לא רק הפרטים היבשים: שש הערות חשובות על ההסכם המתגבש בין ארה"ב לאיראן

בעוד שרבים עסוקים בפרטי ההסכם המתגבש בין ארצות הברית לאיראן, חשוב להבין גם את השפעותיו מרחיקות הלכת מאחורי הקלעים. לצד שאלות כמו בכמה זמן תוארך הפסקת האש או האם מצר הורמוז ייפתח מחדש, חשוב לשאול באיזה אור הסכם כזה מעמיד את מדינת ישראל, מה השלכותיו על הברית עם "האחות הגדולה" - ואיך ניתן יהיה להסתכל בעיניהם של תושבי הצפון שעדיין משלמים מחיר כבד? למה צריך לשים לב בהסכם המתגבש בין איראן לבין ארצות הברית - אלה ששת הדגשים החשובים.

1. אלמנט ההפתעה

   
   
   בשבועות האחרונים העריכו כל הגורמים הרלוונטיים שאין סיכוי להסדר בין ארצות הברית לבין איראן. החל בצה"ל, דרך המוסד ועד הדרג המדיני - ראש הממשלה ושר הביטחון. "גם אם הוא רוצה משא ומתן, האיראנים לא ייתנו לו את מה שהוא רוצה", אמר גורם מדיני מאוד בכיר בשיחות סגורות. "מחכים לשעת הש"ין", התפייטו ונערכו בצה"ל. כעת, נוכח ההסכם המתגבש, אם אכן ייחתם הסכם מסגרת בין טהראן לוושינגטון, ישראל צריכה לשאול את עצמה איך הופתעה שוב.
   
   

2. הברית האסטרטגית עם ארצות הברית

   
   
   לקשר המיוחד של ישראל וארצות הברית בעידן ממשל טראמפ יש המון יתרונות. זה בדיוק מה שהחזיר את החטופים הביתה, אבל זה גם מה שהשאיר את חמאס על הרגליים. זה מה שאפשר לישראל לשלוט בנקודות אחיזה בתוך סוריה, אבל זה גם מה שהביא את ידי צה"ל להפוך לכבולות בלבנון. זה מה שהביא את טראמפ לתקוף פעמיים באיראן, אבל זה גם מה שמשאיר טעם חמוץ וכישלון אסטרטגי לאחר שתי מערכות שם.
   
   

   

   
   
   ה"ליגה אחרת" המדוברת כל כך היא בעלת משמעויות דרמטיות לישראל - לטוב ולרע. זה נכון שהמצב כיום הוא הרבה יותר טוב ממה שהיא לפני היציאה ל"עם כלביא" ול"שאגת הארי", אבל בתום שני המבצעים המפוארים הללו, ישראל נותרה עם בעיה אסטרטגית דומה: המשטר האיראני עדיין עומד על תילו. האייתוללות מחזיקים באלפי טילים בליסטיים, ביכולות שמשוקמות בזמן כתיבת שורות אלה וביכולות גרעין פוטנציאליות.
   
   

3. המבחן היחידי להצלחה או כישלון

   
   
   אם אכן הפרטים כפי שפורסמו נכונים, ההסכם הנוכחי לא כולל התחייבות איראנית להעביר את 440 הקילוגרמים של האורניום המועשר לרמה של 60% - לידי מדינה שלישית. מה שבפועל נראה כמו הפרת התחייבות ברורה של הנשיא טראמפ. גם אם הסוגיה הזו "נדחית" להמשך, הרי שאיראן משלמת באשראי, בעוד שארצות הברית משלמת במזומן - תרתי משמע.
   

   

   אגב, האורניום המועשר הפך להיות הגביע הקדוש - ובצדק. אבל בל נשכח שגם אם איראן תסכים לוותר עליו בשלב מסוים, מה שממש לא ברור שהיא תעשה, עדיין יישאר לה אורניום מועשר ברמה של 20% בכמות של יותר מ-1,000 ק"ג (וההערכות שיש לה הרבה יותר). זאת בתוספת מתקני ההעשרה ששוקמו אחרי "עם כלביא" ולא הופצצו ב"שאגת הארי" בשל סדר עדיפויות לקוי - כמו גם משטר תאב נקמה וקיצוני יותר - הרי שאיראן תוכל להמשיך במאמציה לחתור לפצצה גרעינית.
   
   התחייבותה "בעל פה" של איראן להפסיק להעשיר אורניום היא לעג לרש, זאת גם אם לא לוקחים בחשבון ששאלה קריטית כמו לכמה זמן - תיקבע רק בתום המשא ומתן בעוד כחודשיים.
   
   

4. ההסכם - כלכלי או הרתעתי?

   
   
   ארצות הברית חותמת עם איראן על הסכם כלכלי. לא בכדי כל הסוגיות הרלוונטיות בישראל נדחקות לסוף המשא ומתן. בל נטעה ושלא יעבדו עליכם: משוואת "הורמוז תמורת הורמוז" אולי טובה לארצות הברית ולשווקים העולמיים, אבל היא גרועה לישראל. היא בכלל לא הייתה רלוונטית לפני המלחמה, והנה היא עומדת בראש הכותרות של ההסכם לסיומה. לא זאת בלבד, שאיראן עוד דורשת שהניהול בפועל של המצר יהיה תחת סמכותה, והיא תוכל לגבות "אגרת ביטחון" באזור. בקיצור, האיראנים לקחו את הסוגיה של המצר והפכו אותה לנשק אסטרטגי, עד כדי כך שנשאלת השאלה: למה הם צריכים גרעין? המצר עושה את אותה העבודה עבורם.
   
   

5. ההשפלה בצפון

   
   
   במשך שבועות חיילי צה"ל טוענים כי התחושה בלבנון היא של "ברווזים במטווח". מצד אחד הם עושים עבודה חשובה בדרום מדינת הארזים ומפרקים את תשתיות הטרור, ומהצד השני הם לא יכולים להגיב באופן הנדרש לפעילות הטרור השוטפת של חיזבאללה.
   

   

   רחפני הנפץ שמשוגרים לעבר החיילים ויישובי הצפון, והופכים את הסטטיסטיקה של "הותר לפרסום" לאכזרית, רק המחישו את חומרת הבעיה. כפי שנראה כרגע, איראן דורשת (ומקבלת) גם את סיום המלחמה בלבנון. חיזבאללה מצדו לא רק על הרגליים, אך מוכיח שרידות בשבועות של לחימה עיקשת. ישראל מצדה נאלצה להיכנס למצב אימפוטנציה מתקדם בשל ההנחיות של הנשיא טראמפ - וידי החיילים, כפי שהם מספרים, כבולות.
   
   שוב, הברית הברורה והמוצקה בין ישראל לארצות הברית היא בעלת משמעויות - לכאן ולכאן. כעת נשאלת השאלה מה תהיה המשמעות של הפסקת אש בלבנון, כשהאינטרס הישראלי הוא כמובן שתהיה לצה"ל את היכולת לפעול בכל מקום שבו יש הפרה של ההסכם, בדומה להסכם הפסקת האש הקודם בסוף 2024. בצר לנו, נראה שנצטרך להסתפק בכך כרגע.
   

   

6. הערת אזהרה כללית לסיום

   
   
   זו אולי הייתה צריכה להיות ההערה הראשונה, ובכל זאת: עד לרגע זה לא נחתם ההסכם, ועדיין לא ברור שמוג'בתא ח'אמנאי, המנהיג העליון, נותן לו אישור סופי חרף הרצון העז של סובביו להגיע להסכם. אם מוג'תבא יגיד לא, ייתכן שכל הכתוב פה לעיל לא יהיה רלוונטי - וטראמפ יחדש את הלחימה. הסיכוי שזה יקרה נראה קלוש כרגע, אבל מצד שני - גם הסיכוי שיתקפל בכזו בושת פנים היה נראה קלוש עד לא מזמן. והנה מופיעה לה משוואת טראמפ שוב: לטוב ולרע.