רצו מנהיג אפור ומשעמם, ויצרו מפלצת: סיפורו של עלי ח'אמנאי

במזרח התיכון מנהיגים חוסלו, אחרים ברחו, ראשים נערפו, מהפכות התרחשו, אלא שכל זה נעצר בשערי טהראן. כשמאות אלפים, אולי מיליונים, קוראים את הסלוגן שהפך מזוהה עם המחאות יותר מכול: מוות לדיקטטור, הם מתכוונים לאדם אחד: קשיש בן 86, שמחזיק בעוצמה בל תתואר ובדרך גם נושא את התואר דיקטטור כבר 37 שנים, מי שבראשית דרכו כבר התווה את משנתו המדממת.

עלי ח'אמנאי נולד בשנת 39' למשפחה מרובת ילדים במשהד. הוא למד לימודי דת בנג'ף ובקום, שתי ערים קדושות לשיעה, שם גם הכיר את מי שהפך לימים להיות פטרונו - האייתוללה רוחאללה ח'ומייני.

ערב המהפכה באיראן הוא השתתף בהפגנות נגד השאה והתבלט יותר כפעיל פוליטי מאשר איש דת. לאחר מהפכת 79' הוא התמנה לשר ההגנה וגם אז - טבח במתנגדי המהפכה האיסלאמית. שנתיים אחר כך, בשנת 1981 התרחש במסגד בטהראן אירוע מכונן בביוגרפיה שלו. ח'אמנאי נפצע ממטען שהוטמן במכשיר הקלטה ומאז, כך מספרים, הפך לפרנואיד אמיתי.

מנהיג איראן ח'ומייני מת בשנת 1989 מבלי שבחר מחליף. ח'אמנאי, בן 50 בסך הכול, לא נחשב לסמכות דתית עליונה או למועמד בולט במיוחד. דווקא בגלל זה ח'אמנאי נבחר כמועמד של פשרה ומי שדוחף לבחירתו הוא האיש החזק באיראן אז, הנשיא רפסנג'אני.

מנהיג אפור - שהפך למפלצת

"רפסנג'אני רצה בתפקיד המנהיג מישהו אפור", מספרת ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן באוניברסיטת חיפה. "הוא איחד את תפקידי הנשיא וראש הממשלה בידיים שלו כדי לרכז אצלו את הכוח".

"ח'אמנאי התכוון לכך שהוא לא מתאים לתפקיד כי הוא לא אייתוללה", ממשיכה ד"ר עילם גינדין. "הוא גם אמר את זה, 'כל האדונים הנכבדים בכלל לא רואים בי סמכות דתית, אין לדבריי תוקף, למה שיבחרו בי?'. בינתיים סידרו לו בנוהל מזורז תואר אייתוללה". ח'אמנאי נבחר להקטין את תפקיד המנהיג, אבל מה שרפסנג'אני לא לקח בחשבון זה שמנהיג זה לכל החיים ונשיא זה לשמונה שנים. ככה הוא יצר מפלצת.

ח'אמנאי פיתח במהלך השנים קשרים הדוקים עם בכירי משמרות המהפכה, הארגון האימתני שנולד עבור דבר אחד: לשמור על המהפכה האיסלאמית ועל המנהיג העליון, האיש שמתווך בין האל לבני התמותה, הפוסק האחרון בכל תחום ובכל נושא.

עם השנים הוא צובר כוח רב ולא פחות מזה, כסף. הערכות שונות באיראן ומחוצה לה מדברות על הון אדיר של מיליונים, יש מי שאומר מיליארדים, שהוא ומשפחתו השיגו באמצעות ארגונים שמקורבים לשלטון, ויש לו עוד אובססיה. ח'אמנאי לא פספס הזדמנות להזכיר את המטרה העליונה שלו ושל מדינתו - השמדת ישראל.

"בגלל שישראל הייתה החברה הכי טובה של השאה, אז עכשיו ישראל היא האויבת הכי נוראית"

"חלק מהשנאה שלו כלפי מדינת ישראל מגיע ממה שהוא קרא גם בספרים של סייד קוטב, מהמייסדים של האחים המוסלמים", אומר ד"ר מאיר ג'בדנפר, מומחה לאיראן מאוניברסיטת רייכמן. "ישראל היא פצע בלב העולם האיסלאמי ובגלל שישראל הייתה החברה הכי טובה של השאה, אז עכשיו ישראל היא האויבת הכי נוראית", מחזקת את דבריו ד"ר עילם גינדין.

ח'אמנאי הוא האיש שנתן את הברכה לפרויקט הדגל של איראן במזרח התיכון: יצוא המהפכה. יחד עם הפרויקטור קאסם סולימאני, איראן מתחילה לבנות בסיסי כוח במעוזים השיעיים: עם חיזבאללה בלבנון, עם ארגונים שיעיים בעיראק, עם החות'ים בתימן ובברית הלא קדושה עם בשאר אל-אסד בסוריה. כישלון הפרויקט הזה בשנתיים האחרונות הוא ללא ספק גם כישלונו האישי של ח'אמנאי.

דיקטטור קיצוני - או פרגמט?

הוא אומנם דיקטטור קיצוני ושמרן, אך יש מי שרואה גם צדדים פרגמטיים בהתנהלות שלו. "הוא אידאולוג איסלאמיסט, אבל אם יש מצב חירום הוא הופך להיות פרגמטי", ממשיך ד"ר ג'בדנר. "כשעוברים את מצב החירום בשלום הוא חוזר למערכת ההפעלה שלו - להיות איסלאמיסט". כך למשל הוא נתן את ברכתו להיכנס בשנת 2015 להסכם גרעין עם ה"שטן הגדול", ארצות הברית. "גבורה גמישה", הוא תיאר את זה. להתכופף כדי להציל את עמו מהסנקציות.

עם השנים הוא ניסה לקדם את בנו מוג'תבא ח'אמנאי כמועמד לרשת אותו. היעלמותו מהזירה, ברור לחלוטין, היא רק עניין של זמן. דבר אחד ברור כבר עכשיו, ההיסטוריה תשפוט את האיש הזה כמי שטבח שוב ושוב בעמו, דרדר את כלכלת מדינתו והביא את איראן על סף תהום.