפלומטיים המפתיעים ביותר שראה".

גם מבחינה פוליטית, התמונה עדיין אינה ברורה. חבר הקונגרס תומאס מאסי מקנטקי, שהיה מהמבקרים החריפים ביותר של המלחמה באיראן בתוך המפלגה הרפובליקנית, הפסיד בפריימריז למועמד שנתמך על ידי תורמים פרו-ישראלים.

למעשה, רק לאחר בחירות האמצע יתברר עד כמה עמוקים הקרעים והשסעים בתוך שתי המפלגות. ייתכן שהשפעתם המלאה תורגש רק לקראת המרוץ לנשיאות בשנת 2028, כאשר מועמדים חדשים יידרשו להגדיר מחדש את עמדתם לגבי תפקידה של ארצות הברית בעולם, היחסים עם ישראל והמדיניות כלפי איראן.