גוברות ההערכות: בעקבות מעצרו של מדורו - המשטר בקובה יקרוס בקרוב

בארצות הברית הולכת וגוברת ההערכה כי קובה עלולה לעמוד בפני קריסה כלכלית וחברתית חריפה, בעקבות מבצע המעצר של שליט ונצואלה ניקולס מדורו והמעבר של המדינה הדרום אמריקנית לשליטה אמריקנית בפועל. ההתפתחות הזו טלטלה את קובה, מדינה קטנה בים הקריבי עם פחות מעשרה מיליון תושבים, שתלותה בוונצואלה, ובעיקר באספקת הנפט שלה, הייתה אחד הגורמים המרכזיים שמנעו עד כה התמוטטות מוחלטת של הכלכלה שלה.

כבר היום המצב בקובה קשה במיוחד. בוול סטריט ג'ורנל מדווחים כי "בהוואנה נראים קשישים מחטטים בפחי אשפה בחיפוש אחר שאריות מזון". על פי כמה דיווחים בתקשורת האמריקנית, התחושה ברחוב היא של "מתח, ציפייה וגם של פחד".

המשטר הקומוניסטי בקובה נכנס לפרק חדש ומסוכן, דווקא בשעה שהמדינה מצויה במשבר כלכלי עמוק, שרבים רואים כעת כמו ה"תקופה המיוחדת" שאחרי קריסת ברית המועצות לפני יותר משלושים שנה. בערים העניות יש מי שמדברים בגלוי על האפשרות שארצות הברית תפעל גם נגד הנהגת קובה, בראשות הנשיא מיגל דיאז קאנל, יורשם של האחים פידל וראול קסטרו, כפי שפעלה נגד מדורו.

פעילים ומתנגדי משטר לא ממהרים לחגוג, ומזהירים שהתגובה של השלטון עלולה להיות הידוק נוסף של הדיכוי. לדבריהם, לכידתו של מדורו מערערת את מנגנוני השליטה של המדינה, שכוללים פיקוח הדוק, רשת מודיעין רחבה ומערך הלשנות כמעט בכל תחום בחיים.

המציאות היום-יומית של אזרחי קובה הולכת ומחמירה: הפסקות חשמל ממושכות ותכופות, מחסור חמור במים, קריסת מערכת הבריאות וערמות אשפה ברחובות כבר הפכו לדבר שבשגרה. תושבים מספרים על ימים ארוכים בלי מים זורמים ובלי חשמל, ועל הצורך לאגור מים במכלים ולחלק אותם בקפידה בין שתייה, בישול ורחצה. יש גם חשש כבד לגורל הקשישים, שמקרי מוות שלהם לבד בבית, אחרי שחלו ולא קיבלו טיפול רפואי הולם ובזמן, כבר כמעט הפכו לדבר שבשגרה.

המשבר הכלכלי המתמשך החריף מאז מגפת הקורונה. מאז 2020 עזבו את האי יותר מ-2.7 מיליון בני אדם, כרבע מהאוכלוסייה, רובם צעירים. לפי ההערכות, אוכלוסיית קובה הצטמצמה לכשמונה מיליון בלבד. במקביל, שיעור הילודה צנח לרמות שלא נראו מאז סוף המאה ה-19.

גם ענף התיירות, שבעבר היה אחד מעמודי התווך של הכלכלה, נמצא בשפל עמוק. תפוסת המלונות נמוכה מאוד, ורבים מהמבקרים מגיעים במסגרת חבילות סגורות שאינן מזרימות כסף לכלכלה המקומית. אפילו מלונות יוקרה חדשים כמעט ריקים מאורחים.

המדינה נשענת במידה רבה על העברות כספים מאזרחים קובנים שחיים בחו”ל, ועל הכנסות משליחת רופאים קובנים לעבודה במדינות אחרות. מרכיב קריטי נוסף הוא הנפט המוזל מוונצואלה, שסיפק עד כה חלק גדול מהצריכה המקומית. אך כעת, עם השליטה האמריקנית בוונצואלה, ההערכה הברורה היא שאספקת הנפט לאי תיפסק. מומחים מזהירים שללא הנפט הוונצואלי, תשתיות האנרגיה של קובה עלולות לקרוס בתוך כחודש, וגם כעת מצבם רחוק מלהיות טוב.

בארצות הברית מזהירים שקריסה של קובה, הנמצאת כ-145 קילומטר בלבד מחופי פלורידה, עלולה להוביל לאסון הומניטרי ולגל הגירה המוני. בכירים לשעבר בממשל אמרו לפוליטיקו כי ההיסטוריה מלמדת שכאשר המצב באי מחמיר, קובנים מנסים לברוח בכל דרך אפשרית - דרך הים, דרך מדינות אחרות ובכל אמצעי שעומד לרשותם.

עם זאת, עדיין לא ברור מהי תוכנית הפעולה של הממשל האמריקני. הנשיא טראמפ הביע השבוע ביטחון בכך שקובה תקרוס "בקרוב", ואף אמר שקובנים אמריקנים ישמחו מכך, אך בממשל לא הציגו תוכנית מסודרת להתמודדות עם ההשלכות. בכירים לשעבר הזהירו כי היעדר אסטרטגיה ברורה עלול להפוך את המצב לכאוטי במיוחד.

בקובה עצמה דוחים את התחזיות הקודרות. שר החוץ הקובני ברונו רודריגז פדיז'ה טען כי מדובר ב"בורות ובחזרה על טענות שקריות של פוליטיקאים קובנים אמריקנים". גם בארצות הברית יש מי שמטילים ספק בכך שהמשטר יקרוס בקרוב, ומזכירים שנבואות זעם דומות ליוו את קובה כמעט לאורך כל שבעת העשורים של שלטון המהפכה.

מי שלבטח עוקב מקרוב, אולי יותר מכל אחד אחר, הוא שר החוץ והיועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, מרקו רוביו. רוביו, בן להורים שגלו מקובה, סימן לעצמו בשנים האחרונות, כך על פי דיווחים, את הפלת המשטרים בוונצואלה ובקובה.