דווקא בגלל המלחמה: זינוק דרמטי בהכנסות של איראן

החדשות בקצרה:

• איראן הכפילה את הכנסותיה מנפט למרות המלחמה והתקיפות נגדה.
• המדינה מייצאת כיום עד 2.8 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט ביום, ובמחיר גבוה בהרבה.
• משמרות המהפכה מרחיבים את השליטה שלהם ברוב הכנסות הנפט של המדינה.
• סין רוכשת למעלה מ-90% מכלל יצוא הנפט האיראני - אולם כעת ניצבת בפני דילמה.
• איראן מפעילה רשת בנקי צללים וחברות קש להעברת כספי הנפט.
• בצל החשש מתקיפות באי ח'ארג וסגירת מצר הורמוז - איראן נכנסה לשגרת חירום גם ביצוא הנפט.
• למה זה חשוב: המימון היציב מאפשר למשטר להמשיך בלחימה לאורך זמן.

  ---

במשך חצי מאה הציגו את עצמן מונרכיות הנפט של המזרח התיכון כספקיות אמינות של נפט זול. מלחמת המפרץ השלישית, שנמצאת כעת בשבוע החמישי שלה, ניפצה את הדימוי הזה. עם מצר הורמוז הסגור ברובו, 15% מהנפט העולמי אינו יכול להגיע ללקוחותיו. כל מדינות המפרץ קיצצו בתפוקה וראו את הכנסות היצוא צונחות.

כולן - מלבד אחת. בעוד המכליות שלה ממשיכות לשוט במצר, איראן מרוויחה כעת כמעט פי שניים ממכירות נפט בכל יום לעומת לפני שהחלו ההפצצות האמריקניות והישראליות ב-28 בפברואר. ייתכן שהיא מוכה בשדה הקרב, אך המשטר מנצח במלחמת האנרגיה.

זינוק בהכנסות של איראן

קשה להעריך כמה חביות מייצאת המתחמקת הגדולה בעולם מסנקציות. המכליות שלה פועלות בחשאיות גדולה יותר מכפי שהיה אי-פעם, ספקים מסחריים של צילומי לוויין עצרו את העדכונים שלהם לאזור ושיבוש אלקטרוני הטיל ערפל על המפרץ. אך מקור בעל ידע בחשבונות הנפט של איראן, ששוחח עם מגזין "אקונומיסט" מאשר כי המדינה מייצאת כיום 2.4 מיליון עד 2.8 מיליון חביות נפט ומוצרי נפט ביום, כולל 1.5 מיליון עד 1.8 מיליון חביות נפט גולמי ביום. זהו אותו היקף, אם לא יותר, מהממוצע בשנה שעברה. היא גם מוכרת במחירים גבוהים בהרבה.

יתרה מכך, מנגנון הנפט של איראן הסתגל בדרכים שהופכות אותו לעמיד יותר בפני תקיפות וסנקציות. רוב ההכנסות זורמות כעת למשמרות המהפכה, וסין ממלאת תפקיד פעיל ביכולת להזרמת הכסף. קופת המלחמה של איראן קבורה עמוק באסיה, מוגנת מפני חימוש ישראלי.

עסקי הנפט של איראן נשענים על שלושה עמודי תווך: אנשי מכירות, הובלה ובנקי צללים. הראשון הוא כוח המכירות. כמו ברוב מדינות הנפט, יצוא הנפט של איראן מטופל באופן רשמי בידי יצרן בבעלות ממשלתית, חברת הנפט הלאומית של איראן. בפועל המצב שונה - במדינה שחסרה מטבע חוץ, הנפט משמש כסוג של נזילות. פלגים בממשלה, ממשרד החוץ ועד המשטרה, מקבלים חביות שהם יכולים למכור. גם לקרנות דתיות יש הקצאות.

השליטה של משמרות המהפכה

כל המוסדות הללו נשלטים בידי כ-20 אוליגרכים המשתמשים ברשתות משלהם כדי להמיר את הנפט למזומן, לפי כמה מקורות איראניים. כמה דמויות בולטות, כמו עלי שמח'אני, לשעבר מזכיר מועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן ויועצו הבכיר של עלי ח'אמנאי, אינן עוד בין החיים, אך אחרים שרדו. בנו של שמח'אני, חוסין, מנהל אימפריית מסחר ושילוח. הקבוצה הסובבת את מוג׳תבא ח'אמנאי, המנהיג העליון החדש של איראן, מעורבת גם היא בעסקי הנפט. כמה סוחרים קשורים גם לגולאם-חוסין מוחסני אז'אי, ראש הרשות השופטת ואחד המנהיגים הבכירים במדינה.

לרבים מהאנשים הללו יש קשרים למשמרות המהפכה. אמה לי מחברת Vortexa, שעוקבת אחר ספינות, מעריכה כי הכוח, שמפעיל גם שדות נפט משלו, אחראי לרוב הגידול האחרון ביצוא מוצרי הנפט. בנו וחתנו של מוחסן רזאי, מפקד לשעבר במשמרות המהפכה שהפך ליועץ הצבאי של ח'אמנאי הבן, נחשבים למעבירי כמויות גדולות של חביות נפט. הזרוע הבין-לאומית של משמרות המהפכה, כוח קודס, שולטת ב-25% מתפוקת הנפט הגולמי של איראן. מבנה מבוזר זה קשה במיוחד לפירוק מן האוויר.

במהלך המלחמה הידקו משמרות המהפכה גם את אחיזתה בהובלה, עמוד התווך השני של עסקי הנפט של איראן. הכוח שולט בהורמוז ושולט בתחבורה ובתקשורת ברוב חלקי המפרץ. חברות פרטיות לכאורה בבעלות משמרות המהפכה או המזוהות עם ח׳אתם אל-אנביאא, מפקדת החירום של הכוחות המזוינים, מתאמות את מרבית הלוגיסטיקה של ההובלה עם חברת הנפט הלאומית. הן כוללות את סהאנד, חברה תעשייתית, סהרה ת׳אנדר, עסק מסחרי, פסארגאד, קבוצה פיננסית, אדמירל, חברת השילוח של משפחת שמח'אני, ואת חברת הפטרוכימיה של המפרץ הפרסי, שמפעילה מתקני עיבוד נפט. כולן תחת סנקציות אמריקניות.

נוהלי חירום חריגים ואמצעים למילוט המכליות במצר

אנשי הלוגיסטיקה של איראן עובדים קשה כדי להרחיק את המכליות מאזורי הסכנה. המטען יכול להיות שווה 150 עד 200 מיליון דולר, פי חמישה עד עשרה מערכן של המכליות הישנות הנושאות אותו. באי ח׳ארג, שממנו יוצא בדרך כלל 90% מהנפט הגולמי של איראן, כלי השיט במזח החיצוני ביותר פועלים כעת עם נוהלי בריחה של שגרת חירום. במקרה של תקיפה, ספינות יכולות לחתוך את חבלי העגינה ולהפליג ללא סיוע גוררות. מזח אזרפאד, שמטפל במכליות הגדולות ביותר, הפחית את השימוש משני מקומות העגינה שלו מטעמי בטיחות. מכליות הסעה ממשיכות לפעול בין ח'ארג, איים סמוכים וכלי אחסון.

ארצות הברית הפציצה מתקנים צבאיים בח'ארג ומאיימת להשתלט על האי. אך נראה שמשמרות המהפכה נערכים לתרחיש כזה. המסופים הקטנים יותר בג׳סק, לאוון וסירי פעילים וצוברים מלאים ברמות שיא. אם יידחקו לקצה, הם ואחרים עשויים לטפל ב-25% ממה שח׳ארג מייצא כיום, כך מעריך ריצ׳רד נפיו, סגן היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ג'ו ביידן.

כל פרטי האוניות, כולל מטען, שמות צוות ויעדים, מועברים למשמרות המהפכה באמצעות מתווכים בעת היציאה. לאחר בדיקה על ידי הפיקוד הימי של הכוח, כך לפי מקור לאקונומיסט, מונפק קוד מעבר. כאשר האוניות מתקרבות למצר, הן מתבקשות למסור את הקוד ברדיו. אם הוא מאושר, סירה קטנה של משמרות המהפכה מלווה אותן במעבר. לעיתים קרובות הן אינן חוצות במרכז כפי שנהגו, אלא במסדרון צר הצמוד לחופי איראן, שם הכוח יכול לבצע בדיקות נוספות. חלק מהמכליות מתבקשות לשלם אגרה של כמה מיליוני דולרים, לפי Lloyd’s List, כתב עת בתחום השיט. המשדרים שלהן מופעלים לזמן קצר כדי למנוע התנגשויות לפני שהם נכבים שוב עם כניסת המכליות לאוקיינוס ההודי.

למרות החלטת ארצות הברית בשבוע שעבר להעניק פטור מהסנקציות למכירת כמעט שיא של 150 מיליון חביות איראניות שכבר נמצאות בים, המכליות האיראניות ממשיכות להשתמש בכל תרגיל אפשרי לגנבת זהויות של ספינות אחרות, כולל זיוף מסמכים וזיוף מיקומים כדי להסתיר את מקור המטען. הם חושבים שהפטור מהסנקציות הוא מלכודת, אומר מקור שמכיר את עסקי השילוח של איראן. רובן מעבירות את המטען בלב ים מול מלזיה או סינגפור לכלי שיט שנראים לגיטימיים להמשך הדרך.

עיקר הכסף - והדילמה של סין

קצה המסע הוא כמעט תמיד סין, שקולטת מעל 90% מהנפט של איראן. הקונים הם כמאה בתי זיקוק קטנים המכונים טי-פוט (קנקן תה) בשנדונג שבצפון המדינה. על הנייר הם עצמאיים מענקיות הנפט הממשלתיות של סין, שחוששות מחשיפה לסנקציות אמריקניות. המציאות מעורפלת יותר. חלק מהטי-פוטים מחשיבים חברות נפט סיניות גדולות כלקוחות. שנדונג שואוגואנג לוקינג פטרוכימיקל, טי-פוט שרכש לפחות 500 מיליון דולר של נפט איראני לאורך השנים, מחזיק באחזקות בשלושה מיזמים משותפים עם חברות ממשלתיות.

לפני המלחמה יכלו הטי-פוטים להשיג הנחות של 18 עד 24 דולר לחבית. כעת, כאשר אספקות אחרות מהמפרץ התייבשו, ההנחה הצטמצמה ל-7 עד 12 דולר לחבית. אם מביאים בחשבון את עלות ההובלה הרגילה ממלזיה, הנפט האיראני המסופק לסין יקר כעת יותר מברנט. ברנט עצמו זינק, והעלה את מחיר החוזים העתידיים של חבית איראנית למסירה בעוד כמה חודשים ל-104 דולר, כשלושה רבעים מעל רמתו לפני המלחמה.

השילוב הזה, יחד עם תקרת המחירים שהממשלה קובעת לדלק, שלא מאפשרת לבתי הזיקוק לגלגל את כל העלויות על הצרכנים, פוגע מאוד ברווחים של בתי הזיקוק הקטנים. אפילו המחירים שכן מותר לגבות כבר הורידו את הביקוש בסין למוצרים מזוקקים. עם זאת, לפי מקור, חלק מבתי הזיקוק הממשלתיים שוקלים לקנות נפט איראני במסגרת ההקלה האמריקנית. חברת הנפט הלאומית שוכרת מתקני אחסון גדולים בסין, כך שבתי הזיקוק יוכלו להשתמש בהם. צעד כזה יהפוך את המעורבות של סין במסחר בנפט האיראני ליותר רשמית.

הסדרה דומה כנראה לא תורחב לנוכחות סינית בעמוד התווך השלישי של מערך ההברחות של איראן - התשלומים. קוני הנפט האיראני, סינים או אחרים, משלמים באמצעות הפקדה לחשבונות נאמנות זמניים שנפתחים למטרה זו, לרוב בבנקים סיניים קטנים ביבשת או בהונג קונג. החשבונות רשומים על שם חברות קש שהוקמו לעיתים בתשלום על ידי אזרחים סינים. הכנסות הנפט מוזרמות מהם, דרך אין-ספור חשבונות נאמנות נוספים, לכל מקום שאיראן מבקשת.

חלק מהכסף נשאר בסין כדי לשלם עבור סחורות שאיראן רוצה לייבא. השאר נשלח ברחבי העולם. האקונומיסט השיג את שמותיהן של שתי חברות סיניות ששימשו להעברת כספי נפט איראניים בחודשים האחרונים. יחד עם חברת המחקר Kharon נקבע כי חברות אלה ביצעו עסקאות עם יצרני פלסטיק בהודו, קזחסטן וטורקיה.

המערכת של משמרות המהפכה שורדת את הזעזועים

מערכת התשלומים הזו שבצללים מנוהלת על ידי מחלקות ייעודיות בתוך חברות איראניות הנשלטות על ידי משרד ההגנה או משמרות המהפכה, שפועלות כבנקים בלתי רשמיים. צפיפות רשת החשבונות שלהן, שמונה אלפים, מאפשרת להן לעמוד בזעזועים שנוצרו מהמלחמה. בשבועות האחרונים איחוד האמירויות, שבעבר שימשה מקלט לכסף איראני, שיתפה מודיעין נרחב על בנקים וחברות הקשורים לאיראן עם ארצות הברית. הדבר גרם לאיראן לנטוש ערוצים אלה ולהעביר כספים למקומות אחרים.

העסקאות עוברות עכשיו דרך שתיים או שלוש שכבות נוספות של חברות קש, ומבוצעות בזהירות רבה מאוד, לפי מקור שמכיר את המערכת. קבוצה של חשבונות הקשורים לאיראן, שאותו מקור עוקב אחריה, החזיקה יחד 6 עד 7 מיליארד דולר לפני המלחמה, ובתקופה האחרונה נמשכו ממנה כספים כשנאמנים ניסו להעביר את הכסף למקומות בטוחים יותר.

למעשה, לא חסרים מקומות כאלה: חשבונות בנק במדינות שונות ברחבי העולם כמו במזרח אסיה, בריטניה, גרמניה, גיאורגיה, איטליה ורומניה עדיין משמשים להחזקת הכסף.

הריבוי הקיצוני יוצר מורכבות כה גדולה עד שהכסף נעשה קשה יותר למעקב אפילו עבור הבנק המרכזי של איראן וקל יותר לברוני הנפט של המדינה לגרוף ממנו. אך הוא שומר על פעילות מנגנון הנפט. כל עוד לא יבוצעו תקיפות רחבות היקף על תשתיות האנרגיה של איראן שאליהן תגיב איראן בהפצצת תשתיות של מדינות מפרץ אחרות - לא ניתן יהיה לחנוק אותו.