המבחן האמיתי של המחאה: עריקות מגופי הביטחון ששומרים על המשטר

תנאי הכרחי לקיומה של מהפכה שלטונית באיראן היא עריקות מתוך גופי הביטחון של הממסד, כפי שקרה בעבר כשמשטרים אחרים במזרח תיכון קרסו. באיראן שלושה גופי ביטחון מרכזיים כשהמשמעותי שבהם הוא משמרות המהפכה - אותו כוח אימתני שמקבל את ההוראות ישירות מהמנהיג העליון עלי ח'אמנאי. בנוסף יש את מיליציית הבסיג' - שמטפלת בהפגנות ואת צבא איראן.

משמרות המהפכה:

• כוח העלית שנועד להגן על המשטר.
• הכוח מחזיק באידיאולוגיות קנאיות ומערך כלכלי שלם.
• בין 150 ל-200 אלף פעילים.
• מחזיקים בכוחות יבשה, אוויר, ים ובכוח קודס שפועל מחוץ לאיראן.
• הסיכוי לעריקות - נמוך מאוד.

מיליציית הבסיג':

• מיליציית מתנדבים חצי-צבאית.
• אחריות עיקרית - התעמתות עם מפגינים ומפזרת הפגנות
• כמות אדירה: 2 מיליון פעילים בכוח הסדיר, ועוד 3 מיליון מתנדבים.
• נתון מעניין: רוב הכוח מגיע ממעמד סוציו-אקונומי נמוך - שהם בעיקר מי שנפגעים מהעניין הכלכלי, לכן קיים סיכוי שדווקא משם תתרחש עריקה.

צבא איראן:

• 420 אלף חיילים
• מגן על גבולות המדינה
• לא מעורב בהפגנות
• הבטן הרכה של המשטר: אם נראה עריקות -ככל הנראה נראה אותם שם.

ההסלמה במחאות

בנו של השאה, רזא פהלווי, אמר כי "המפגינים האמיצים פגעו קשות במערך הדיכוי של ח'אמנאי ומשטרו". לדבריו, "דיווחים אמינים" מצביעים על כך שהמשטר נמצא במצוקה חמורה של שכירי חרב להתמודד עם המיליונים ברחובות, ורבים מאנשי כוחות הביטחון עזבו את עבודתם ומסרבים לדכא את בני עמם.

בינתיים, עדויות קשות וחריגות ממשיכות להיחשף על היקף ההרג והפגיעה במפגינים במהלך גל המחאות הנוכחי. דיווחים מארגוני זכויות אדם, צוותים רפואיים, עדי ראייה ומפגינים עצמם מציירים תמונה של דיכוי אלים במיוחד, ירי חי לעבר אזרחים ופגיעה נרחבת בצעירים, נשים ואף ילדים.

בסוכנות AP פרסמו כי ארגוני זכויות אדם מדווחים על למעלה מ-538 הרוגים בהפגנות באיראן, בהם 490 מפגינים ו-48 אנשי כוחות הביטחון. בנוסף, יותר מ-10,600 כבר נעצרו. אולם בחסות העלטה האינטרנטית הוצאת המידע מאיראן מוגבלת מאוד, וקיים דיס-אינפורמציה לגבי מספר הנפגעים שלא אומת.