הארוס התקשר למוקד החירום – אבל החשד הופנה כלפיו: מה עלה בגורלה של קייטלין מרקהם

"ארוסתי נעלמה. אני לא מוצא אותה בשום מקום". כך נשמע ג'ון קרטר בשיחת החירום ב-14 באוגוסט 2011, כשהוא דיווח על היעלמותה של קייטלין מרקהם. הוא נשמע לחוץ, כמעט מבולבל, אבל מאותו רגע החקירה התהפכה נגדו.

כשהשוטרים הגיעו לדירתה של מרקהם בפיירפילד, אוהיו, הם נתקלו בזירה חשודה מאוד. מכוניתה חנתה בחוץ, ובחדר השינה נמצא הארנק שלה עם רישיון הנהיגה ו-300 דולר במזומן. לא היו סימני פריצה או מאבק בולטים. אפילו הכלב שלה, מרפי, נמצא במקום. זה היה כאילו היא יצאה לרגע והתכוונה לחזור. כל הסימנים הראו שהיא לא נעלמה מרצון. למעשה, הפריט היחיד שהיה חסר היה הטלפון הנייד שלה. משהו בתחושה הכללית לא הסתדר.

קייטלין, סטודנטית במכון לאומנות של סינסינטי, הייתה מוכרת כצעירה יצירתית ואופטימית. היא אומצה כתינוקת על ידי דייב ושרי מרקהם, שתיארו אותה כילדה מלאת אור. בתיכון הכירה את ג'ון, והקשר ביניהם התפתח במהירות. "הם התאהבו כל כך מהר", סיפרה אחותו החורגת של ג'ון, מייגן קונץ. אחרי חמש שנות זוגיות, באוגוסט 2010, הוא כרע ברך והציע נישואים. "הוא נתן לה טבעת, והיא חשבה שהיא הדבר הכי יפה בעולם", נזכרה מייגן.

באוגוסט 2011, שבועות ספורים לפני סיום לימודיה ולפני שתכננו לעבור יחד לקולורדו, הכל נעצר. בלילה שלפני ההיעלמות בילו השניים עם חבר משותף בשם בראד פון בארגן. בהמשך, יצא ג'ון לפגוש חברים נוספים בסביבות 23:30, בזמן שקייטלין נשארה בבית.

ההודעה האחרונה שקייטלין שלחה הייתה לג'ון ב-13 באוגוסט בשעה 23:36. מעט אחרי חצות, הטלפון שלה כבה. לפי גרסתו של ג'ון, הוא חזר לבית אמו בסביבות השעה 1:30 בלילה, צפה בטלוויזיה ושלח לה הודעת "בוקר טוב" בארבע לפנות בוקר. כשהתעורר בצהריים ולא קיבל תשובה, הוא נלחץ.

ג'ון נסע לביתה, ראה את הרכב בחוץ והבין שמשהו אינו כשורה. זמן קצר לאחר מכן כבר התקשר למוקד החירום. בחקירתו הבחינו השוטרים בשריטות בצד השמאלי של צווארו. ג'ון טען שמדובר בפציעות גילוח. פול ניוטון, חוקר מחוז באטלר, לא השתכנע. "זה לא מקום רגיל שגבר מתגלח בו", אמר. "זה נראה כאילו הסימנים נגרמו מידיים של מישהו אחר". למרות החשד, לא הייתה ראיה שקשרה אותו ישירות להיעלמות.

האפשרות שקייטלין עזבה מרצונה עדיין ריחפה באוויר. אבל הזמן חלף, והצעירה לא נמצאה. ב-7 באפריל 2013, כמעט שנתיים אחרי היעלמותה, נמצאו שרידי גופה ליד נחל במחוז פרנקלין, אינדיאנה. "הייתה שקית פלסטיק מעל הגולגולת", סיפר ואנס פאטון, בלש במשטרת אינדיאנה. השרידים היו של אדם צעיר, אך לא ניתן היה לזהות מיד את זהותו. זמן קצר לאחר מכן, רישומים דנטליים סיפקו את התשובה: השרידים היו של קייטלין מרקהם.

"שמעתי דפיקה בדלת", סיפר אביה, דייב. "פתחתי ועמדו שם שני שוטרים וכומר. הם לא היו צריכים לומר מילה. ידעתי. לבי צנח והתחלתי למרר בבכי". מותה של הסטודנטית הוגדר כרצח, אך סיבת המוות המדויקת לא נקבעה. הגילוי העביר את החקירה להילוך אחר. עד מהרה התברר שלמשפחתו של ג'ון יש חווה באותו מחוז באינדיאנה שבו נמצאו השרידים. המרחק כבר לא נראה מקרי כל כך.

ג'ון המשיך להכחיש כל מעורבות בפרשה. "אני לא יודע איך היא הגיעה לשם. אני מנסה לא לחשוב על זה", אמר לבלש. התיק, בהיעדר ראיות חותכות, נותר פתוח במשך שנים. פרקליטות מחוז באטלר פתחה את התיק מחדש בשנת 2020.

החוקר ניוטון איתר עדה שטענה כי יממה לפני ההיעלמות ראתה את קייטלין וג'ון רבים בפסטיבל, והתרשמה שהם עומדים להיפרד. במקביל נמצאו שני נערים שסיפרו כי ראו את רכבו של ג'ון ורכב נוסף עוצרים ליד ביתה של מרקהם בסביבות 01:30 בלילה. לפי העדויות, המכוניות עזבו כעבור דקות ספורות. ג'ון טען שהנערים משקרים וחזר על גרסתו כי היה בבית אמו וצפה בסדרה במחשב. רישומי המחשב אכן הראו שהפרקים הופעלו. אלא שהחוקרים גילו פרט חריג.

בבוקר שלמחרת, כך עלה מבדיקת הדפדפן, ג'ון חיפש בגוגל תקצירים של אותם פרקים שבהם צפה לכאורה. עבור החוקר ניוטון, זה נראה כמו ניסיון להשלים פרטים שלא באמת ראה. התיאוריה שנבנתה הייתה מצמררת. לפי החשד, ג'ון הרג את קייטלין מוקדם יותר באותו לילה, יצא לבלות כדי לבסס אליבי, הפעיל את המחשב בבית אמו ואז חזר כדי להיפטר מהגופה בעזרת שותף לא ידוע. הכל היה נסיבתי, אך התמונה החלה להתגבש.

במרץ 2023, כמעט עשור לאחר הרצח, ג'ון נעצר. התיק נותר ברובו נסיבתי, והחשש ממשפט ממושך ללא הכרעה ברורה ריחף מעל המשפחה. לבסוף הסכימו התובעים לעסקת טיעון. ג'ון הודה בהריגה בלבד ונידון לשלוש שנות מאסר. בעיני רבים זה היה עונש קל מדי. עבור דייב מרקהם, זאת הייתה פשרה כואבת. "שלוש שנים לא יספיקו למה שהוא עשה ולקח ממני", אמר האב. "יכולתי ללכת למשפט ואני מאמין שהוא היה נמצא אשם. אבל בשלב הזה רק רציתי שהוא יודה, שהוא יישב בכלא, שהוא יסבול קצת".

קייטלין מרקהם הייתה אמורה לסיים לימודים, לעבור למדינה חדשה ולהתחיל חיים אחרים. במקום זה, חייה נגדעו בלילה אחד של אוגוסט. האיש שהתקשר לדווח על היעלמותה הפך, שנים אחר כך, לאיש שהודה באחריות למותה.