סין ממשיכה להצטמק: שיא שלילי היסטורי למעצמת הענק

סין שוברת שיא שלילי חדש בתחום הילודה והמשבר הדמוגרפי הולך ומעמיק באופן שמדאיג את ההנהגה בבייג׳ינג בצורה קשה במיוחד. לפי נתונים רשמיים שפרסמה הלילה (בין ראשון לשני) הלשכה הלאומית לסטטיסטיקה, שיעור הילודה במדינה ירד בשנה האחרונה ל-5.6 לידות לכל אלף תושבים בלבד. זה הנתון הנמוך ביותר מאז 1949, שנת הקמת הרפובליקה העממית של סין.

בסך הכול נולדו בשנה האחרונה בסין כ-7.9 מיליון תינוקות בלבד, ירידה חדה לעומת השנה שקדמה לה. במקביל, האוכלוסייה הכוללת של סין קטנה ב-3.4 מיליון איש בשנה אחת בלבד - הירידה הגדולה ביותר במשך עשרות שנים. מספר התושבים עומד כעת על כ-1.405 מיליארד, והאוכלוסייה מצטמצמת כבר שנה רביעית ברציפות.

הנתונים הללו הם לא פחות ממכה למאמצים שמוביל הנשיא שי ג׳ינפינג לקדם את מה שמכונה "חברה ידידותית לילודה". בשנים האחרונות השיקה הממשלה המרכזית בבייג'ינג שורה של צעדים שנועדו לעודד זוגות להביא ילדים, אך עד כה ללא הצלחה ממשית. בין היתר הוצעו מענקים כספיים, דיור מסובסד, הארכת חופשות לידה ואבהות והקלות ברישום נישואים.

זוגות זכאים לכ-500 דולר בשנה עבור כל ילד מתחת לגיל שלוש. במקביל, הממשלה החלה לראשונה להטיל מס ערך מוסף של 13% על אמצעי מניעה, כולל קונדומים וגלולות היום שאחרי, אולם לפי שעה גם צעדים אלה לא הצליחו לשנות את המגמה.

פרופסור ואנג פנג, סוציולוג מאוניברסיטת קליפורניה, אמר לניו יורק טיימס כי הניסיון הבין-לאומי מלמד שתמריצים כספיים כמעט ואינם משפיעים על העלאת שיעור הילודה. לדבריו, במצב הכלכלי הנוכחי צעירים רבים בסין מעדיפים להמתין, דבר שפוגע עוד יותר בסיכוי לעלייה במספר הלידות.

הרקע הכלכלי משחק תפקיד מרכזי. צעירים רבים מתקשים להתמודד עם העלויות הגבוהות של גידול ילדים, במיוחד על רקע האטה כלכלית, משבר מתמשך בשוק הנדל"ן ואבטלת צעירים גבוהה. בוגרי אוניברסיטאות רבים מתקשים למצוא עבודה יציבה ונאלצים להישען על ההורים, בזמן שמערכת הרווחה נחשבת דלה יחסית. במקביל, גם הצפיפות בערים עושה את שלה, ורבים חוששים כי ילדיהם לא יזכו לשירותים ברמה גבוהה.

המשבר הדמוגרפי הגיע מוקדם בהרבה ממה שציפו בסין. רק לפני עשור בוטלה מדיניות הילד האחד וזוגות נהנים מאז מהאפשרות להביא שני ילדים, וב-2021 הורחבה המדיניות לשלושה ילדים. כעת מוצאת עצמה הממשלה עם פחות זמן להתמודד עם מערכות פנסיה ובריאות שסובלות מתת תקצוב חמור.

במקביל לירידה בילודה, סין חווה צמצום מהיר באוכלוסיית גיל העבודה. מספר האזרחים בני 60 ומעלה צפוי להגיע ל-400 מיליון עד שנת 2035. היחס בין עובדים לגמלאים הולך ומצטמצם, מה שמגביר את הלחץ על מערכת הפנסיה. צעירים רבים מביעים חוסר רצון להפריש כספים לקרן הפנסיה הציבורית בשל הנטל הכלכלי.

גם גיל הפרישה הנמוך מסבך את התמונה. הממשלה העלתה אותו בשנה שעברה, לראשונה מאז שנות החמישים, ומתכננת להעלות אותו בהדרגה עד 2040 ל-63 לגברים, 58 לנשים בעבודות משרדיות ו-55 לנשים במפעלים. למרות זאת, גיל הפרישה בסין עדיין נחשב לאחד הנמוכים בעולם.

בניסיון לעודד ילודה דרך נישואים, הרשויות מקדמות באופן פעיל את מוסד הנישואים, אף ששיעור הנישואים ירד בעשור האחרון ומספר הגירושים דווקא עלה. בחלק מהמקומות אף הוצעו תגמולים כספיים לשדכנים מצליחים.

לאורך זמן, סין ניצבת בפני משבר שמאיים על קיום המדינה כולה: גם עם סובסידיות, מענקים ושינוי במדיניות - סין מתקשה לבלום את הירידה החדה בילודה. השילוב בין כלכלה מאטה, אוכלוסייה מזדקנת ושינוי עמדות של צעירים מציב את אחת הכלכלות הגדולות בעולם בפני אתגר ארוך טווח, שפתרונו נראה רחוק מתמיד, והאיום שהוא מציב עלול להיות גדול יותר מנשק גרעיני, ספינות או מלחמת סחר.