אחד הקרבות המשמעותיים בשנים האחרונות: כך הפכה מיליציה אכזרית למעצמה כלכלית

שלוש שנים אחרי פרוץ מלחמת האזרחים בסודאן, הכוחות המורדים, המוכרים בשם "כוחות התמיכה המהירה" (RSF) הפכו ממיליציה אכזרית שמואשמת בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות לגוף אזורי חזק עם אימפריה צבאית וכלכלית חוצת גבולות, בצעד שעלול לאיים על האזור בעתיד הנראה לעין.

בכתבה במגזין "אקונומיסט" נכתב כי בחודש מרץ התקבל חיזוק של ממש לטענה הזו, כאשר הארגון כבש את העיירה קורמוק בדרום מזרח סודאן, סמוך לגבול עם אתיופיה במה שתואר כאחד הקרבות המשמעותיים של השנים האחרונות. הקרב כמעט שלא משך תשומת לב בין-לאומית, במלחמה שכמעט ונשכחה, אך הוא המחיש עד כמה השתנה מאזן הכוחות.

מעבר לכך שהאזור הפך לזירת לחימה מרכזית, הכיבוש הראה את היכולת של הארגון לבנות שיתופי פעולה עם מורדים מקומיים ואף לפעול, ככל הנראה, מתוך שטחה של מדינה שכנה. לפי ההערכות, זו הפעם הראשונה שבה ביצע הארגון מתקפה מעומק שטח אתיופיה, שהופכת לפתע ממש מעורבת בקרבות.

בתחילת המלחמה, באפריל 2023, צבא סודאן העריך שיוכל להכריע במהירות את הכוחות של מוחמד חמדאן דגאלו, המכונה "חמידתי". בפועל, שלוש שנים לאחר מכן, מתברר עד כמה ההערכה הזו הייתה רחוקה מהמציאות. המלחמה הביאה את סודאן למצב הומניטרי חמור, עם עשרות מיליוני בני אדם הזקוקים לסיוע, מיליונים הסובלים מרעב, וכ-14 מיליון עקורים מבתיהם. הכלכלה קרסה והמדינה כמעט חדלה מלתפקד, ומאות אלפים נהרגו, נרצחו ונפצעו, ומעשי זוועה מזעזעים מתרחשים על בסיס כמעט יומי.

מנגד, כוחות ה-RSF דווקא התחזקו. למרות שהצבא הסדיר הצליח להשתלט מחדש על הבירה ח'רטום ועל אזור הנילוס הפורה בצפון, הארגון ובעלי בריתו עדיין שולטים בכמחצית משטח המדינה, כולל רוב חבל דרפור העשיר במשאבים, וכן אזורים נרחבים בקורדופן ובנילוס הכחול, כולם בדרום המדינה. בדרפור, שהוא בסיס הכוח המרכזי של הארגון, הוא מואשם בביצוע רצח עם, למשל בעיר אל-פאשר, שם טבח בהמוני אזרחים לאחר מצור של שנה וחצי.

במקביל להתבססות הצבאית, הארגון בנה רשת אזורית מורכבת שמחברת בין מדינות שונות באפריקה. כבר מתחילת המלחמה פעל להבטיח אספקה שוטפת של נשק ודלק באמצעות הקמת מערך של שדות תעופה ומוקדי לוגיסטיקה במדינות שכנות. בתחילה עברה האספקה דרך צ'אד, ובהמשך הועבר מרכז הפעילות לדרום לוב, בסיוע המצביא המקומי ח'ליפה חפתר. בהמשך הפכו גם אתיופיה והרפובליקה המרכז אפריקנית לצינורות מרכזיים.

מחנות אימונים באתיופיה וגיוס שכירי חרב זרים

למעשה, כמעט כל המדינות הגובלות בסודן מאפשרות לארגון לפעול בשטחן בצורה כלשהי, למעט מצרים ואריתריאה שתומכות בצבא סודאן. הקשרים הללו נשענים בין היתר על יחסים עם איחוד האמירויות, שנחשבת לתומכת הזרה המרכזית של הארגון, וכן על השקעות של הארגון עצמו ברשתות מסחר ודיפלומטיה אזוריות.

לפי דיווחים, הארגון אף הרחיב את פעילותו בתוך אתיופיה, שם הקים מחנה להכשרת אלפי לוחמים. ניתוח של צילומי לוויין מצביע על נוכחות ציוד צבאי בבסיס באתיופיה, הדומה לזה ששימש בקרבות בתוך סודאן, ומחזק את הטענות כי מתקפות מסוימות יצאו משטח אתיופיה.

גם מדינות שאינן גובלות בסודאן נקשרות לפעילות הארגון. לפי עדויות, צבא אוגנדה סייע בהעברת נשק ודלק דרך דרום סודאן, ותחקיר אחר מצא תחמושת שמקורה בקניה במחסנים של הארגון. במקביל, אנשי הארגון פועלים בחופשיות במדינות אלו.

כדי לחזק את כוחו, הארגון מגייס לוחמים ממדינות שונות, בעיקר מאזור הסאהל, ומציע להם שכר חודשי של כ-500 דולר. בנוסף, מאז 2024 מצטרפים גם שכירי חרב מקולומביה, שמגיעים דרך רשת תעופה העוברת בין כמה מדינות, כולל איחוד האמירויות, צ'אד, לוב ואזור פונטלנד שבסומליה. לפי הערכות, תמיכה זו סייעה לארגון להשיג הישגים צבאיים משמעותיים, כולל כיבוש העיר המרכזית אל-פאשר בדרפור בשנת 2025.

מעצמה כלכלית

הבסיס לכוחו של הארגון הוא כלכלי. כבר ב-2017 השתלט המנהיג הידוע לשמצה דגאלו על מכרה זהב מרכזי בדרפור, מה שאפשר לו לצבור הון עצום ולהרחיב את פעילותו העסקית. עם השנים בנה רשת נכסים וחברות, כולל החזקות נדל"ן בדובאי, ורשת מסחר שמאפשרת להמיר זהב מוברח למטבע זר.

השיטה פשוטה: כוחות הארגון מנהלים את כריית הזהב בדרפור, ולפחות בחלק מהזמן זה מתנהל בסיוע של כוחות רוסיים, לשעבר קבוצת וגנר. משם הזהב מועבר לאיחוד האמירויות, והתמורה מתבטאת בצורת כסף מזומן ותמיכה צבאית שמגיעה ישירות משלטונו של מוחמד בן זאיד, בעל ברית מרכזי של ארה"ב. בשלהי תקופת ממשל ביידן הכריז שר החוץ אנתוני בלינקן כי כוחות ה-RSF מבצעים רצח עם ופשעים נגד האנושות, ובין השאר משתמשים באונס ורעב ככלי מלחמה, אולם הוא השמיט לחלוטין את מעורבותה של אבו דאבי.

למרות סנקציות אמריקניות שהוטלו על חברות הקשורות אליו, הארגון הצליח להמשיך ולהתרחב, כולל לאזורי כרייה חדשים. לפי הערכות, מדובר במערכת רחבה שמשלבת פעילות צבאית וכלכלית בהיקף גדול.

ההתפתחויות האחרונות בזירה האזורית, כולל המתיחות בין איראן למדינות המפרץ, מחזקות עוד יותר את מעמד הארגון. איחוד האמירויות רואה בהשפעה בסודאן ובאזור הים האדום אינטרס אסטרטגי, והארגון משמש עבורה כלי להשגת יעדים אלה. במקביל, גם כעת, ארצות הברית נזהרת מהפעלת לחץ משמעותי על האמירויות, גם כאשר היא מטילה סנקציות על גורמים אחרים המעורבים בלחימה.

בתוך כך, הארגון מנסה לבסס לעצמו גם לגיטימציה פוליטית. בשנה שעברה הכריז על הקמת ממשלה מקבילה, בעוד שהמאמצים להגיע להפסקת אש נתקעים. דרישת צבא סודאן מהארגון לסגת מהשטחים שבשליטתו אינה מתקבלת, והקריאות לחסלו נותרות ללא מענה.