הזעם במחנה השיעי בלבנון - לקראת הפגישה בפנטגון: "הולכים בידיים ריקות"

השיחות בפנטגון שנפתחו היום (שישי) בין משלחות צבאיות מישראל ומלבנון, יו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי משדר מסר כפול: התנגדות נחרצת למשא ומתן ישיר עם ישראל - לצד חשש עמוק שלבנון נכנסת לחדר בלי קלפי מיקוח. ברי, שנחשב לאחד השחקנים המרכזיים במחנה השיעי, מבהיר כי מבחינתו היעד היחיד כעת הוא הפסקת אש אמיתית ובלימת ההידרדרות בדרום המדינה.

מה צפוי בשיחות הביטחוניות בפנטגון?

• היום נפתח בפנטגון מסלול שיחות ביטחוני ישיר בין משלחת צבאית ישראלית למשלחת צבאית לבנונית, בתיווך ובפיקוח אמריקני.
• ההרכב צפוי לכלול שלושה נציגים לבנונים, שלושה קצינים ישראלים בדרגת תא"ל ושלושה בכירים מהצבא האמריקני.
• מטרת השיחות היא לבחון חלופה למנגנון הפסקת האש מנובמבר 2024, שנחשב בעיני וושינגטון וירושלים לכזה שנכשל ביישום.
• מבחינת ישראל, המטרה המרכזית היא לקשור כל נסיגה ישראלית נוספת וכל צמצום בפעילות הצבאית לצעדים ממשיים של צבא לבנון נגד תשתיות חיזבאללה בדרום המדינה.
• ישראל צפויה להציג גישה של "מקל וגזר": המשך תקיפות ולחץ צבאי מצד אחד, לצד נכונות להפחתת הפעילות - אם לבנון תפעל בשטח.
• מבחינת ארה"ב, השיחות נועדו לחזק את שליטת צבא לבנון בדרום המדינה וליצור מנגנון פיקוח אפקטיבי יותר על הגבול, לנוכח אכזבה ממנגנוני הפיקוח הקודמים, שלטענתם הובילו לאכיפה לבנונית חלקית בלבד.
• אחד האתגרים המרכזיים הוא שאלת יכולתה ונכונותה של ממשלת לבנון להתמודד עם חיזבאללה ולכפות את מרות המדינה באזורים שבהם פועל הארגון.
• ברקע השיחות עומד גם לחץ אמריקני גובר על ביירות, כולל סנקציות נגד גורמים לבנוניים ואזהרות כי הסיוע לצבא לבנון לא יימשך, ללא התקדמות ממשית.

"הגענו להסכם הפסקת אש ארבע פעמים, ואף אחת מהן לא כובדה"

"אני לא יודע מה יקרה שם, ואני לא רוצה לדעת", אמר יו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי, והדגיש כי עדיפותו בשלב זה היא הבטחת הפסקת אש וטיפול במשבר הפליטים, לאור ההסלמה הישראלית המתמשכת והעקירה הגוברת בדרום לבנון.

הוא ציין שהוא מודע להרכב הפגישה, הכולל שלושה קצינים לבנונים, שלושה קציני צה"ל בדרגת תא"ל ושלושה בכירים בצבא האמריקני, אך אישר שאינו יודע מה תביא המשלחת הלבנונית לפגישה ואינו רוצה לדעת. "אני רק מבקש הפסקת אשב אין לנו שום דבר אחר".

ברי טען כי הסכמי הפסקת אש קודמים לא כובדו, וטען: "הגענו להסכם הפסקת אש ארבע פעמים, ואף אחת מהן לא כובדה. אנחנו נמצאים כעת בהפסקת אש של 45 יום ללא הפסקת אש אמיתית, בעוד שהמלחמה נמשכת וההרס מתרחב בערים בדרום לבנון, ללא כל ערבות אמיתית".

יו”ר הפרלמנט הלבנוני יצא נגד עצם קיום המשא ומתן הישיר וטען כי לבנון מגיעה אליו מעמדת חולשה, ללא מנופי לחץ. "אני נגד משא ומתן ישיר. תמיד הייתי כזה ואשאר כזה, כי אנחנו הולכים אליו בלי שום דבר לנהל משא ומתן. מי שיושב ליד שולחן מו"מ - חייב שיהיו לו קלפים לשחק בהם כדי להפיק רווח ולשבת עם אויב ברמה מינימלית של שוויון ואיזון. עם מה אנחנו הולכים לשם? כלום, אף קלף אחד לשחק".

הוא הצהיר כי "לכל מתווך יש אינטרס אישי בהצלחת משימתו ובגריעת ויתורים משני הצדדים", מה שחסר לדבריו במשא ומתן הישיר הנוכחי.

לצד זאת, ברי הביע התנגדות ברורה לדבריו של מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם, באשר לאיום להפיל את ממשלתו של ראש הממשלה נוואף סלאם באמצעות מחאות רחוב. "אני לא מסכים איתו, ומיותר לומר דברים כאלה. הייתי לא בנוח לגבי זה, ופתרנו את הסוגיה במהירות", הוא אמר וחשף כי הנהגות תנועת אמל וחיזבאללה קיימו שתי פגישות בימים שלאחר מכן כדי "לתקן" עמדה זו.

"הציפיות נותרו נמוכות"

באשר למאמצים האזוריים, ברי הדגיש את חשיבות תפקידה של איראן בדחיפה להפסקת אש בדרום לבנון, והדגיש כי טהראן הודיעה ללבנון כי לא תגיע לשום הסכם עם ארצות הברית שאינו כולל את לבנון כמרכיב מרכזי, גם אם תצטרך לנטוש את ההסכם כולו.

לפי מקורות אמריקניים שצוטטו בעיתון נידאא' אל-וטן, "עצם פתיחת השיחות הצבאיות היום מעידה ששני הצדדים עדיין רואים ערך בניסיון לבחון מסגרת חדשה, גם אם הציפיות נותרות נמוכות".

מבחינת ישראל, השיחות מספקות מסלול אפשרי לצמצום החשיפה הצבאית שלה לאורך הגבול הצפוני, מבלי לוותר על דרישותיה הביטחוניות הבסיסיות. מבחינת לבנון, הן מעניקות הזדמנות להשיב בהדרגה את סמכות המדינה, תוך ניסיון להשיג מרווח נשימה מהפעילות הצבאית הישראלית המתמשכת.

אלא שלפי אותם מקורות, חלון ההזדמנויות עשוי להיות מוגבל. לדבריהם, המסלול הצבאי אינו עוסק רק בפריסת כוחות, מנגנוני פיקוח או מחסני נשק של חיזבאללה, אלא מהווה מבחן רחב הרבה יותר: האם המדינה הלבנונית מסוגלת לתרגם את ריבונותה הרשמית לשליטה אפקטיבית בשטח, והאם ישראל תהיה מוכנה להתאים את היקף השימוש בכוח בהתאם להתקדמות שתירשם מצד ביירות.

המקורות האמריקניים הדגישו כי משבר האמון בין הצדדים נותר עמוק. בישראל מטילים ספק בנכונותה וביכולתה של לבנון לפעול נגד חיזבאללה באופן משמעותי, בעוד שבלבנון מפקפקים בנכונותה של ישראל להפסיק את התקיפות גם אם יושגו הבנות.