הרבה מוקדים, מעט מסה: כך נראית איראן שמאחורי ההפגנות - ועד כמה זה באמת מערער את המשטר?

ביום ה-11 לגל המחאות באיראן, הזעם הציבורי נמשך בעשרות מוקדים ברחבי המדינה, אך גם נותר קר. לאחר יותר משבוע וחצי ברחובות, נראה שרק אלפים מפגינים, ללא הנהגה ברורה. מול מצוקה כלכלית עמוקה, נראה שהמשטר מצליח בשלב זה להכיל את הלחץ באמצעות דיכוי מדוד. N12 עם פרופיל על איראן שמאחורי המחאות והמורכבות.

אלפים בלבד מפגינים מתוך כ-90 מיליון

הגיאוגרפיה והמבנה המנהלי של איראן מקשים על התגבשות מחאה ארצית נרחבת. ההפגנות מתנהלות בעשרות מוקדים מקומיים, אך בהיקפים מצומצמים - אלפים בלבד בכל פעם, ולא מסות של מאות אלפים או מיליונים.

חשוב לציין כי איראן היא מדינה שמונה כ-90 מיליון אזרחים, כך שמוקדי המחאה אומנם רבים יחסית, אך מספר המשתתפים בכל אחד מהם עדיין מצומצם, בהיקפים של אלפים בודדים בלבד - נתון שמחייב קריאה מפוכחת של המציאות. בשלב הזה, נראה שזה מאפשר למשטר האייתוללות להכיל ולהתמודד עם ההפגנות. אולם, ככל שהימים חולפים, השאלה המרכזית אינה רק היקף המחאה - אלא משכה, והיכולת של המשטר להמשיך להכיל לחץ מצטבר לאורך זמן.

דני סיטרינוביץ', לשעבר ראש אגף איראן בחטיבת המחקר באמ"ן וכיום חוקר בכיר לענייני איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אומר כי "ההפגנות החלו על רקע כלכלי דחפו את האירוע הזה קדימה. המשטר עצמו תמיד נכון להפגנות, אבל האירוע הזה משמעותי ומאתגר את המשטר - בגלל התפרסות גאוגרפית רחבה, שאנחנו רואים בטהראן, אספהאן, שיראז, קום, משהד, כמעט בכל עיר מרכזית באיראן".

"המשטר מנסה בכל כוחו לעצור את המחאה, ללא דיכוי אלים"

מעבר לשאלת היקף המחאה והפיזור הגיאוגרפי שלה, ניצב בפני המשטר אתגר נוסף - המשכיות.
"המשטר מנסה בכל כוחו לעצור אותה, אך לא בדיכוי אלים", מדגיש סיטרינוביץ'. "בראש ובראשונה, הרעיון הוא נתן לאנשים 'סוכריות' כלכליות כמו תלושי מזון. זו טיפה בים, אין לשלטון הזה פתרון קסם כי הוא נמצא במצב כלכלי קשה בגלל הסנקציות והשחיתות".

נראה שגם אופי הדיכוי מעיד על זהירות מצד השלטון. "הדיכוי לא דרמטי כי השלטון לומד מהלקח ומהניסיון של אירועים קודמים ויודע שעוד הרוגים לא עוצר את זה, אלא רק מעודד אותם", הוא מציין. "אני חושב שנשיא איראן פזשכיאן עצמו מרגיש מחויב לאזרח האיראני, ולכן נזהר בהנחיות שלו. זה מוביל לדיכוי יחסית רך אל מול ניסיונות לחתור לפתרון. צריך לומר שהמשטר התמודד עם הפגנות הרבה יותר מורכבות ב-2009 ו-2022".

"המחאות ב-2022 בעקבות מותה של מהסא אמיני זה היה על רקע אידיאולוגי ולא על רקע כלכלי, ואז היה פיזור וגם כמות משמעותית שחצתה מעמדות", מוסיף סיטרינוביץ'. בהתייחסו לגל המחאות הנוכחי, הוא מצביע על כך ש"אנחנו רואים פיזור שחוצה חלק מהמעמדות - סוחרי הבזאר, הדור הצעיר והסטודנטים, ופה זה נעצר. יש תקרת זכוכית".

"מספר ההרוגים הנמוך - מחשש שתהיה התפרצות גדולה יותר מצד המפגינים"

הבוקר (רביעי) דווח מפי ארגוני זכויות אדם כי מספר ההרוגים בהפגנות באיראן, עומד על 36. ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן ממרכז עזרי באוניברסיטת חיפה, סבורה כי "מספר ההרוגים הנמוך נובע מהחשש שמצב אחר, יביא להתפרצות גדולה יותר של המפגינים, במקרה שנערה בת 16 למשל עלולה להיהרג במחאות ולעורר הדים, וגם האיומים של טראמפ משנים את כללי המשחק".

מי שנמצאים כיום בחזית ההתמודדות עם המחאה הם כוחות הבסיג', שמובילים דיכוי רך יחסית בשטח. ד"ר גינדין הדגישה כי הבסיג’ אינם רק זרוע אידיאולוגית, אלא גם מנגנון. "רבים מצטרפים לשורותיו בשל ההטבות, הסבסוד והגישה למשאבים בתקופה של מצוקה כלכלית".

אזרח איראן ל-N12: "ההכנסה באיראן לא מספיקה למינימום כדי להתקיים"

ברקע עומדת מציאות כלכלית-חברתית חונקת, שהציתה את גל ההפגנות. האינפלציה סביב 50% שוחקת את כוח הקנייה וריאל איראני שנפל לשפל של כ-1.48 מיליון לדולר. כשהמטבע קורס והמחירים ממשיכים לטפס, שכר חודשי שעומד בממוצע על כ-150 דולר לא מספיק לקיום בסיסי, וזה הרגע שבו המצוקה הכלכלית תורגמה לזעם ברחוב.

לדברי תושב אספהאן ששוחח איתנו, במציאות הנוכחית, גם עבודה רצופה אינה מבטיחה קיום בסיסי. "150 דולר נחשב היום לשכר גבוה, אנשים רבים מרוויחים בערך 100 דולר בחודש", הוא סיפר ל-N12. "המצב קטסטרופלי, ההכנסה באיראן אפילו לא מכסה את הקיום המינימלי. הרבה אנשים נאלצים לעבוד רוב שעות היום רק כדי לממן חיים מינימליים".

"עם שכר כזה אפשר בקושי לשלם חשבונות, לקנות אוכל בסיסי מאוד ולשלם שכר דירה", הוא הבהיר. "העם האיראני סובל מעוני מוחלט. אם קורה משהו לא שגרתי בחיים, כמו מחלה, המצב מיד מחמיר עוד יותר. אנחנו פשוט נאלצים לעבוד כדי להישאר בחיים".

ד"ר גינדין התייחסה לאירוע שתועד אמש באבדאנאן שבמחוז אילאם, והסבירה כי "ראינו מפגינים זורקים אורז משקים שנשדדו מחנות של הבסיג'. זו חנות שכל אחד יכול לקנות בה, אבל עם כרטיס בסיג' המחירים מאוד מסובסדים". לדבריה, למרות שזה "אזור מאוד עני והשקים האלו שווים מיליוני תומאן (כ-7$ לשק של 5 ק"ג) - הם לא לקחו את האורז כדי לאכול, אלא לאות שמחה".

‏
השאלה הגדולה אינה אם המשטר האיראני נלחץ מהמחאות, אלא איך הוא יבחר להגיב, ככל שהם יימשכו. "הוא יצטרך להחליט אם לעלות רמה בגזרות הכלכליות או בצורת הדיכוי ולהסתכן בהאצת ההפגנות ובתגובה אמריקנית", סיכם סיטרינוביץ'. בעת הנוכחית, ההפגנות מהוות אתגר, אבל בוודאי שלא סיכון ליציבותו ולהפלת המשטר".