ארגון הטרור, יורש העצר שנפגש עם שליחו של טראמפ והאלטרנטיבה הפנימית: מי יוכל להיכנס לוואקום באיראן?

המשטר האיראני חווה בימים האחרונים טלטלה דרמטית שמאיימת על יציבותו, וקבוצות האופוזיציה השונות מנסות למצב את עצמן ככאלו שימלאו את הווקום במקרה של נפילתו. המוני המפגינים שיצאו לרחובות אינם מאוגדים תחת תנועה מסודרת, ואין באיראן ארגון אופוזיציה משמעותי של ממש. מחוץ למדינה יש שתי קבוצות אופוזיציה מרכזיות ויריבות, והאופוזיציה המשמעותית ביותר עשויה להימצא דווקא עמוק בתוך שלטון האייתוללות.

"הטרגדיה של איראן היא שאין לה אופוזיציה מאוחדת, וחמור מכך שהאופוזיציה עובדת בעיקר מחוץ לאיראן. בתוך איראן, לפחות כלפי חוץ, אין אופוזיציה למשטר האיסלאמי", מסביר דני סיטרינוביץ, חוקר בכיר בתוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), בשיחה עם N12. עם זאת, קיימות 3 קבוצות עיקריות שעשויות לספק אלטרנטיבה לקו הקיצוני הנוכחי של המשטר: התנועה בראשות יורש העצר האיראני רזא פהלווי, תנועת מוג'אהדין ח'לק (MEK) בראשות מריאם מרג'אווי, ואופוזיציה פנימית שמציבות דמויות בכירות בתוך המשטר האיראני.

יורש העצר רזא פהלווי

רזא פהלווי הוא בנו של מוחמד רזא פהלווי, השאה (מלך) של איראן עד 1979. פהלווי לא היה אהוד בקרב חלקים נרחבים מהציבור האיראני, ומיליונים יצאו לרחובות ב-1979 והובילו להפלתו. פהלווי הבן נולד ב-1960, ולידתו נחשבה אז לאירוע לאומי - יורש חוקי לכתר של אביו. מאז הוא הפך לדמות המרכזית במחנה המלוכני באופוזיציה, ובשנים שלאחר מכן אף טען כי הקים ממשלה איראנית בגלות.

אבל פהלווי מעולם לא ירש את אביו, ולאורך השנים נשאר בוושינגטון. ב-1978 נשלח יורש העצר ללימודי טיסה בארצות הברית, ושנה לאחר מכן פרצה המהפכה האיסלאמית ואביו נמלט מאיראן ונפטר שנתיים לאחר מכן. ביום הולדתו ה-21 הכריז פהלווי על "נכונותו לקבל על עצמו את אחריותו וחובותיו כמלך החוקי של איראן".

למרות שפעילותו הפוליטית הייתה מוגבלת לאורך תקופות ארוכות, הוא מעולם לא פרש לחלוטין מהזירה הציבורית. למרות קריאות חוזרות מצד תומכיו להשיב את המלוכה ולחזרתו לאיראן, הדגיש שוב ושוב כי אינו מחויב בהכרח להחזרת המשטר המלוכני. לטענתו, מטרתו היא הפלת המשטר הנוכחי ולאחר מכן קיום משאל עם חופשי, שבו יחליט העם האיראני על שיטת המשטר העתידית. פהלווי מדגיש שוב ושוב כי הוא תומך באיראן חילונית ודמוקרטית כמודל המועדף לעתיד המדינה.

מאז שפרצו המחאות פהלווי קרא שוב ושוב לאיראנים להמשיך בהפגנות ולהפיל את המשטר. "אני מוכן יותר מתמיד להגיע לאיראן", הוא אמר בריאיון לרשת פוקס. כתבנו ברק רביד פרסם אמש ששליחו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, סטיב וויטקוף, נפגש עם פהלווי והשניים דנו על המצב באיראן. זו הייתה הפגישה הראשונה בין בכיר בממשל טראמפ לבין דמות בולטת באופוזיציה האיראנית.

עם זאת, סיטרינוביץ מצנן את ההתלהבות משיבת יורש העצר לאיראן, ומבהיר: "אין באמת תומכי מונרכיה משמעותיים באיראן. הם מאוד זניחים". המומחה מוסיף שפהלווי "אינו דמות מאחדת", ושככל הנראה אין לו את היכולת או את הכריזמה להוביל את העם האיראני.

לדברי סיטרינוביץ, שמבוססים על היסטוריה ארוכה של התבטאויות של פהלווי, יורש העצר מחזיק בעמדות פרו-מערביות וידידותיות לישראל, בדומה לאביו. הוא אף ביקר בישראל בשנים האחרונות, ונפגש עם ראש הממשלה נתניהו.

MEK

קבוצת האופוזיציה המרכזית השנייה באיראן היא MEK, או מוג'אהדין ח'לק. מדובר בקבוצת התנגדות איראנית שנויה במחלוקת, שבעבר הוגדרה על ידי ארה"ב כארגון טרור לאחר שהייתה מעורבת ברצח אמריקנים באיראן תחת שלטון השאה בשנות ה-70. הארגון התנגד לשלטון השאה והשתתף במהפכה שהפילה אותו, אך לא זכה לעלות לשלטון מאוחר יותר ונאבק בכוח גם נגד משטר האיתוללות.

האידאולוגיה של הארגון משלבת מרקסיזם, פמניזם ואיסלאם. היא מחייבת את חבריה בהלכות דתיות מסוימות, ושיתפה בעבר פעולה עם שלטונו של סדאם חוסין - מה שפגע קשות בלגיטימציה שלה בציבור האיראני הרחב.

התנועה מונהגת על ידי מריאם רג'אבי, פעילה איראנית שמתגוררת בצרפת, והיא נחשבת לדמות דומיננטית מאוד. "האידאולוגיה שלהם מדבר על דבר אחד - הפלת המשטר באיראן. הם גוף קטן שאין לו באמת יכולת אמיתית לקבל אחריות למדינה האיראנית. בניגוד לפהלווי יש להם גורמים באיראן שפועלים בשמם, כולל פעילים חמושים, אך היכולת שלהם זניחה מאוד לעומת הממשל עצמו", אומר סיטרינוביץ.

הוא אומר שאין לארגון מדיניות ברורה ורשמית לגבי ישראל, ושהם קורצים למערב לנוכח מחויבותם להחלפת המשטר. סיטרינוביץ מתאר את רג'אבי כ"כמעט האויבת מספר אחת בעיני המשטר באיראן". כמו כן, הוא מספר על איבה חמורה בין MEK לתומכי רזה פהלווי. "הם לא מתואמים בשום צורה ואף יש ביניהם איבה אישית שלהערכתי עולה על האיבה שיש להם כלפי המשטר", הוא אומר.

האופוזיציה פנימית מתוך המשטר

האלטרנטיבה השלישית למשטר, שלפי סיטרינוביץ היא בעלת הסבירות הגבוהה ביותר בפער ניכר, היא של המחנה האופוזיציוני והפרו-מערבי יותר שנטוע עמוק בתוך המשטר האיראני. את הקו הזה מייצגים כמה בכירים, כולל נשיא איראן מסעוד פזשכיאן והנשיא לשעבר חסן רוחאני.

"הקו של עלי ח'אמנאי הוא קו ברור - הוא לא מוכן לוותר על הנכסים האידאולוגיים של המהפכה", אומר המומחה. "האופוזיציה בתוך המשטר, לדוגמה רוחאני ופזשכיאן, מוכנים להקריב הרבה יותר ממנו, לא רק בשביל הכלכלה, אלא כי הם באמת מבינים שחיבור המערב זה נכס צאן ברזל להמשך קיומה של המהפכה. הם רוצים להתאים אותה למאה ה-21, להתחבר למערב, ולהגדיל את כוחה הכלכלי והתרבותי לעומת הצבאי".

הוא מוסיף שהתרחיש הסביר יותר הוא של שינוי בתוך המשטר, ולא שינוי גורף של המשטר: "אם יש משהו שמאיים על ח'אמנאי, זה לא פהלווי או רג'אבי, אלא דווקא אנשים כמו רוחאני, שרוצים לשנות מבפנים את המהפכה, זה האיום המשמעותי נגדו, והוא פעל נגד זאת. המשטר הזה הוא לא מונוליטי. יש שם צבעים שונים, והצבע הזה יכול להוביל לשינוי".

"האופוזיציה האמיתית של המשטר האיראני היא האופוזיציה בתוך המשטר. הם לא האופוזיציה למהפכה, אלא להחליף את הדרך המדינית שלה כדי להבטיח את עתידה לטווח הארוך. הם רוצים יחסים עם ארה"ב כי הם מבינים שזה מפתח להצלחת המשטר, ובתוך כך גם להוריד את האיבה לישראל מסדר היום. לכן כשמדברים על אופוזיציה צריך להסתכל על מה שקורה בטהראן, ולא על פריז או וושינגטון", הוא מסכם.