העריק חשף את השיטה הסודית של קוריאה הצפונית - להרוויח מאות מיליוני דולרים מחברות הטק הגדולות

במאגר העובדים של חברה מקליפורניה הוא היה עוד פנים בין עשרות עובדים מרחוק - מפתח תוכנה פורה עם פרופיל לינקדאין מוקפד וכתובת IP שמובילה למערב התיכון של ארצות הברית. במציאות, אנטון קו היה סוכן צפון-קוריאני שעבד בסין מטעם ממשלת קוריאה הצפונית במסגרת תוכנית רחבה של המשטר במדינה לתעתע בתעשיית הטכנולוגיה ולגרוף מאות מיליוני דולרים שיוכלו לשמש לחיזוק הצבא. בכתבה נרחבת בוול סטריט ג'ורנל הוצגה התוכנית המתוחכמת של קוריאה הצפונית, וריאיון נדיר עם אחד מהעובדים שערק לקוריאה הדרומית.

לפי הדיווח, אנטון קו היה חלק מקבוצה של מתכנתים ואנשי סייבר מקוריאה הצפונית, שאותרו, הוכשרו ונשלחו לחו"ל על ידי משטרו של קים ג'ונג-און. משימתם הייתה להזרים כסף זר לכלכלה הנואשת של פיונגיאנג באמצעות השגת משרות טכנולוגיה, זאת תוך גנבת זהות של אזרחים זרים.

יותר מ-40 מדינות היו יעד של קוריאה הצפונית, כך לפי שותפות בהובלה אמריקנית הכולל 11 מדינות ומתעדת הפרות סנקציות של פיונגיאנג, כאשר החברות האמריקניות היו הנחשקות ביותר - גם מבחינת תגמול וגם מבחינת הערך המודיעיני שלהן. בגוגל העריכו שהסוכנים הצליחו לחדור למאות חברות מהגדולות בעולם.

העריק סיפר לוול סטריט ג'ורנל שהסוכנים פועלים בעיקר מסין ומרוסיה, שבהן החיבור לאינטרנט חזק יותר ואינו מתחקה ישירות לקוריאה הצפונית. לפי ההערכות, בשנת 2024 הניבו הפעילויות הללו עד 800 מיליון דולר למשטר - סכום משמעותי למדינה כושלת כלכלית שמשקיעה מאמצים רבים בהתעצמות צבאית. חוקר שדיבר עם העיתון האמריקני ושוחח עם עריקים, חשף שהמשטר בפיונגיאנג מחרים עד 90% מהכנסותיו של כל עובד.

כדי להיראות אמינים יותר בעיני מעסיקים, הסוכנים משלמים לאזרחים אמריקנים לארח "חוות מחשבים" - בתים שאליהם נשלחים מחשבי עבודה של חברות אמריקניות, ובהם מתחברים הסוכנים מרחוק כך שייראו כעובדים הפועלים מתוך ארה"ב. בנובמבר הודיע משרד המשפטים האמריקני כי ארבעה אמריקנים הודו באשמה בסיוע לעובדי טכנולוגיה צפון-קוריאנים להחזיק משרות ביותר מ-136 חברות אמריקניות. בנוסף, הסוכנים גייסו מפתחי תוכנה מערביים שיגישו מועמדות בשמם ואף יופיעו בפגישות וידאו עם החברה - בתמורה קיבלו תשלום מבלי לבצע עבודה כלשהי.

לדברי קו, השליחות בחו"ל סיפקה לו תנאים כמעט בלתי אפשריים בקוריאה הצפונית, כולל אספקת חשמל קבועה, מזון מזין וגישה לאינטרנט. עם הגעתו לסין הוא עבד עד 16 שעות ביום לצד כ-10 סוכנים נוספים שנדחסו לדירת שני חדרים עם מיטות קומותיים ומחשבים. ההכנסות שכל עובד הניב תועדו בקפדנות - אחת לחודש נערכה ישיבה, ובסופה חולקו מעטפות ובהן 10% בלבד מהשכר, חלקם היחסי של העובדים.

לפי דוח מ-2025 הסוכנים היו נתונים לפיקוח מתמיד, מחסור בשעות שינה ולחץ כבד לעמוד ביעדים. במהלך שבוע העבודה הותר להם לצאת החוצה להליכות קצרות בלבד, ואחת לשנתיים-שלוש הוחזרו העובדים לפיונגיאנג לכחודש של "חינוך מחדש", כדי לחזק את נאמנותם לאחר חשיפה למידע זר.

לדברי קו, נאמנותו למשטר החלה להתערער זמן קצר לאחר החיפושים הראשונים שערך בגוגל. הוא חיפש את שמו של מנהיג קוריאה הצפונית לשעבר, קים ג'ונג-איל, ונדהם שגילה על פעילותו. המידע האסור אליו נחשף גם לו לחשב מסלול מחדש - והוביל לעריקה נדירה.