דיווח | כך קרסה התפיסה של איראן: ערי הטילים המאיימות הפכו לנקודת תורפה קשה

במשך עשרות שנים השקיעה איראן משאבים רבים ותקציבי ענק בבניית רשת עצומה של בונקרים תת-קרקעיים שנועדו להגן על ארסנל הטילים שלה מפני תקיפות. אך פחות משבוע לאחר תחילת המלחמה נגד ארצות הברית וישראל, אותה אסטרטגיה עצמה מתחילה להיראות כמו טעות שעשויה להפוך לנקודת התורפה המבצעית של טהראן, כך נכתב היום (חמישי) בוול סטריט ג'ורנל.

מטוסי קרב וכטב"מים חמושים של ארצות הברית וצה"ל פועלים מעל עשרות בסיסים תת-קרקעיים גדולים, המכונים באיראן "ערי טילים". הכוחות עוקבים אחרי הפעילות בבסיסים וממתינים לרגע שבו משגרי הטילים יוצאים מהמנהרות כדי לשגר. ברגע שהם מופיעים מעל הקרקע - הם מותקפים מהאוויר. במקביל, מפציצים מטילים חימושים כבדים על אזורי הבסיסים עצמם, וכך קוברים מתחת להריסות נשק שנמצא במנהרות.

תצלומי לוויין מהימים האחרונים שפורסמו בוול סטריט ג'ורנל מציגים שרידים חרוכים של טילים ומשגרים שנהרסו בתקיפות סמוך לכניסות למתקנים התת-קרקעיים. למרות זאת, מאז פרוץ הלחימה בשבת האחרונה הצליחה איראן לשגר יותר מ-500 טילים לעבר ישראל, לעבר בסיסים אמריקניים ולעבר יעדים נוספים באזור המפרץ הפרסי. ההערכה שאיראן שיגרה טילים לעבר לפחות 10 מדינות, אולם הם יורטו באחוזים גבוהים מאוד.

בימים האחרונים חל שינוי מגמה - ונרשמת ירידה במספר המטחים הגדולים של איראן. לפי הערכות, מדובר בסימן לכך שהתקיפות האמריקניות והישראליות פוגעות ביעילות ביכולת של איראן להמשיך לשגר טילים בקצב גבוה. אתמול אמר גורם מערבי לוול סטריט ג'ורנל כי בקצב הזה נותרו לאיראן רק עוד כמה ימים בודדים של יכולת אש בקצב גבוה.

אדמירל בראד קופר, מפקד סנטקום, פיקוד המרכז של צבא ארה"ב במזרח התיכון, אמר השבוע כי הכוחות פועלים לאתר ולהשמיד את משגרי הטילים הבליסטיים שנותרו בידי איראן. לדבריו, כבר כעת ניכרת ירידה ביכולת של טהראן לפגוע בארצות הברית ובשותפותיה.

איראן ניסתה להוציא טילים - ונכשלה

עוד לפני פרוץ המלחמה נראה כי איראן ניסתה להוציא חלק מהטילים והמשגרים מהבונקרים ולפזר אותם בשטח כדי להגן עליהם מפני תקיפות. למרות זאת, לדברי קופר, ארצות הברית וישראל כבר השמידו מאות טילים, משגרים וכטב"מים.

פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית מסר כי בתוך ארבעה ימים בלבד חלה ירידה של 86% במספר שיגורי הטילים האיראניים.

על פי הדיווח, חלק גדול מהמלאי האיראני, הכולל אלפי טילים לטווח בינוני וקצר, עדיין מאוחסן בבסיסים תת-קרקעיים שמיקומם מוכר ברובו לצבאות ארצות הברית וישראל. מצב זה חושף בעיה מרכזית בתפיסת "ערי הטילים" - נשק שהיה אמור להיות נייד וקשה לאיתור הפך בפועל לנשק שקשה להזיזו ולכן גם קל יותר לפגוע בו.

ארצות הברית וישראל מפעילות מעל הבסיסים באיראן מטוסי תצפית איטיים שמנטרים את פעילות – מה שהתאפשר בזכות השליטה האווירית שהושגה בשמי המדינה, לאחר השמדת מערך ההגנה האווירית של איראן. התקיפות מתבצעות רק כאשר מתגלים סימנים לכך שמשגרים עומדים לפעול.

פגיעות מדויקות במקבצי בסיסים

אחד האזורים שנרשמו בו פגיעות רבות הוא מקבץ בסיסים סמוך לעיר שיראז בדרום איראן. תצלומי לוויין הראו משגרי טילים ניידים שיצאו מאחד המתקנים התת-קרקעיים לעבר נקיק סמוך, אך הושמדו לפני שהספיקו לשגר את הטילים.

בתצלום לוויין שצולם ביום שני, ביום השלישי למלחמה, נראה ענן אדמדם ליד אחד המשגרים שנהרסו, מה שמעיד על דליפה של חומצה חנקתית מדלק של טיל. כמה משגרים נוספים הושמדו במקום ושרפה שהתלקחה התפשטה לאורך הנקיק.

גם באזור אספהאן תועד משגר טילים שנע על כביש סמוך למתקן צבאי. לידו נראה מכתש בכביש, מה שמעיד כי מטוס קרב אמריקני או ישראלי ניסה לפגוע בו אך החטיא. בתצלום מהיום שלאחר מכן נראתה הפצצה כבדה של כמה מהכניסות למתקן התת-קרקעי, וסביבן נראו שרידים של חימוש חודר בונקרים.

כניסות למנהרות ולכבישים סמוכים בבסיס טילים ליד העיר כרמאנשאה נפגעו גם הן מפצצות כבדות שהוטלו במקום. במקביל נרשמו פגיעות בבסיסים נוספים בדרום איראן ליד העיירות חורגו, חאג'י עבאד וג'אם. בצפון המדינה נראו גם נזקים למתקנים ליד העיר תבריז, כולל קריסה אפשרית של אחת מכניסות המנהרות.

למרות הפגיעות הרבות, איראן ממשיכה לבצע תקיפות באמצעות כטב"מים ולעיתים גם באמצעות שיגורי טילים בודדים. לפי הערכות, ייתכן שהיא שומרת חלק מהטילים החזקים והארוכים ביותר לשימוש במקרה שהמשטר יעמוד בפני סכנה ממשית. אתמול נרשם מקרה חריג שבו יורט במזרח הים התיכון טיל שככל הנראה שוגר לטורקיה.

אחד הקשיים בהערכת מצבה של איראן הוא חוסר הוודאות לגבי היקף הארסנל שנותר ברשותה. החוקרים מציינים כי איש אינו יודע בדיוק כמה טילים עדיין נמצאים בידי טהראן וכמה זמן תוכל להמשיך בלחימה, אולם ההערכות מלפני המלחמה הנוכחית הצביעו על כך שיש בידיה כ-2,000 טילים.

פיזור סמכויות נרחב

במקביל, איראן פיזרה את הסמכות לשיגור טילים בין מפקדים שונים, כדי למנוע מצב שבו תקיפות על ההנהגה הצבאית או הפוליטית ישתקו את יכולת התגובה שלה. מפקדים איראנים אף טענו כי ניתן לייצר במהירות טילים חדשים במקום אלה שנהרסו, אם כי יצירת משגרים חדשים היא משימה מורכבת יותר.

מרבית בסיסי הטילים של איראן נמצאים אומנם מתחת לקרקע, אך מעליהם יש מבנים, כבישים וכניסות שמאפשרים לזהות אותם בקלות יחסית בתצלומי לוויין. על פי הדיווח, הפנטגון וצה"ל השקיעו שנים באיתור המתקנים הללו. לפי הערכות, התקיפות האמריקניות מתמקדות בעיקר בדרום איראן, בעוד מטוסי חיל האוויר הישראלי פועלים יותר בצפון המדינה.

שיבוש היכולת גם מבלי לפגוע בטילים

עם זאת, לא כל התקיפות מכוונות לעומק המתקנים. אחת הסיבות לכך היא המספר הגדול של האתרים האיראניים לצד הכמות המוגבלת של פצצות חודרות בונקרים בארסנל האמריקני. לכן, רבות מהתקיפות מכוונות למבנים מעל הקרקע, לכניסות למנהרות ולמשגרי הטילים עצמם.

מומחים מסבירים כי המטרה היא לשתק את יכולת השיגור של איראן כבר בשלבים הראשונים של המלחמה, או לפחות לפגוע בה קשות, לפני שמלאי המיירטים של מערכות ההגנה האווירית נגד טילים איראניים יידלדל.

לדבריהם, התקיפות מתבצעות בגלים, כאשר בכל פעם מושמדים שניים או שלושה יעדים. לאחר מספר גלים כאלה, הבסיסים מאבדים בהדרגה את יעילותם בגלל הרס המבנים מעל הקרקע והמשגרים, גם אם מתחת לפני הקרקע עדיין יש טילים יעילים שתאורטית עוד ניתן להשתמש בהם.

לצד זאת, במשך שנים הציגה איראן סרטונים ותמונות של "ערי הטילים" כדי להמחיש את עוצמתה הצבאית. בחלק מהבסיסים נבנו גם משגרי טילים תת-קרקעיים פשוטים שנועדו לאפשר שיגור מבלי להוציא את הטילים אל פני השטח. עם זאת, ההערכה היא שאיראן זנחה במידה רבה את הרעיון הזה בשל קשיים טכניים בשימוש חוזר במתקנים כאלה.

כך, המערכת שנועדה להבטיח את שרידות ארסנל הטילים האיראני הפכה במידה רבה למערכת קבועה, מוגבלת וניתנת לאיתור. בעיצומה של המלחמה, אותם בונקרים שנועדו להגן על הטילים עלולים להפוך דווקא לחולשה שמגבילה את יכולתה של איראן להשתמש בהם.