מסע לקצה העולם: האי אסנשן הוא אחד המקומות הכי נידחים בעולם - שהתיירים עדיין מגיעים אליו

בלב המרחב העצום והכחול של דרום האוקיינוס האטלנטי, במחצית הדרך בין אפריקה לדרום אמריקה, שוכן אי געשי משונן שנראה מנותק משאר העולם. האי אסנשן (Ascension Island) הוא לא גן עדן טרופי במובן המסורתי של המילה: זהו נוף פראי, זרוע אפר וסלעי בזלת, שנראה יותר כמו פיסה ממאדים מאשר חלק מכדור הארץ. ועם זאת, המאחז המבודד הזה, חלק מהטריטוריה הבריטית שמעבר לים הכוללת גם את סנט הלנה וטריסטן דה קונה, נושא היסטוריה כל כך בלתי סבירה ואקולוגיה כה ייחודית, עד שהוא נחשב לאחת האנומליות הגיאוגרפיות המרתקות ביותר על פני הגלובוס.

>> "אי המוות": איך הפך האי התאילנדי היפהפה ליעד מסוכן לתיירים?

>> אי החלומות: זה האי הכי טוב באירופה – והוא לא ביוון

>> עכשיו מותר לגלות: האיים המושלמים ביוון שהישראלים לא מגיעים אליהם

מבצר שחושל באש ובמלחמה

סיפורו של אסנשן למעשה מתחיל באש: מבחינה גיאולוגית האי נחשב לצעיר, והוא קצהו של הר געש תת-ימי עצום היושב ישירות על הרכס המרכז-אטלנטי. הוא נגלה לעיניים אירופיות לראשונה ב"יום העלייה" (Ascension Day) בשנת 1503, על ידי מגלה הארצות הפורטוגלי אפונסו דה אלבוקרקי. עם זאת, במשך מאות שנים הוא נותר סלע שומם ללא מקורות מים, ביתם של ציפורי ים וצבי ים בלבד. ימאים התייחסו אליו בתערובת של אימה ותועלתנות, כשהם עוצרים מדי פעם כדי לצוד צבים למאכל, אך המחסור בנמל טבעי הפך אותו לבלתי ראוי להתיישבות קבע.

הפיכתו של האי מסלע צרוב למעוז בריטי הייתה תוצאה ישירה של המלחמות הנפוליאוניות. כאשר נפוליאון בונפרטה הוגלה לסנט הלנה ב-1815, האדמירליות הבריטית נתקפה פרנויה מפני משימת חילוץ צרפתית אפשרית. אסנשן, בהיותו נקודת היבשה הקרובה ביותר, נתפס כצורך אסטרטגי. הצי המלכותי כבש את האי והגדיר אותו באופן רשמי כפריגטת אבן, "HMS Ascension", והקים בו חיל. המורשת הימית הזו נותרה טבועה ב-DNA של האי עד היום: היישוב המרכזי עדיין מכונה "ג'ורג'טאון", והממשל באי נותר תחת אחריות האדמירליות במשך למעלה ממאה שנה לפני שהועבר למשרד המושבות.

הפרק השאפתני ביותר בתולדות אסנשן הוא הפיכתו של הנקודות הגבוהות שלו לירוקות. באמצע המאה ה-19, בעקבות ביקורו של ג'וזף הוקר, חברו הקרוב של צ'ארלס דרווין ומנהל הגנים הבוטניים המלכותיים בקיו שבלונדון, החל ניסוי מאסיבי של "הנדסת סביבה". עצים וצמחים מכל רחבי האימפריה הבריטית נשלחו לאסנשן ונשתלו במרומי "ההר הירוק" (Green Mountain). המטרה הייתה ליצור יער עננים מלאכותי שילכוד את הלחות מהרוחות ויגביר את כמות המשקעים. הניסוי הוכתר כהצלחה מסחררת, וכיום פסגת ההר הירוק המתנשאת לגובה של 859 מטרים, היא נווה מדבר ירוק ושופע. היא ניצבת בניגוד מוחלט לשדות הלבה החרוכים שמתחתיה, וכוללת חורשות במבוק, ג'ינג'ר, אקליפטוס ואורני נורפולק. המערכת האקולוגית המלאכותית הזו היא כיום פארק לאומי, המציע מקלט לח ותוסס שמרגיש רחוק שנות אור מהמכתשים הגעשיים שמצלקים את שאר 88 הקילומטרים הרבועים של האי.

הטבע הוא המלך ובני האדם זמניים

האנשים החיים באסנשן, הכוללים לעיתים קרובות את ה"סיינטס" (Saints) שהגיעו מסנט הלנה, מהווים קהילה ארעית וייחודית. בניגוד לכמעט כל טריטוריה אחרת, אין באי זכות מגורים קבועה, וכל תושב הוא עובד בחוזה או בן משפחה של עובד שכזה. האוכלוסייה, המונה כ-800 נפש, היא תערובת של תושבי סנט הלנה, אנשי צבא וממשל בריטים וקבלנים אמריקאים.

דמוגרפיה זו משקפת את תפקידו המודרני של אסנשן כצומת קריטי בהגנה העולמית. במהלך מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית בנתה את שדה התעופה "ויידאווייק" (Wideawake), ששימש כתחנת תדלוק חיונית. כיום האי מארח מתקן מודיעין, תחנת קרקע של מערכת ה-GPS ונקודת ממסר חיונית לשירות העולמי של ה-BBC. החיים באי מנוהלים בתחושה של הסתמכות עצמית עמוקה: אין כאן קניונים, חיי החברה סובבים סביב מועדון ה"סיינטס" וארוחות משותפות. זהו מקום שבו דלתות נותרות לא נעולות והתרבות משמרת קסם של אי אטלנטי.

למרות טביעת הרגל האנושית, הטבע נותר השליט האמיתי של האי. אסנשן הוא אתר הקינון השני בגודלו של צבי ים ירוקים באוקיינוס האטלנטי. מדי שנה, בין דצמבר ליוני, אלפי צבים נודדים מעל 2,800 קילומטרים מחופי ברזיל כדי להטיל את ביציהם בחולות הלבנים של "לונג ביץ'".

האי מהווה גם מקלט לציפורים נדירות ולחיים יבשתיים ייחודיים. ציפור הפרגטה של אסנשן והשחפית כהת-הגב שולטות בשמיים, בעוד שתוך האי הוא ביתו של סרטן היבשה האנדמי. המים המקיפים את האי תוססים באותה מידה, מלאים בדגי טונה, מרלין ודגי דקר הייחודיים לאי, מה שהופך אותו ליעד בין-לאומי לצלילה ולדיג.

הגעה לכאן היא מסע

עבור המטיילים ההרפתקניים, אסנשן הוא כנראה אחד היעדים האחרונים האחרונים ברשימה. זהו לא מקום שקל להגיע אליו, ושדה התעופה "ויידאווייק" הוא מתקן צבאי המופעל במשותף על ידי חיל האוויר האמריקאי וה-RAF הבריטי. תחת הסכמים בין-לאומיים, רק מטוסים מדינתיים מורשים בדרך כלל לנחות בו. עם זאת, קיימים חריגים לשירותים מסחריים מקומיים בין אסנשן לסנט הלנה.

כיום מבקרים מגיעים בדרך כלל באמצעות שירות צ'רטר חודשי המופעל על ידי חברת "איירלינק" (Airlink) מיוהנסבורג בדרום אפריקה ומשם דרך סנט הלנה. בנוסף, חיל האוויר הבריטי מפעיל טיסות מבסיס בריז נורטון בבריטניה, אם כי המושבים הללו מוגבלים והעדיפות ניתנת לאנשי צבא ולתושבים. לאלו שמעדיפים את הים, ספינת המטען MV Helena פוקדת את האי ארבע פעמים בשנה ומציעה מספר קטן של תאי נוסעים להפלגה של שלושה ימים מסנט הלנה. על המטיילים להצטייד באישור כניסה תקף (ויזה אלקטרונית) זמן רב מראש ולהציג הוכחה לביטוח רפואי מקיף הכולל פינוי רפואי אווירי.

מי שמוכן לעבור את המסע המפרך יגלה שהתגמול הוא עצום, אך המתקנים צנועים. מקום הלינה העיקרי הוא מלון "אובסידיאן" (Obsidian Hotel) בג'ורג'טאון, שבו החדרים פונקציונליים והאווירה שקטה. מכיוון שהאטרקציות פזורות ברחבי האי, שכירת רכב היא חיונית, ורכב 4x4 מומלץ עבור העלייה התלולה והמפותלת להר הירוק.

המטבע הרשמי באי הוא הפאונד הבריטי, אם כי גם לירות של סנט הלנה ואיי פוקלנד מתקבלות. ראוי לציין כי בשל הנוכחות האמריקאית, הדולר נמצא בשימוש נרחב בחנויות בתוך הבסיס האמריקאי. עבור אלו שמחפשים חוויה ספורטיבית ייחודית, ניתן לבקר במועדון הגולף "וואן בוט" (One Boat Golf Club). המקום, שזכה לכינוי "מועדון הגולף המוזר בעולם", כולל משטחים חומים במקום ירוקים, עשויים מסלע געשי כתוש שאותו מרטיבים בסולר כדי לשמור על חלקלקות הסלעים.

על המבקרים להיות מוכנים ל"ניקוי רעלים דיגיטלי". אומנם קיימת רשת WiFi מקומית בג'ורג'טאון ובעיירה "טו בוטס" (Two Boats), אך היא יקרה ולעיתים קרובות לא אמינה. למטיילים מומלץ לארוז כל דבר שהם עשויים להזדקק לו, מקרם הגנה בעל מקדם גבוה ועד נעלי טרקים עמידות לטיולים בנופים הדומים לפני הירח, כי לא תמצאו כאן יותר מדי חנויות ומכולות. אבל זה גם מה שהופך את האי אסנשן לאחד מהיעדים החריגים והיפהפיים ביותר בעולם.