"הטילים לא יעצרו אותי, אני נשארת כאן!": האוסטרלית שעזבה את הכל כדי להגיע לישראל
רובי אמויאל, צעירה אוסטרלית בת 20, קיבלה החלטה משמעותית בשנה האחרונה - לעזוב את אוסטרליה, להיפרד ממשפחתה ולעלות לישראל. בלי דירה ועבודה, ועם כרטיס לכיוון אחד לתל אביב, רובי הגיעה לכאן עם מטרה אחת ברורה - להתגייס לצה"ל ואף להתגייר. "אבא שלי יהודי, אני יודעת מה זה אנטישמיות וחוויתי את זה שם. אני מרגישה שכאן זה המקום הכי נכון עבורי"
עבור רובי אמויאל, צעירה בת 20 שגדלה באוסטרליה, ישראל מעולם לא הייתה באמת מקום זר. על אף שגדלה והעבירה את רוב חייה הרחק מכאן, ישראל תמיד הייתה נוכחת ברקע. בשנה האחרונה היא החליטה לעזוב את הכל, להיפרד מבני המשפחה - ולהגיע לישראל כדי להתגייס לצה"ל.
אביה נולד וגדל בישראל ועבר לאוסטרליה לאחר שירותי הצבאי, שם הכיר את אמה. "בזמן הקורונה הגעתי עם המשפחה לישראל למה שהיה אמור להיות ביקור קצר. אבל הגבולות נסגרו בשל ההגבלות, החיים נעצרו, ופתאום מצאנו את עצמנו כאן להרבה יותר זמן ממה שתכננו", מספרת רובי בשיחה עם mako. "למדתי בבית ספר בארץ תקופה קצרה לפני שיכולנו לחזור לאוסטרליה, ושם סיימתי את הלימודים".
בתום לימודיה, רובי עבדה באוסטרליה במשך כשנה. "כלפי חוץ, היה נראה שהחיים שלי יציבים, אבל מבפנים הרגשתי ריקנות. הבנתי שאני בונה עתיד שלא שייך לי. הנתק הפך לכזה שאי אפשר להתעלם ממנו. בסופו של דבר קניתי כרטיס לכיוון אחד לישראל - בלי דירה, בלי עבודה ובלי מקום לישון בו. ידעתי שזה המקום שבו החיים שלי אמורים להיות, והגעתי עם מטרה ברורה, להתגייס לצבא".
בחודש מאי הקרוב רובי אמורה כבר לעלות על מדים ולהתגייס לצה"ל. "אין לי אשליות שזה יהיה קל ופשוט, מעולם לא ציפיתי לזה. למעשה, אני מחפשת את ההפך, אני דווקא רוצה את האתגר, הלחץ, שיבחנו אותי פיזית, מנטלית ורגשית. אני מאמינה שהשירות הצבאי יעצב אותי להיות ישראלית אמתית ולא דרך ניירת או תוויות, אלא דרך מחויבות". עם גיוסה לצבא, רובי הודיעה כי היא מתכוונת להתגייר. "אני לא עושה את זה בגלל שאני מחפשת זהות, אלא כי אני מיישרת קו עם מה שחייתי לפיו תמיד. היהדות עיצבה את חיי, את הערכים שלי ואת תחושת השייכות שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. הצעד הזה הוא לא שינוי, אלא הכרה במה שיש".
"כשגדלתי באוסטרליה תמיד נתפסתי כיהודייה, וככה גם התייחסו אליי", משתפת רובי. "חוויתי חוסר כבוד. ראיתי את אבא שלי סופג אנטישמיות שהשאירה בי חותם קבוע, במיוחד בגלל שהוא המודל לחיקוי שלי. באוסטרליה תייגו אות אותי לפני שהכירו אותי, והזהות שלי הייתה משהו שאחרים הרגישו שיש להם זכות לערער עליו. כאן בישראל, החוויה שונה אבל לא פחות מורכבת", היא מדגישה. "אף שחייתי את התרבות היהודית כל חיי לצד כל הערכים ותחושת השייכות, לעתים קרובות אני לא נתפסת כ'יהודייה מספיק'. אמא שלי לא יהודייה, ואני נמצאת במרחב שבין לבין".
על אף הספקות וחוסר הוודאות בתור מי שעלתה לבדה בישראל והשאירה את משפחתה באוסטרליה, רובי מבהירה כי היא נשארת כאן, גם בשיא המלחמה. "שום דבר לא מפחיד אותי, יכולים להמשיך לשגר עלינו טילים, אני לא עוזבת. אני גם לא יודעת מה בדיוק יהיה אחרי הצבא והספקות הללו קצת מפחידים אותי, אבל אני כן יכולה להגיד בוודאות שהעתיד שלי בישראל. מה שלא יקרה, אני כאן. מרגישה שאני בדיוק איפה שאני אמורה להיות".