צבא ארה"ב עשה היסטוריה בשדה הקרב: מערכות הנשק החדשות שמשנות את הלחימה

בשלבים הראשונים של המלחמה מול איראן, ארצות הברית עשתה צעד חריג והפעילה טילים בליסטיים מדויקים ששוגרו מעל המפרץ הפרסי ופגעו במטרות בתוך איראן. סנטקום, פיקוד המרכז של צבא ארה"ב במזרח התיכון, כבר חשף כי נעשה שימוש קרבי ראשון בטילי Precision Strike Missile, מערכת חדשה יחסית שנכנסה לשירות לפני כשנתיים.

בהמשך התקיפות הופעלו גם מטחי טילים נוספים, כולל טילי ATACMS, המוכרים בין השאר מהמלחמה באוקראינה. לדברי יו"ר המטות המשולבים של ארה״ב, הגנרל דן קיין, התקיפות הללו כבר "עשו היסטוריה" באופי השימוש החדשני בסוג הנשקים, במטרות ובטווחים. לדבריו, הטילים פגעו והטביעו כלי שיט של חיל הים האיראני, כולל צוללת שעגנה בנמל. באיראן טענו מנגד כי ארה"ב השתמשה בטילים קרקעיים כדי לפגוע באי ח'ארג, מתקן מרכזי לעיבוד נפט.

בוול סטריט ג'ורנל נכתב כי המהלך הזה מדגיש שינוי רחב יותר בתפיסת הלחימה של הפנטגון. בשנים האחרונות ארה"ב מפחיתה את הדגש על מערכות שנועדו ללחימה בארגוני טרור כמו בעיראק ואפגניסטן, ועוברת לבניין כוח שמתאים למלחמות מול מדינות גדולות. השימוש בטילים קרקעיים מתקדמים משתלב בתפיסה הזו ומוסיף ממד נוסף ללחימה, שלרוב מתוארת כמלחמה אווירית.

שיגור טיל של צבא ארה"ב ממדינה במפרץ לעבר איראן

אחד המרכיבים המרכזיים בתקיפות הוא מערכת HIMARS, גם היא מוכרת היטב מהמלחמה באוקראינה, משגר נייד שמותקן על משאית ויכול לשגר סוגים שונים של טילים ורקטות. היתרון שלו הוא ביכולת לירות ולנוע במהירות, מה שמקטין את החשיפה לפגיעות, במיוחד בעידן שבו כלי טיס בלתי מאוישים הופכים לאיום ענק על סוללות נשק כאלה.

שיגור טילים של צבא ארה"ב לאיראן

הטילים קצרי הטווח יכולים להגיע למרחק של עד 450 ק"מ, ולכן ההערכה היא שחלקם שוגרו משטחן של מדינות במפרץ הפרסי, למרות שאף מדינה לא הודתה בכך בפומבי. מדינות האזור, שספגו בעצמן מתקפות איראניות, מנסות לאזן בין סיוע לארה"ב לבין רצון להימנע מהסלמה גלויה. ככל שהלחימה מתקדמת ואיראן פוגעת במטרות נוספות במדינות המפרץ - כך מתרבים הדיווחים על רצון שלהן לפגוע קשה יותר באיראן, גם במחיר כבד עבורן.

הטילים עצמם טסים במהירויות על-קוליות ומבוססים על מערכות ניווט לווייניות, מה שמאפשר פגיעה מדויקת במטרות קבועות. גרסאות עתידיות שלהם צפויות גם לאפשר פגיעה במטרות נעות כמו ספינות. במקביל, הצבא האמריקני מפתח גם טילים היפר-סוניים עם טווח של יותר מ-1,600 ק"מ ומהירות של פי חמישה ממהירות הקול.

השילוב בין סוגי חימוש שונים, שמגיעים מכיוונים וממסלולים שונים, נועד להקשות על מערכות ההגנה של איראן. בנוסף, הוא מאפשר לחלק את המשימות בין טילים, מטוסי קרב, מל"טים ומפציצים, כך שכל מערכת תטפל בסוג אחר של מטרות.

לדברי הגנרל לשעבר פרנק מקנזי, השימוש בטילים היה מתוכנן זמן רב ומהווה חלק מתהליך של התאמת כלי הנשק למשימות בצורה מיטבית.

הפעלת הטילים שימשה גם כהזדמנות לבחון בתנאי קרב את מערכת Precision Strike החדשה, שלה טווח ארוך יותר מהדגמים הישנים. לפי גורמים אמריקניים, הפיתוח הואץ גם במחיר של דחיית חלק מהבדיקות, מתוך כוונה להכניס את המערכת לשימוש מוקדם.

במקביל, עלו טענות מצד איראן כי טילים שוגרו מאיחוד האמירויות לעבר האי ח'ארג, אך לא התקבלה תגובה רשמית לכך. תיעודים שאומתו מצביעים כי לפחות חלק מהשיגורים בוצעו מבחריין, אם כי גם שם לא נמסרה הודאה רשמית.

גורמים אמריקניים סירבו לפרט מהיכן בדיוק שוגרו הטילים, אך ציינו כי מדינות המפרץ עשויות לאפשר שימוש בשטחן מבלי להצהיר על כך בפומבי, במיוחד תחת לחץ ביטחוני מתמשך.

יותר ממאה כלי שיט של חיל הים האיראני נפגעו קשות, הושמדו או הוטבעו, כולל ספינות מלחמה, כלי שיט להנחת מוקשים ונושאת רחפנים. לא ברור כמה מהם נפגעו ישירות מטילים קרקעיים.

מעבר להשפעה המיידית בזירה האיראנית, בפנטגון רואים במהלך גם מסר רחב יותר. היכולת לפגוע בכלי שיט מטווחים ארוכים באמצעות טילים ניידים נחשבת רלוונטית גם לזירה באסיה, במיוחד בעימות אפשרי מול סין. בתרחיש כזה, טילים שיוצבו באיים באזור האוקיינוס השקט יוכלו לפגוע בכוחות ימיים מרחוק ולהקשות על מהלכים צבאיים כמו פלישה או מצור ימי, למשל בטייוואן.