מכה לרוסיה: קצב ההתקדמות באוקראינה - הגרוע ביותר במאה השנים האחרונות

מספר ההרוגים והנעדרים של צבא רוסיה במלחמה באוקראינה מזנק בחודשים האחרונים, ומציב סימני שאלה כבדים סביב יכולתה של מוסקווה להמשיך בלחימה התקפית ממושכת, כך דווח הבוקר (שלישי) בפייננשל טיימס. לפי גורמים אירופיים ואוקראיניים, העלייה החדה באבדות מקטינה את הסיכוי לפריצת דרך צבאית אמיתית, כזו שהנשיא ולדימיר פוטין שואף להשיג בשדה הקרב.

מומחים ופרשנים מציינים כי קצב ההתקדמות של הכוחות הרוסיים בתקופה האחרונה הפך איטי במיוחד. באזורים מסוימים, הוא אף מתואר כאיטי יותר מהקרב על הסום במלחמת העולם הראשונה. המשמעות היא שכדי לכבוש שטח קטן יחסית, הצבא הרוסי משלם מחיר כבד מאוד בחיי אדם.

למרות בונוסים כספיים חריגים שמוצעים למתגייסים, הצבא הרוסי מתקשה למשוך מספיק לוחמים חדשים. כתוצאה מכך, מוסקווה מגייסת שיעור גבוה יותר של נאשמים בפלילים, לוחצת על חיילי חובה לחתום על חוזי קבע עם סיום שירותם, ואף מחזירה לשדה הקרב חיילים שנפצעו והושבתו. במקביל, שיעור העריקות הגיע לשיא מאז תחילת המלחמה, שנמשכת כבר כמעט ארבע שנים, כך לפי קבוצת המחקר האוקראינית Frontelligence Insight.

החוקר הבכיר מייקל קופמן אומר כי האסטרטגיה של פוטין מבוססת על לחץ מתמשך לאורך חזית רחבה, בתקווה שהצד האוקראיני בסופו של דבר יקרוס. לדבריו, אופן הלחימה הנוכחי של הצבא הרוסי אינו מייצר פריצות דרך משמעותיות ברמה המבצעית. גם נתוני הגיוס, הוא מוסיף, מצביעים על קושי הולך וגובר לשמר לחץ התקפי לאורך זמן.

לפי הערכות, לפחות 325 אלף חיילים רוסים נהרגו מאז תחילת המלחמה. מדובר במספר הגבוה פי חמישה מכלל ההרוגים של רוסיה וברית המועצות בכל המלחמות מאז מלחמת העולם השנייה. דוח של המרכז למחקרים אסטרטגיים ובין-לאומיים קובע כי יחס האבדות הוא לפחות פי שניים לטובת אוקראינה. והנתונים האלה ממשיכים לעלות: נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי טען לאחרונה כי מדי חודש נהרגים או נפצעים קשה בין 30 אלף ל-35 אלף חיילים רוסים.

גורמים מערביים מציגים נתונים דומים באשר לשיעור השחיקה הכולל של הצבא הרוסי, הכולל גם פצועים קל. גורמים אוקראיניים טוענים כי חלק הולך וגדל מהנפגעים הרוסים מוגדרים כאבדות שאינן ניתנות לשיקום. זלנסקי אמר שאם המגמה תימשך, רוסיה עלולה לאבד בתוך חודשים ספורים בין 100 אלף ל-120 אלף חיילי חזית, פער שיהיה לה קשה מאוד למלא.

על אף המחסור בכוח אדם בצד האוקראיני, שאילץ את קייב לסגת מאזורים שבשליטתה כדי לחזק גזרות אחרות, לרוסיה יש יתרון דמוגרפי ברור. אוכלוסייתה גדולה פי כמה מזו של אוקראינה, והיא נהנית ממאגר גיוס רחב בהרבה. עם זאת, לפי מפקד צבא אוקראינה אולכסנדר סירסקי, רוסיה אמנם עומדת ביעדי הגיוס של כ-35 אלף חיילים בחודש, אך עד 90% מהמגויסים החדשים ב-2025 נשלחו ישירות להחליף נפגעים בחזית. רוסיה עצמה טענה כי גייסה בשנה שעברה יותר מ-422 אלף חיילים, וקבעה יעדים דומים גם לשנת 2026.

בדצמבר אמר פוטין למפקדים בכירים כי היעד להשתלטות על ארבעת המחוזות דונייצק, לוגנסק, חרסון וזפוריז'יה מתקדם "לפי התוכנית". בפועל, ההתקדמות איטית ויקרה יותר מאי פעם. לפי דוח מינואר, קצב ההתקדמות במתקפות המרכזיות של רוסיה נע בין 15 ל-70 מטרים ביום בלבד, מהשיעורים האיטיים ביותר שנרשמו כמעט בכל מלחמה במאה השנים האחרונות.

אחת הסיבות המרכזיות למחיר הגבוה היא השימוש הנרחב בכלי טיס בלתי מאוישים. לפי דוח של שירות המודיעין הלטבי, 70%-80% מההרוגים והפצועים בשני הצדדים נגרמים כיום מתקיפות רחפנים. הלחימה הזו מקשה על פינוי פצועים והופכת גם פציעות שאינן קשות לאבדות בלתי הפיכות.

במקום מתקפות ממוכנות, הצבא הרוסי מסתמך יותר על חיל רגלים, מתקפות קלות וטקטיקות חדירה. לפי קופמן, המשמעות היא ויתור על ציוד ומערכי הגנה לטובת מחיר כבד בהרבה בחיי אדם. הוא מציין כי לרוסיה יש מנגנון קבוע להזרים לוחמים חדשים לחזית, ולכן באופן מסורתי אינה מייחסת חשיבות רבה לאובדן כוח אדם.

כדי לעודד גיוס, רוסיה מציעה בונוסים ומענקים נדיבים במיוחד, שממומנים ברובם מתקציבי המחוזות. באזורים מסוימים, כמו חנטי מנסיסק, חבילת התגמול למתגייסים מגיעה ל-4.1 מיליון רובל, כ-53 אלף דולר. ב-28 מחוזות אחרים מוצעים תשלומים שמגיעים ל-2.5 מיליון רובל. בסך הכול, המחוזות הוציאו בשנה שעברה לפחות 500 מיליארד רובל על בונוסים לגיוס, סכום השווה לכ-0.5% מהתמ"ג הרוסי.

עם זאת, ככל שהכלכלה הרוסית מתקררת, הנטל על התקציבים האזוריים גובר. לפי גורמים אירופיים, רוסיה כבר הגבילה תשלומים למשפחות של נעדרים, ומחזירה יותר חיילים פצועים לשירות כדי לחסוך בעלויות. האזורים העניים ביותר הם גם אלו שמספקים את השיעור הגבוה ביותר של הלוחמים. לפי תחקיר של אתר החדשות העצמאי Bell, גברים מבוריאטיה וטובה שבסיביר היו יותר מפי 25 בסיכון למות בלחימה לעומת מגברים ממוסקווה.

קופמן מסכם כי רוסיה לא תוכל להמשיך כך לנצח. לדבריו, בסופו של דבר ייגמרו האנשים שעבורם הכסף מצדיק את הסיכון. רוסיה סובלת ממחסור בכוח עבודה מיומן, ואין לה מאגר בלתי מוגבל של גברים שמוכנים לצאת ולהילחם.