רק תרגילים משותפים: כך סין ורוסיה צפויות להשאיר את איראן לבדה

במשך שנים ניסתה איראן להעמיק את קשריה הצבאיים עם רוסיה וסין, בתקווה ליצור ציר כוח שיאזן את הלחץ האמריקני. אולם כעת, בשעה שהמשטר בטהראן ניצב מול מה שמוגדר כאיום החמור ביותר על הישרדותו בעשרות השנים האחרונות, מתברר כי בעלות הברית החזקות שלה אינן ממהרות להיחלץ לעזרתו, ואיראן צפויה להישאר לבד.

ביום חמישי קיימו רוסיה ואיראן תרגיל ימי משותף בהיקף מצומצם במפרץ עומאן. לפי הדיווחים, בקרוב אמור להתקיים תרגיל נוסף במצר הורמוז בהשתתפות ספינות מסין, רוסיה ואיראן. אלא שמדובר במהלך סמלי יחסית, שנראה זעיר בהשוואה לעוצמת האש האמריקנית שנצברה באזור, בים וביבשה.

לאחר שמערכות הטילים וההגנה האווירית שלה נפגעו קשות במלחמה עם ישראל וארצות הברית ביוני, פעלה איראן לשקם את היכולות הצבאיות שלה בעזרת סין ורוסיה. עם זאת, לפי דיווח בוול סטריט ג'ורנל, בייג'ינג ומוסקווה אינן מגלות נכונות להעניק סיוע צבאי ישיר אם הנשיא דונלד טראמפ יורה על תקיפה. יתרה מכך, גם הסיוע שהוענק לאיראן עד עתה הוא מוגבל בלבד.

הבוקר דווח ברויטרס כי סין ואיראן קרובות לסכם על עסקה שבמסגרתה תספק בייג'ינג לטהראן טילי שיוט מתקדמים נגד ספינות, במהלך שמוגדר "שובר שוויון". על פי הדיווח, המגעים לעסקה לאספקת הטילים מדגם CM-302, היעילים לטווח של 290 קילומטרים, מתנהל כבר במשך כשנתיים, אך הואצו מאוד מאז המלחמה בחודש יוני. למרות זאת, לפי שעה אין תאריך יעד למסירת הטילים, ובהקשר זה חשוב לזכור כי רוסיה ואיראן סיכמו כבר לפני שנים על אספקת מטוסי קרב SU35 לאיראן, אולם עד היום הם לא הגיעו.

דניס סיטרינוביץ', עמית מחקר בתוכנית איראן ב-INSS ולשעבר ראש ענף איראן בחטיבת המחקר באמ"ן, אמר לעיתון האמריקני כי סין ורוסיה אינן מתכוונות להקריב את האינטרסים שלהן עבור המשטר האיראני. לדבריו, הן מקוות שהמשטר לא יופל, אך לא יפעלו צבאית נגד ארצות הברית.

מבחינת סין, התייצבות גלויה מדי לצד טהראן עלולה לפגוע ביחסים החשובים עם טראמפ, שצפוי להגיע לביקור בסין בסוף חודש מרץ ולהיפגש עם הנשיא שי ג'ינפינג. סין היא הלקוחה הגדולה ביותר של הנפט האיראני ושוק מרכזי שמסייע לכלכלה האיראנית המוכה בסנקציות להימנע מקריסה מוחלטת. אף שבייג'ינג חולקת עם טהראן רצון לאזן את כוחה של ארצות הברית, היא חוששת מפגיעה ביחסיה עם מדינות המפרץ אם תזוהה כקרובה מדי לטהראן.

גם החישוב של מוסקווה דומה, ואולי אף דחוף יותר. עבור רוסיה, שמנהלת מלחמה באוקראינה ומשתתפת במשא ומתן לסיומה, שמירה על יחסים שאינם עוינים עם טראמפ קודמת לסיוע לאיראן. לאחרונה נפגשו במוסקווה שר החוץ של רוסיה סרגיי לברוב ושר החוץ של איראן עבאס עראקצ'י, אך גם המפגשים הללו לא תורגמו להתחייבות להגנה צבאית במקרה של עימות ישיר מול וושינגטון. פוטין אירח לאחרונה את עלי לאריג'אני, מזכיר המועצה לביטחון לאומי באיראן ועל פי דיווחים האיש החזק במדינה אחרי ח'אמנאי, ועל פי ההערכות השניים דנו באפשרות של העברת האורניום המועשר של איראן לרוסיה במסגרת הסכם אפשרי עם ארה"ב.

כבר ב-2018, לאחר שטראמפ פרש מהסכם הגרעין שנחתם ב-2015 בתקופת הנשיא ברק אובמה, עודד המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי את חיזוק הקשרים עם מוסקווה ובייג'ינג ואמר כי יש "להביט מזרחה ולא מערבה". משמרות המהפכה ראו ברוסיה ספקית נשק פוטנציאלית ובסין מקור לטכנולוגיה. בפועל, הרווח הביטחוני של טהראן היה מצומצם בהרבה מהציפיות.

עלי ואז, מומחה לאיראן מהארגון הבין-לאומי למשברים בבריסל, אמר כי באיראן מאוכזבים מהיקף הסיוע, אך אין להם חלופות טובות יותר. לדבריו, גם כיום הסיוע שניתן נמוך מהרף שיכול לשנות באופן של ממש את מאזן הכוחות.

בעוד שארה"ב מרכזת במזרח התיכון ובים סביב איראן כוח אדיר, הגדול ביותר שריכז הצבא האמריקני מאז הפלישה לעיראק לפני יותר מ-20 שנה, המעורבות הרוסית נראית כמעט מגוחכת בהשוואה לזה. ככלל, רוסיה לא מחזיקה כוחות צבא באזור, וגם הנוכחות הרוסית המוגבלת בתרגיל עם איראן בשבוע שעבר הסתיימה עם עזיבת כלי השיט שהשתתפו באימון.

גם אם המשטר האיראני יקרוס תחת מתקפה אמריקנית, לפי ניתוח של חוקרים ממכון ברוקינגס בוושינגטון, סין תפעל להבטיח זרימת נפט רציפה ולבסס השפעה מול ממשל יורש באשר הוא, כדי למנוע התקרבות לארצות הברית.

רוסיה רואה באיראן שותפה חשובה, במיוחד לאחר שארצות הברית הדיחה את ניקולס מדורו בוונצואלה, בעל ברית של מוסקווה, ומאיימת להפיל את השלטון גם בקובה, בעלת ברית נוספת. ובכל זאת, ההערכה היא כי הנשיא ולדימיר פוטין לא ימהר להתערב אם תקיפות אמריקניות יאיימו להפיל את ח'אמנאי, במיוחד בזמן שהוא שוקע עוד ועוד בבוץ באוקראינה, ומאבד אלפי ועשרות אלפי חיילים בקצב מסחרר.

לדברי אלכסנדר פאלמר מהמרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים בוושינגטון, היחסים הביטחוניים של טהראן עם מוסקווה ובייג'ינג הם פרגמטיים ועסקיים בעיקרם. אין לשתיהן אינטרס אסטרטגי עמוק דיו באיראן שיצדיק יציאה למלחמה עם ארצות הברית.

איראן מצדה מפגינה את יכולותיה ככל האפשר. יחידות ימיות של משמרות המהפכה נפרסו במצר הורמוז, שכחמישית מאספקת הנפט העולמית עוברת בו - וכלכלותיהן של יתר המדינות המפרציות תלויות בו, ובטהראן ממשיכים להחזיק באיום לסגור אותו בשעת חירום. המסר האיראני ברור: גם ללא סיוע ישיר מבייג'ינג וממוסקווה, יש לה יכולת לשבש את סחר הנפט העולמי ולפגוע באינטרסים אמריקניים באזור.

סין מכרה בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז המלחמה ביוני, רכיבים לטילים בליסטיים וכימיקלים לדלק מוצק לטילים, ורוסיה מסייעת בציוד לשיבוש תקשורת ולוויינים. איראן רכשה ב-2016 את מערכת ההגנה האווירית הרוסית S-300, אך חלקים נרחבים ממערך ההגנה שלה הושבתו מאז התקיפות ב-2024. לפי כל הדיווחים, אין סימנים לכך שסין או רוסיה ממהרות להעביר ציוד צבאי משמעותי נוסף, למשל מערכות הגנה אווירית מתקדמות, לקראת אפשרות של תקיפה אמריקנית או חידוש המלחמה עם ישראל.

אף שאיראן טיפחה במשך שנים את הבריתות והשותפויות עם רוסיה וסין כעוגן אסטרטגי, אם תפרוץ מלחמה ישירה עם ארצות הברית, היא צפויה לגלות שהיא נותרת כמעט לבדה במערכה.