"היטלר מגניב": המשפיענים האנטישמיים שסוחפים את ארה"ב

"תגיד ליהודון הזה ללכת להזדיין", כתב המשפיען האמריקני ג'ייק שילדס לדוברו במענה לפניית מגזין N12 לשיחה איתו. דוברו הוסיף במייל: "אני שונא אתכם, הכלבים, אפילו יותר מג'ייק. כל העולם יודע איך אתם השטנים מתנהלים. אה, והשואה היא חארטה וכולם יודעים את זה". השניים פרסמו את ההתכתבות בגאווה בעמוד של הפודקאסט של ג'ייק שילדס, שלו יותר מ-70 אלף עוקבים ברשת X ומאות אלפי מאזינים בפלטפורמות השונות.

התגובה הגסה של דוברו של שילדס:

האנטישמיות הגאה והבוטה של שילדס, לוחם MMA לשעבר שדעותיו הקיצוניות זוכות לוויראליות רבה, מסמלת תופעה רחבה הרבה יותר. דמויות פופולריות בימין האמריקני מפיצות תוכן אנטישמי ואנטי-ישראלי מובהק וצוברות עוד ועוד תומכים והשפעה – בעיקר על הזרם המרכזי של התנועה השמרנית בארה"ב.

"עכשיו, לראשונה לאחר זמן רב, אנחנו רואים שנבקעים סדקים בימין האמריקני בכל הנוגע לתמיכה בישראל – והם נובעים מאנטישמיות", אומרת ל-N12 היידי בייריך, מומחית אמריקנית לתנועות קיצוניות והמייסדת המשותפת של Global Project Against Hate and Extremism. "זה לא ויכוח על מדיניות, וזו מגמה חדשה. תמיד היו ניאו-נאצים בארצות הברית, זה קיים כבר שנים. אבל הם מעולם לא חדרו כך לזרם המרכזי של הפוליטיקה השמרנית כפי שקורה היום".

"המשפיענים האלה הופכים רעיונות אנטישמיים שוליים למרכזיים ומקובלים יותר", מתריע אורן סגל, סגן נשיא בכיר למאבק בקיצוניות ומודיעין בליגה נגד השמצה (ADL). "אנחנו רואים שהרעיונות שלהם מהודהדים בארה"ב, ואנשים משתפים את התוכן שלהם".

בייריך מבקרת את העובדה שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, למרות עמדותיו הפרו-ישראליות, לא גינה את מפיצי השנאה המרכזיים, וגם סגנו ג'יי-די ואנס נמנע מכך. "זו פחדנות. בעבר השמרנים ידעו למנוע מהמשוגעים של הימין הקיצוני לחדור לפוליטיקה שלהם. ובתקופות מוקדמות יותר זה אפילו לא היה נתון לוויכוח: אם מישהו התגלה כניאו-נאצי, הוא היה מודח מהמפלגה. הוא נחשב לקול לא לגיטימי. הדבר הזה התפרק, זו הבעיה. הם צריכים לפקח ולנקות את השורות של עצמם – והם לא עושים את זה".

הכר את העוכר: השלישייה שמובילה את הקו האנטישמי בארה"ב

משפיענים רבים חברים בתנועה האנטישמית, שצוברת תאוצה בימין האמריקני, אך שלושה מהם – טאקר קרלסון, קנדיס אוונס וניקולס פואנטס – מתבלטים הרבה מעל כולם. לכל אחד מהם יש פודקאסט או תוכנית פופולריים משלו, שזוכים למיליוני צפיות והאזנות, והם מעצבים את השיח של חלקים נרחבים בתנועה השמרנית.

"אני חושבת שפואנטס הוא מי שמושך צעירים לאנטישמיות, מקצין אותם ומנסה לשבץ אותם בעמדות בתוך הממשל. לפחות לפי השמועות", אומרת בייריך ומתארת את קהל היעד של כל אחד משלושת מעצבי דעת הקהל האנטישמיים. "במקביל, טאקר קרלסון מקצין שמרנים 'רגילים' יותר, ודוחף אותם לעמדות אנטישמיות יותר. הוא הקול המרכזי שמסית את הימין הקיצוני בארצות הברית, או לפחות חלקים ממנו, נגד ישראל. הוא דמות המפתח".

"לגבי קנדיס אוונס, אני חושב שהיא הצליחה למשוך אליה צעירים שהיו מעורבים ב-Turning Point USA (ארגון שמרני פופולרי שהוביל צ'ארלי קירק עד להירצחו – ת"א). שם הייתה ההשפעה המרכזית שלה. היא גם מדברת במיוחד לצעירים. אבל צריך לומר שהיא דמות הזויה יותר בהשוואה לשניים האחרים", מספרת המומחית.

טאקר קרלסון הוא אחד הקולות המשפיעים ביותר בתנועה השמרנית בארה"ב, והוא הפך בהדרגה לקיצוני יותר ויותר בשורה של נושאים, אחד מהם הוא היחס לישראל וליהודים. במשך שנים הנחה קרלסון בן ה-56 ברשת Fox את אחת התוכניות הנצפות ביותר בארצות הברית, עד שפוטר בצל שורה של שערוריות ועבר להנחות תוכנית עצמאית ברשת X – ולו 17 מיליון עוקבים ברשת ומיליוני צפיות בכל פרק. הוא שמר על מעמדו כ"אינטלקטואל" מוביל בתנועה השמרנית ובמפלגתו של טראמפ. במובנים רבים הוא מוביל את הזרם האנטישמי והאנטי-ישראלי בתוך המחנה הזה.

המגיש הפופולרי זכה בתואר המפוקפק "אנטישמי השנה" של ארגון StopAntisemetism הודות לשורה ארוכה מאוד של התבטאויות אנטישמיות מובהקות. הפודקאסט שלו הפך לחממה לתוכן אנטישמי בוטה, לאחר שבחר לארח שוב ושוב אורחים שהפיצו שנאה כלפי יהודים דרך הבמה שהעניק להם – לרוב ללא שום התערבות או התנגדות מצידו.

2025 Antisemite of the Year – Tucker Carlson pic.twitter.com/1eu2r9jvEs

— StopAntisemitism (@StopAntisemites) December 21, 2025

באוקטובר אירח קרלסון את המשפיען הניאו-נאצי ניק פואנטס, בשיחה שהכתה גלים בארה"ב בשל האנטישמיות הבוטה שעלתה בה, ונכונותו של קרלסון לנרמל גם את שנאת היהודים המובהקת ביותר. לצד מתן במה חופשית לפואנטס שיציף את עמדתו, קרלסון בעצמו הביע במהלך הריאיון, שזכה ליותר מ-20 מיליון צפיות, התנגדות עמוקה לתמיכה של נוצרים בישראל: "יש את 'הנוצרים הציוניים'... מה זה בכלל? אני יכול להגיד על עצמי – אני לא אוהב אותם יותר מכולם, כי זו כפירה".

בפרק אחר, שפורסם חודש קודם לכן, אירח קרלסון את המשפיען דריל קופר, שידוע בנטייתו לשכתב את ההיסטוריה. במהלך הפרק טען קופר לפני הצופים שהשואה לא הייתה תוצר מכוון של מדיניות הנאצים, והתרחשה רק בגלל "תכנון לקוי" – ללא שום התנגדות מצד קרלסון. הדבר גרר גינוי מיו"ר יד ושם דני דיין, שתקף: "טאקר קרלסון ואורחו דאריל קופר עסקו באחת מצורות הכחשת השואה המתועבות ביותר של השנים האחרונות. תיאוריות הקונספירציה המופרכות הללו אינן רק מסוכנות ומרושעות – הן גם אנטישמיות".

קצרה היריעה מלכלול את כל אמירותיו ורמיזותיו האנטישמיות של קרלסון, שמקפיד להדגיש שאינו שונא יהודים. בהזדמנות אחת אמר שנשיא אוקראינה היהודי וולודימיר זלנסקי "דומה לחולדה", באחרת טען שעבריין המין ג'פרי אפסטין עבד בעבור המוסד, בשלישית האשים את היהודים במרומז במותו של ישו וברצח צ'ארלי קירק ("אני מדמיין את אוכלי החומוס בירושלים אומרים – איך ניפטר מהבחור הזה?"). עוד טען שישראל "רצחה במשך שנתיים עשרות אלפי ילדים בכוונה".

"קרלסון הוא תופעת תקשורתית עצומה, והמהפך האנטישמי שלו הוא דבר מדהים. קרלסון ממחיש שיש כנראה הרבה יותר אנטישמיות בימין ממה שחשבנו בעבר, משום שכמעט לא נרשמה התנגדות של ממש לעמדותיו ההולכות ומקצינות נגד יהודים. הוא האדם שמכניס דמויות כמו ניק פואנטס אל מרכז הזירה הפוליטית בימין – וזה די מפחיד", אומרת בייריך.

בפודקאסט הפופולרי שלה "קנדיס" מלהטטת אוונס בין הצהרות פרובוקטיביות, פרשנות פוליטית, רכילות זולה, תיאוריות קונספירציה – ומנה הגונה של אנטישמיות מטורללת במיוחד. המשפיענית הפופולרית הפכה לכוכב עולה בימין הקיצוני בארה"ב בשנים האחרונות, והפודקאסט בכיכובה הוא מהסכתי ה"חדשות" הפופולריים בארה"ב, מיד אחרי אלה של הניו יורק טיימס והוול סטריט ג'ורנל. ל"קנדיס" יותר מ-5 מיליון עוקבים ביוטיוב, ומיליונים של צפיות נוספות באינסטגרם ובטיקטוק.

בת ה-36 עבדה בעברה בארגון השמרני Turning Point USA של קירק ולאחר מכן ב-Daily Wire של הפרשן היהודי והפרו-ישראלי בן שפירו. את האחרון נאלצה לעזוב בעקבות עמדותיה הקיצוניות. היא עמדה במוקד כמה סערות, אחת מהן תביעת דיבה מהגברת הראשונה של צרפת בריז'יט מקרון, וניצבת בחזית המאבק על עתיד התנועה השמרנית בארה"ב.

בדרכה להפוך לאחת הקולות הבולטים בתקשורת הימנית בארצות הברית, אוונס טענה כי הפלות הן מזימה שנועדה להשמיד תינוקות שחורים, האשימה את הקהילה הגאה בירי ההמוני בבתי ספר, טענה שהנחיתה על הירח זויפה ושאשתו של הנשיא מקרון היא טרנסג'נדרית. לצד יתר דעותיה, היא פיתחה שנאה מיוחדת ליהודים ולישראל.

"עיוורתם את כל העולם למה שאתם באמת, ואני חושבת שאולי שד אמיתי שולט בכם. אני מאמינה בשדים, ונתניהו הוא בבירור שד, וכל מי שתומך בו הוא חלק ממפעל שטני", אמרה אוונס בפודקאסט שלה בקיץ, והוסיפה: "אעדיף לכרות את הרגל שלי ולא לתמוך בישראל. לעולם לא אתמוך במדינה השטנית הזאת שוב".

בשנתיים האחרונות הציפה אוונס שורה של תיאוריות קונספירציה אנטישמיות על יהודים. ביולי אמרה שישראל "תמיד הרגה נוצרים והפנתה אצבעה מאשימה כלפי מוסלמים", וב-2024 טענה שישראל היא "שליטת היקום" ושותלת אנשים בתפקידי מפתח, הכחישה את מלוא היקף זוועות 7 באוקטובר, הדגישה ש"ישראל השתלטה על המדינה שלנו. אנחנו אומה כבושה" – וקינחה בהאשמה ש"כנופיות יהודיות" מבצעות פשעים בתוך הוליווד. עוד השמיעה הערה שמטילה ספק באמיתות הניסויים של הרופא הנאצי מנגלה: "זו תעמולה ביזרית, הסיפורים נשמעים אבסורדיים – למה שיחתוך אנשים לחצי? זה בזבוז של זמן ומשאבים".

תיאוריית הקונספירציה הבולטת האחרונה שלה הופצה לאחר הרצח של המשפיען הימני קירק. אוונס מיהרה לקשור בין הירצחו ובין מה שלטענתה היה ספקות הולכים וגוברים מצידו בנוגע לתמיכת ארצות הברית בישראל. קירק מעולם לא קרא בפומבי להפסקת התמיכה האמריקנית בישראל, מה שלא מנע מאוונס לחזור על טענתה שוב ושוב, גם אל מול זעם הולך וגובר בימין המקומי, בין היתר מאלמנתו של קירק עצמו.

מחקר של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) שפורסם בשבוע שעבר, ומבוסס על ניתוח בינה מלאכותית של אלפי סרטונים ברשתות החברתיות, הצביע על כך שקרלסון ואוונס הגבירו בחודשים האחרונים באופן ניכר את העיסוק בישראל, תוך החרפה ניכרת של רטוריקה אנטי-ישראלית, ובמקרה של אוונס – גם אנטישמיות מובהקת.

הניתוח מראה כי ישראל הפכה לנושא מרכזי, ולעיתים דומיננטי, בשיח של שני המשפיענים: אצל אוונס החל מחודש פברואר, ואצל קרלסון – החל מחודש אפריל. ממועדים אלו נרשמה מגמת עלייה תלולה ועקבית בהתייחסויות לישראל. לא רק נפח ההתייחסות למדינה עלה, אלא גם הסנטימנט החריף. והיחס השלילי של קרלסון עלה מ-49% ל-70%.

"גם בימין הקיצוני האמריקני האנטישמיות כבר גלויה ועל השולחן. הנתונים צריכים להדליק נורת אזהרה בוהקת לישראל ולהנהגה הישראלית באשר לתמיכה שהיא יכולה לגייס מימין, היום – ובוודאי בעתיד. רק פעולה נחושה שתיתן משקל-נגד לקיצוניות הזו תוכל לשמר את בסיס התמיכה החיוני בארה"ב", אמר ד"ר שוקי פרידמן, מנכ"ל JPPI.

עד לפני זמן לא רב נחשב ניקולס פואנטס לדמות שוליים בימין הקיצוני האמריקני – אלא שהחודשים האחרונים הוכיחו שהשוליים שמייצג פואנטס מתקרבים במהירות מדאיגה למרכז. הוא הקיצוני והבוטה ביותר בשלושה, ומקדם במוצהר תמיכה בניאו-נאציזם, באנטישמיות קיצונית ובהכחשת השואה. בגיל 27 בלבד כבר זכה למעמד של מנהיג כת בקרב תומכיו הרבים, בעיקר לבנים צעירים, שקוראים לעצמם גרויפרס (Groypers).

פואנטס הרהוט והצעיר מנחה תוכנית לילה שזוכה למיליוני צפיות, ופונה בעיקר לקהל צעיר, לבן ומתוסכל מהחיים בארה"ב. לצד עמדותיו האנטישמיות הוא תומך בעליונות הלבנה ובעליונות הנצרות. בתוך כשנה וחצי מספר זינק העוקבים שלו ברשת X מכ-140 אלף ליותר מ-1.2 מיליון, וגם העובדה שהוא חסום ביוטיוב ובפלטפורמות נוספות לא מנעה מהתוכן שלו להתפוצץ ולחלחל לכל פינה חשוכה בארה"ב.

בכתבה שפורסמה בניו יורק טיימס בספטמבר דווח כי גורמים בממשל האמריקני נמנעים מלהתייחס לפואנטס בשמם, מחשש להתקפות מקוונות מצידו ומצד תומכיו הנלהבים. הוא אף נפגש עם הנשיא טראמפ לארוחת ערב ב-2022, יחד עם קניה ווסט, מה שעורר סערה פוליטית שהובילה את טראמפ להכחיש שהכיר את דעותיו של המשפיען הצעיר. באוקטובר התארח בפודקאסט של קרלסון, מה שזיכה אותו בתשומת לב ציבורית אדירה ושם אותו במרכז הדיון של התנועה השמרנית.

אמירותיו הרבות של פואנטס קיצוניות במיוחד ומהדהדות מסרים נאציים. "לא לבן שפירו, לא לאזרחות כפולה, לא לבנימין נתניהו, לא לתרבות הביטול, לא לרצח עם וטיהור אתני, לא לתלמוד שונא הנוצרים, לא לישראל השלמה, לא לאוליגרכיה היהודית. קודם כול אמריקה. אמריקה לנצח", כתב בחשבון ה-X שלו לפני כחודשיים.

פואנטס אף לא מסווה את הקרבה הרעיונית שלו לרייך השלישי. "היטלר היה פאקינג מגניב", אמר לצופיו הרבים, והדגיש שוב את הנקודה בכמה קטעים נוספים, שהפכו לוויראליים: "למה היטלר היה מגניב? כי הוא ייצג את זה שללבנים לא היה אכפת". בעברו הרחוק יותר הכחיש את השואה: "6 מיליון? אני לא קונה את זה". המשפיען הצעיר מקפיד להמשיך להפיץ אנטישמיות באופן קבוע, וחוזר שוב ושוב על אמירותיו נגד היהודים וישראל בפלטפורמות העומדות לרשותו.

"פואנטס הפך לכוח חזק במיוחד בקרב צעירים", מסבירה בייריך. "לפי התקשורת תנועת ה'גרויפרס' שלו כוללת אלפים רבים של צעירים, לא רק ברשת אלא בעולם האמיתי. הוא הקצין צעירים רבים לכיוון האנטישמיות".

המשפיען הצעיר אף לא חושש לתקוף חזיתית את ממשל טראמפ על תמיכתו בישראל: "כשהייתי נער חשבתי שהוא דמות קיסרית שתציל את הציוויליזציה המערבית. "היום אני רואה בו אדם חסר יכולת, מושחת ומסורס", אמר פואנטס לניו יורק טיימס, והתמקד בתמיכתו של טראמפ במלחמה של ישראל בעזה.

"אתם כבר קולטים? אחרי 7 באוקטובר היהודים החליטו לתת לטראמפ לנצח בתנאי שהוא ייצור את הממשל הכי ניאו-שמרני אי-פעם", כתב זמן קצר אחרי שנבחר טראמפ. פואנטס הולך וצובר תאוצה בארה"ב, ומתקרב יותר ויותר לזרם המרכזי של המפלגה: עם זאת, עדיין הוא אינו מורשה להיכנס לכנסים מרכזיים של המפלגה הרפובליקנית, ולדבריו הכנסותיו מגיעות מתרומות של צופי התוכנית וממכירת מרצ'נדייז באתר האינטרנט שלו.

לפי בייריך, המשפיענים השמרנים מפיצים את משנתם האנטישמית באמצעות שני מסרים בולטים. הראשון הוא הטענה שהיהודים הם "הגורם המניע" מאחורי צמצום הרוב הלבן בארה"ב, והפיכתה למדינה מגוונת יותר. המסר השני מזוהה בעיקר עם קרלסון, וכולל הזדהות עם אינטרסים ערביים ותמיכה מדינית במדינות עוינות.

קרב האיתנים בתוך התנועה השמרנית

ההשפעה הגוברת של גורמים אנטישמיים ואנטי-ישראליים בימין האמריקני מובילה לקרב של ממש בתוך התנועה של טראמפ. מצד אחד, הגורמים המסורתיים יותר בימין האמריקני הם תומכים מובהקים בישראל ובתנועה הציונית, והם מחזיקים בעמדות המפתח בממשל. שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי הוא דוגמה בולטת לכך, כמו גם שר החוץ מרקו רוביו, שגריר ארה"ב באו"ם מייק וולץ ובמידה מסוימת גם הנשיא טראמפ בעצמו, לצד גורמים בכירים נוספים.

מנגד, השטח השמרני בארה"ב, בהובלת אותם המשפיענים, מבקר יותר ויותר את התמיכה החזקה של הממשל בישראל. הקרע בקרב תומכי המפלגה הרפובליקנית נחשף במלוא עוצמתו לפני חודשיים, לאחר שהריאיון של קרלסון ופואנטס עורר סערה אדירה בתוך התנועה השמרנית.

התוכנית המשותפת של השניים, שכללה כאמור התבטאויות אנטישמיות מובהקות וסימלה את הנרמול של פואנטס במיינסטרים השמרני, עוררה תגובות חזקות משני צידי המתרס. קווין רוברטס, יו"ר מכון הריטג', הנחשב לאחד ממכוני המחקר השמרניים המובילים בארה"ב ובעל השפעה גדולה על הממשל, הגן על קרלסון ועל פואנטס בפומבי – ואף פיזר אמירות אנטישמיות בעצמו. "תמיד נגן על החברים שלנו מפני דיבה שמגיעה משחקנים רעים שמשרתים אינטרסים זרים", אמר רוברטס והוסיף שהוא מגדיר את קרלסון "חבר". לדבריו, אסור לפסול את השיח גם עם פואנטס.

גורמים רבים במפלגה הרפובליקנית גינו את הדברים, כולל דיוויד פרידמן, שגריר ארה"ב בישראל בתקופת ממשל טראמפ הראשון. "הרפובליקנים שולטים בשיח הציבורי עם רעיונות הגיוניים ומדיניות טובה, אך הימין ה'ווק' בתוך המפלגה מתעקש להרוס את כל זה – משום שאינו מצליח להיפטר מווירוס האנטישמיות שזורם לו בדם", כתב פרידמן. בחודש האחרון אמר השגריר הנוכחי בישראל האקבי לחדשות 12 שהוא "מודאג מהלך הרוח נגד ישראל בקרב חלקים במפלגה הרפובליקנית, בעיקר הצעירים. זה מסוכן".

בעקבות הגנתו על קרלסון ופואנטס התערער מעמדו של רוברטס בתוך מכון המחקר, וקולות רבים קראו לו שיתפטר מתפקידו. בתקשורת האמריקנית דווח שרבים בארגון התפטרו בעקבות דבריו, כולל צוות המאבק באנטישמיות שעבד בתוך מכון המחקר.

בחזית המאבק הציבורי נגד האנטישמיות הגואה בימין ניצב בן שפירו, שיצא למערכה חזיתית עם קרלסון ופואנטס. "לא לגרויפרים (תומכיו של פואנטס), לא לפחדנים כמו טאקר קרלסון שמנרמלים את הזבל שלהם. לא לאלו שמכתירים אותם. לא לחרא גזעני. לא לאנטי-אמריקניות. לא", כתב שפירו ברשת X.

העימות הגיע לשיאו על בימת הכנס השמרני Turning Point, שהפך למאבק רטורי גלוי על עתיד הימין האמריקני. "התנועה השמרנית בסכנה גדולה", אמר שפירו על הבמה, "משרלטנים שמתיימרים לדבר בשם עקרונות אבל בעצם סוחרים בקונספירציות ובשקרים, ומציעים לציבור לא יותר מארס וייאוש".

שפירו המשיך וגינה במפורש את אוונס, שאותה כאמור העסיק בעבר, ולא פסח בדבריו החריפים גם על גורמים משפיעים נוספים בימין האנטי-ישראלי, כמו קרלסון, מייגן קלי וסטיב באנון. שעות ספורות לאחר מכן עלו קרלסון וקלי על אותה הבמה ועקצו אותו בחזרה. "די משעשע שבן חושב שיש לו הכוח להחליט מי יוחרם או יודר מהתנועה השמרנית", אמרה קלי לקול תרועות הקהל.

תוכן מסוכן שעטוף בהומור

אורן סגל מהליגה נגד השמצה מסביר איך פועל המנגנון האפקטיבי של אותם המשפיענים: "אסור לזלזל בפלטפורמות שלהם. התוכן של המשפיענים האלה עטוף בהומור, נארז כבידור, ואז נמכר כמאוזן, שלא לומר תמים. אלה שיטות העבודה שלהם, שמאוד מושכות קהל. אבל בפועל הם פעמים רבות הם מקדמים אנטישמיות בוטה ששוחקת את ההבנה הציבורית בכל הנוגע לחשיבות ההיסטורית של השואה, של אפליה ושל שיח שנאה. התוכן שלהם מבלבל אנשים לגבי סוגיות שקשורות לקהילה היהודית. כל זה כבר הפך למציאות".

"הסיבה המרכזית שיש להם קהל היא שאנשים מאמינים למה שהם מוכרים ואומרים", מוסיף סגל. "המסרים של האנטישמיים לאורך השנים נוטים לחזור על עצמם, ורק מגנון ההפצה משתנה. הקונספירציות על איך ישראלים ויהודים שולטים במדיניות החוץ האמריקנית, או 'המזימה הסודית' של יהודים שאחראיים על כל מה שרע בעולם".

סגל מסביר שהמשפיענים עונים על צורך אמיתי בציבור, וזה חלק בלתי מבוטל מסוד הקסם שלהם: "בעולם מתרחשים לא מעט דברים קשים או מבלבלים, ורוב האנשים באמת רוצים להבין באופן כן מה קורה סביבם. ואז מופיעים אנשים שמספקים להם תשובות – תשובות שצבועות באנטישמיות. וכאשר המסרים הללו חוזרים על עצמם שוב ושוב לפני מיליוני בני אדם, ההשפעה המצטברת ברורה: יצירת דה-לגיטימציה וניכור של יהודים וישראלים, והצגתם כמי שצריך לחשוד בהם.

"הסיבה לכך שהליגה מודאגת מהנרמול וההתפשטות של אנטישמיות היא הסיכון שזה יהפוך לדבר נורמלי ויהפוך לחלק מהשיח הציבורי שלנו. שוב, זו הסיבה לכך שחשוב כל כך שמנהיגים יתייחסו לכך באופן ברור ועקבי, ככל האפשר".

"הפוליטיקה האנטישמית חדרה למעגלים השמרניים", מודה בייריך ל-N12 ומפנה אצבע מאשימה לעבר הבית הלבן: "מצד אחד טראמפ הוא פרו-ישראלי, ומצד שני הוא מאפשר לניאו-נאציזם לשגשג ולרעיונות האלה לפרוח. זה אומר שהקרב על האנטישמיות בימין עומד להימשך והשבר ימשיך להתרחב. וזה מפחיד בעיניי, כי איבדנו הרבה שמרנים לאנטישמיות".

בייריך מזהירה שאומנם הגורמים האנטישמיים במפלגה הרפובליקנית לא מחזיקים כיום בעמדות כוח, אך זה עשוי להשתנות בעתיד הלא רחוק. "יש לזה פוטנציאל לחלחל לפוליטיקה, במיוחד בעתיד. הצעירים האלה שהפכו לאנטישמים זועמים, אם הם ישיגו מאחז בממשל – זה יכול לעצב את התנועה השמרנית עשורים קדימה".