יותר מאיראן: בחריין בסכנת קריסה אמיתית במלחמה

מה שנראה בעבר כקו רקיע נוצץ של נפט וכסף, הופך כעת לתמרור אזהרה. גורדי השחקים מזכוכית בבירה מנאמה מנוקבים בחורים משוננים, וקורות מתכת חרוכות בולטות מתוכם. בזמן שארצות הברית וישראל תוקפות את איראן, טהראן הגיבה במטחי טילים ונחילי כטב"מים לעבר האי הקטן במפרץ, שבו חיים כ־1.6 מיליון בני אדם, כפי שעשתה עם המדינות הנוספות באזור. מתקני זיקוק, מפעלים, מגדלי מגורים ואפילו מפקדת הצי החמישי של צבא ארצות הברית נפגעו.

עוד לפני פרוץ המלחמה מצבה הכלכלי של בחריין היה רעוע, נכתב במגזין "אקונומיסט". המדינה הייתה בדרך לגירעון תקציבי של יותר מ-10% מהתוצר השנה, בין היתר בשל מחירי נפט נמוכים ועלויות חוב הולכות ותופחות. החוב הציבורי הגיע ל-146% מהתוצר, מהגבוהים בעולם, וכמעט שליש מהכנסות הממשלה מוקדש לתשלומי ריבית.

בחריין נשענה בעבר על מערכת בנקאות משגשגת לצד הכנסות מתונות מנפט וגז, מה שאפשר רמת חיים נוחה, אך המצב הזה השתנה. עם עלייתה של דובאי כמרכז אזורי גדול יותר, ועם ניסיונות של בנקאים להתקרב לשליטים עשירים בערב הסעודית ובאיחוד האמירויות, חברות פיננסיות רבות העבירו את פעילותן מחוץ למדינה. במקביל, גם מאגרי הגז שלה הולכים ומתדלדלים.

כיום, תעשיות הנפט והאלומיניום אחראיות ליותר משני שלישים מהכנסות הממשלה ולכרבע מהתוצר - ושתיהן נפגעו קשה במלחמה. חברת הנפט הלאומית BAPCO עצרה חלק מהמשלוחים מבית הזיקוק בסיטרה, וחברת האלומיניום בחריין ALBA, שמפעילה את מתקן ההתכה הגדול בעולם מחוץ לסין, השעתה את היצוא. המתקן עדיין פועל, אך החשש הוא כי ייאלץ לעצור לחלוטין, בדומה למתקן דומה בקטר. הפעלה מחדש של מתקן כזה היא תהליך ממושך ומורכב שיכול להימשך כחצי שנה.

סגירת מצר הורמוז

אלא שהבעיה המרכזית של בחריין אינה רק ההפצצות האיראניות, אלא סגירת מצר הורמוז. ללא מעבר ימי, אין למדינה דרך לייצא את הנפט או האלומיניום. אם איראן תטיל מוקשים במצר, הוא עלול להישאר סגור במשך חודשים, מה שיקפיא למעשה את הכלכלה המקומית.

במשך שנים רווחה במפרץ ההנחה כי ערב הסעודית ואיחוד האמירויות ייחלצו לעזרת בחריין בעת משבר, כפי שעשו יחד עם כווית ב-2018. ייתכן שכך יהיה גם הפעם, אך הדבר כבר לא בטוח בכלל. כפי שאמר בנקאי לשעבר, ניתן לחלץ מישהו רק אם יש לך כסף בעצמך, וגם המדינות הללו נפגעות כעת מהמצב.

תרחיש יום הדין

לצד המשבר הכלכלי והביטחוני, קיימת גם נקודת תורפה אסטרטגית חריגה. לאחר סגירת נמל התעופה, הקשר היחיד של בחריין לעולם הוא גשר באורך 25 קילומטר שמחבר אותה לערב הסעודית. יותר מ-80% מהתיירים מגיעים דרכו. פגיעה איראנית בגשר הזה תיצור את תרחיש יום הדין מבחינתה של בחריין, ותמוטט את מעט האמון שעוד נותר. הכול בגדר החלטה אחת של משמרות המהפכה.

ההנהגה הסונית של בחריין אינה מסתירה את עוינותה כלפי איראן, שניסתה לאורך השנים לעורר חוסר יציבות בקרב האוכלוסייה השיעית במדינה. אך דווקא על רקע זה מתחדדת האירוניה: בחריין, יותר מאיראן, נראית כעת פגיעה בהרבה ואינה ערוכה לעמוד במלחמה ממושכת.