הסורים על הגדרות: התסריט מעבר לגבול שמדיר שינה מעיני חיזבאללה

כמעט מתחת לרדאר החלו לאחרונה אנשיו של נשיא סוריה אחמד א-שרע לפרק מוקשים שהם עצמם הניחו זמן לא רב קודם לכן. הפעילות מתרכזת בנקודות מפתח בגבול לבנון-סוריה, באזור ואדי חאלד ובקעת הלבנון המזרחית. אומנם עד כה נדמו קולותיהם של ראשי השלטון בדמשק, אך על פניו הסיבה היחידה למהלך שכזה, שמדיר שינה מעיניהם של בכירי חיזבאללה, היא הכנת השטח לכניסה אפשרית של כוחות סוריים לתוך שטח לבנון.

עבור ארגון הטרור הלבנוני מדובר בתסריט הבלהות בהתגלמותו: תנועת מלקחיים אימתנית – ישראל מדרום וסוריה ממזרח – גם אם היא אינה מתואמת כלל. אנשים שעוקבים אחרי מה שקורה בלבנון טעונים שהפאניקה בחיזבאללה כבר ניכרת בשטח. הארגון מיהר לעבות כוחות בבקעת הלבנון מתוך חשש ממשי לפתיחת חזית משנית שתטריד ותתיש אותו מאחור.

כדי להבין כיצד הגענו למציאות הכמעט-דמיונית שבה סוריה נערכת לתקוף את חיזבאללה, צריך להסתכל על הלוחות הטקטוניים שזזים כעת במזרח התיכון. "עם כל סימני השאלה והספקנות, בדבר אחד אנחנו בטוחים: סוריה החדשה כבר לא שייכת לציר השיעי, כפי שהמצב היה בתקופת אסד", מסבירה ד"ר כרמית ולנסי, ראש תוכנית סוריה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS).

"בתקופת אסד סוריה ממש שימשה חוליה מרכזית בציר, בעיקר כמרכז לוגיסטי טריטוריאלי להעברות אמל"ח", שופכת ולנסי אור על המהפך. "כל הסיפור הזה הלך ונעלם עם הנפילה של אסד, ואיראן אכן פינתה את רוב הנכסים, את רוב פעיליה ושלוחיה מסוריה".

האויב המרכזי

הניתוק ההיסטורי הזה מטהראן מתורגם כעת ישירות למדיניות נוקשה בשטח, שמסבירה את המתיחות בגבול. "א-שרע מגדיר היום את האיראנים כאויב המרכזי שלו", מדגישה ולנסי. המהלכים הצבאיים על גבול לבנון אינם מקריים, הם חלק מאותה אסטרטגיה של סוריה החדשה, שלדברי ולנסי "נאבקת בניסיונות של חיזבאללה להשתמש בסוריה להעברות אמל"ח". זאת במקביל למאמץ הדיפלומטי של א-שרע לאותת למדינות האזור על רצונו להשתלב מחדש במחנה הסוני הפרגמטי.

אך כדי להבין את עומק המוטיבציה הסורית, צריך לחזור אחורה - לשנים הארוכות והאכזריות של מלחמת האזרחים. עבור הסורים, חיזבאללה אינו סתם יריב אידיאולוגי. ב-2012 הגיע לסוריה ושימש כוח קרקעי מרכזי עבור אסד בעת שמשטרו החל להתמוטט. עבור הסורים ארגון הטרור השיעי הינו שותף פעיל לטבח. "הסבל שחיזבאללה גרם לעם הסורי הוא פי אלף ממה שהם אי-פעם עשו לישראל", אומרת אליזבט צורקוב, עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית. "מספר האנשים שהם הרגו שם, בקרב הסורים, הוא באלפי מונים גדול יותר ממספר הישראלים שהם אי-פעם הרגו".

שמה של צורקוב הפך בשנים האחרונות למוכר לכל ישראלי - אך לא בזכות מחקריה. החוקרת, שבקהילה המזרחנית הישראלית נחשבת כבר שנים לאחת המומחיות הבולטות ביותר לנעשה בסוריה, נחטפה דווקא בעיראק במרץ 2023, לשם נשלחה במסגרת מחויבויותיה האקדמיות. היא הוחזקה בשבי על ידי המיליציה הפרו-איראנית "כתאיב חיזבאללה" כשנתיים וחצי, עד לשחרורה בספטמבר 2025.

"הם הגיעו לכל מקום בסוריה", מסבירה צורקוב. "באזור קוסייר, בחומס, פאתי דמשק, פאתי חלב, במזרח העיר חלב, ובדרום מחוז אידליב". הטקטיקות, לדבריה, היו אכזריות באופן קיצוני: הטלת מצור על עיירות ושכונות שהיו בשליטת המורדים, הרעבת אנשים למוות וטיהור אתני של אזורים שנכבשו. במקרה של קוסייר, על הגבול עם לבנון, הגיעו הדברים עד כדי הבאת משפחות שיעיות מלבנון והושבתן באדמות מהן גורשו הסונים.

נקודת האפס

אבל מוטיבציה לחוד ויכולת לחוד. כי הצבא שא-שרע מנסה לבנות יצא מנקודת פתיחה של כמעט אפס. בדצמבר 2024, עם נפילת אסד, ישראל הפציצה באופן שיטתי את מרבית יכולותיו הצבאיות של המשטר הקורס. מאז, הקצב שבו א-שרע בונה את הכוח הצבאי מחדש הוא מהיר באופן מפתיע.

"היום אנחנו מדברים על צבא בסדר גודל של בין 80 אלף למאה אלף חיילים", אומרת ולנסי. "יש כאן התקדמות משמעותית, כי בתחילת דצמבר שנה שעברה דיברנו על 40-50 אלף. היום הוא אפילו מעביר תהליך הסדרה של קצינים מתקופת אסד שיכולים להשתלב בצבא החדש".

אך בתוך הצבא המתגבש הזה מסתתר פרט שהטריד מאוד את האמריקנים: חלק ניכר מהלוחמים אינם סורים כלל. "מדובר בבין 7,000 ל-12 אלף לוחמים זרים", מפרטת ולנסי. "הם הגיעו בשנות מלחמת האזרחים ועבדו יחד עם ג'בהת א-נוסרה - עוד בתקופה שהם היו שלוחת אל-קאעידה בסוריה. טורקמנים, אויגורים מסין, ממש זרים שאפילו ערבית לא ידעו בשנים הראשונות. חלקם נמצאים בסוריה ברציפות לפחות 7 או 8 שנים והיום כבר יש להם משפחות סוריות".

טראמפ הציב לא-שרע תנאי ברור: הכרה אמריקנית תבוא רק אם יסלק את הלוחמים הזרים. א-שרע סירב - וההסבר שלו חושף הרבה על אופי השלטון החדש בדמשק. "אם הוא ינסה למגר ולהדיר את הכוחות הזרים - הם יתנקמו בו כמו שהיה בעיראק", מסבירה ולנסי. "לכן הוא דווקא חושב שהאסטרטגיה הנכונה היא לשלב אותם בתוך מוסדות הצבא. אני שומעת את זה ממלא מעט מקורות - שהם כוחות מאוד נאמנים לשלטון, בניגוד לקבוצות חמושות אחרות".

לא מאהבת ישראל

מבחינתו כישראלים, שרגילים לראות עוינות בכל פינה במזרח התיכון, א-שרע ונסראללה הם לכאורה בני ברית - אף אחד מהם לא בדיוק ניחן במידה גדושה של אהבת ישראל. לכן קשה לתפוס עד כמה הפכו ברבות השנים חיזבאללה והעם הסורי להיות אויבים מרים זה של זה. עד כמה התרחיש הזה, שסוריה באיזושהי סיטואציה קצת מקאברית, נכנסת ללבנון וכאילו תעזור לישראל אפשרי בכלל?

"אינו אפשרי", קובעת צורקוב בפסקנות. "הצבא הסורי הוא צבא מאוד-מאוד חלש, שאינו מאורגן היטב. למרות כל מיני מסדרים ותצוגות שהם עושים, הם מתמודדים עם שלל בעיות מבית. הצבא החלש הזה צריך להתמודד עם מרד חמוש של עלווים באזורים שלהם ועם אזור סווידא, שנמצא בשליטה של מיליציות דרוזיות שמבצעות התקפות על כוחות המשטר מפעם לפעם, ויש להם את דאעש שעדיין פועל ברחבי המדינה ומהווה סיכון משמעותי. הם לא מחפשים בעיות חדשות".

המשטר החדש של סוריה, מאבחנת צורקוב, מעוניין ביחסים תקינים עם המדינות השכנות: עיראק, לבנון, ירדן וגם עם ישראל. "אנשים שם גם הותשו במשך 14 שנות מלחמה", היא אומרת. "אף אחד לא מחפש הרפתקאות חדשות. חוץ מזה שמדובר בהנהגה של קבוצה שפעלה שנים רבות בשביל להגיע לשלטון בדמשק - הם לא יעשו דברים שיערערו את ההישג הזה".

שיחות הרגעה

גם את חיזבאללה עצמו, מזכירה צורקוב, אסור לתאר כגוף שבור לחלוטין. "הוא עדיין ארגון שהכוחות שלו במזרח לבנון במיוחד - כלומר באזור בקעת הלבנון - לא נפגעו באופן משמעותי, בשונה מכוחות רבים שהיו בדרום לבנון.
ובכל זאת, גם צורקוב מותירה פתח אחד, צר ככל שיהיה, לאפשרות של עימות בגבול לבנון-סוריה. "רק במקרה שחיזבאללה יתקפו את סוריה", היא אומרת. "הם כבר שיגרו כמה פגזים או רקטות לעבר סוריה מאז שמשטר אסד נפל, והיו התגוששויות באזור בעלבכ. בסופו של דבר העניין הורגע בשיחת טלפון בין א-שרע לנשיא לבנון".

ולנסי, מצדה, מצביעה על עדות בשטח שקשה להתעלם ממנה - ודווקא על מה שלא נאמר. "לא היו התבטאויות סוריות שתומכות בזה, אלא היו התבטאויות סוריות שמסבירות ומצטדקות, ואומרות: 'אין לנו שום כוונה לפלוש לשטח לבנון, אין לכם מה לדאוג'", היא אומרת. "א-שרע צלצל לנשיא הלבנוני עאון, ואחר כך קיים פעם נוספת שיחה משולשת גם עם מקרון. אנחנו בטוחים שהשיח הזה לא היה עולה בסוריה, אילו לא היו מבינים בלבנון ובאזור שיש כוונות יותר קונקרטיות של הסורים להיכנס ללבנון".

האינטרס המשותף

בשבוע שעבר תקף צה"ל תשתיות של הצבא הסורי בדרום סוריה. הרקע: כוחות ביטחון הפנים של א-שרע ביצעו סדרת תקיפות נגד אנשי א-סווידא - כולל חטיפות, ירי רקטות וכטב"מים. 7 בני אדם נהרגו, 4 נפצעו ו-19 נחטפו. ישראל, שחוששת שהעימות המקומי עלול להידרדר לפוגרום רחב היקף נגד הדרוזים, החליטה להגיב במה שנראה כתקיפת אזהרה - כדי לבלום את המשטר הסורי לפני שהדברים יתפרקו.

כלומר, ישראל תוקפת את אותו צבא שאולי עומד להעניק לה מתנה חשובה ולהטריד את חיזבאללה מחזית נוספת. והשאלה היא אם ישראל בכלל רוצה שזה יקרה. "אנחנו לא צריכים לשים את יהבנו ביכולות של הצבא הסורי", אומרת ולנסי. "יש לזה משמעות, אולי יותר סמלית מאשר אופרטיבית, כי היכולות שלהם מוגבלות. בגלל חוסר האמון שרווח בישראל כלפי א-שרע, היו מעדיפים לראות אותו מחוץ למשחק, כי זה עלול להעיד על כוונות התקפיות, אולי אפילו לאותת על כוונות עתידיות נגד ישראל. אני מעריכה שבישראל לא היו אוהבים את המהלך הזה".

אך מתחת לפני השטח, מסתמנת תמונה מורכבת בהרבה מסתם יחסי חשד הדדי. ולנסי מתארת מציאות שבה ישראל וסוריה כבר משתפות פעולה - גם אם אף אחד מהצדדים לא ממהר להודות בכך בפומבי. "לסוריה יש תפקיד פסיבי אבל משמעותי: היא משמשת מסדרון אסטרטגי לפעילות של חיל האוויר הישראלי, ועכשיו גם האמריקני, ופותחת את השמיים האוויריים באופן מוחלט", היא אומרת. "פה באמת יש אינטרס משותף בינינו לבינם. ההערכה שלי היא שיש תיאום הדוק יותר בין הצדדים ואישור יותר ברור מצדו של א-שרע - זה בעיקר נובע מהיחסים ההדוקים שיש בין ארצות הברית לסוריה".

א-שרע, מסבירה ולנסי, מבין שהמצב הגיאופוליטי מביא לידיו הזדמנות שקשה לפספס. "הוא מציע להקים חמ"ל משותף ולהשתמש בסוריה כמסדרון אנרגטי, על רקע האיומים על נתיבי השיט שאיראן מציבה", אומרת ולנסי. "א-שרע מבין שיש כאן הזדמנות להבליט את הנכסיות, את התפקיד החיובי שסוריה יכולה לשחק במרחב, ואת זה שהיא שייכת באופן טבעי למחנה הסוני הפרגמטי".