גל דיכוי עצום באיראן: "רצח בקנה מידה תעשייתי"

באיראן מתרחש בשנה האחרונה אחד מגלי הדיכוי הקשים בתולדות הרפובליקה האסלאמית - עם גל הוצאות להורג חריג ויוצא דופן, כמעט הנרחב ביותר מאז המהפכה האיסלאמית.

על פי דיווח בטיימס הבריטי, איראן הוציאה להורג בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2025 יותר מ-1,025 אסירים. מדובר ביותר הוצאות להורג מבכל שנת 2024 כולה, ורק בחודש ספטמבר בלבד בוצעו 204 הוצאות להורג.

כחלק מהנתונים החריגים של ההוצאות להורג באיראן בשנה האחרונה, הוצאו להורג בחודש ספטמבר שש נשים, ובסך הכול 37 נשים שהוצאו להורג מתחילת השנה.

זהו הקצב האינטנסיבי ביותר של עונשי מוות באיראן מאז טבח האסירים הפוליטיים בשנת 1988. בשנה שעברה כולה הוצאו להורג 1,001 בני אדם – כעת מספר ההוצאות להורג בשנה הנוכחית גדול יותר, עוד לפני סוף השנה.

עבירות פליליות ככסות לדיכוי פוליטי

המשטר האיראני ממשיך להעדיף תלייה כאמצעי ההוצאה להורג. התהליך עצמו אכזרי ומחושב: האסירים נלקחים מתאיהם עוד לפני תפילת הבוקר, עיניהם מכוסות, ומשפחותיהם נקראות (לרוב) לאסוף את הגופה שעות לאחר מכן. חלק מהנידונים מסרבים לכיסוי העיניים, ושרים או קוראים סיסמאות רגע לפני מותם - באקט אחרון של מחאה מול המשטר.

לפי פעילים, מרבית המוצאים להורג מואשמים בעבירות סמים או רצח, אך במקרים רבים האשמות אלו משמשות כסיפור כיסוי לענישה פוליטית. בין הנידונים למוות כעת באיראן נמצאים גם לפחות 17 בני אדם המואשמים בתמיכה בארגון האופוזיציה "מוג'אהדין חלק" - אותה האשמה שיוחסה לאלפי ההרוגים בטבח 1988.

במהלך השנה האחרונה הוצאו להורג לא מעט אסירים בגין אישומים של שיתוף פעולה עם ישראל. מדובר באישומים שנקבעו עוד לפני המלחמה בין ישראל לאיראן בחודש יוני, וההערכה כי המספרים הללו רק ילכו ויגדלו בעקבות המעצרים הנוספים בתקופה האחרונה.

פגיעה קשה במיעוטים ובגורמי המחאה

מרבית הנידונים למוות מגיעים מקרב המיעוטים במדינה, בלוצ'ים, כורדים וערבים, וגם מקרב הצעירים המזוהים עם "אישה, חיים, חירות", המוכרת גם כמחאת החיג'אב, שהתפרצה אחרי מותה של מהסא אמיני ב-2022 בעקבות אלימות קשה מצד משטרת הצניעות במדינה.

אסירים רבים מנסים להתנגד בדרך היחידה שנותרה להם - שביתות רעב והבעות זעם קולקטיביות. בכלא קיזל חסאר, "כלא התליות" העצום ליד טהראן, מובאות עדויות על אסירים ששרים בתאים בלילות וחלקם הפסיקו לאכול ולשתות.

תיאורי האסירים מלמדים על מציאות של "עינוי בהילוך איטי": תאים צפופים עד כדי כך שהאסירים ישנים במשמרות, אורות דולקים ללא הפסקה, ודריכות מכל צליל במסדרון שעלול להיות ההודעה על מוות קרב.

האסון של בני המשפחות

עורכי דין שמנסים לערער על גזרי דין נעצרים או מושתקים, ולעיתים קרובות אינם מקבלים גישה לתיקים עד הרגע האחרון. חלק מהמשפחות מגלות על מות יקיריהן רק כשעל מפתן דלתן מונחת שקית פלסטיק ובה הבגדים המקופלים שלהם.

ארגוני זכויות אדם מתארים את המתרחש כ"רצח בחסות המדינה בקנה מידה תעשייתי". גם האו"ם מזהיר שמשפטים רבים באיראן אינם עומדים בשום סטנדרט בין-לאומי - בין אם בשל הודאות בכפייה, דיונים חשאיים או מניעת ייעוץ משפטי.

המשטר בלחץ

כלפי חוץ המשטר מנסה לשדר רגיעה, ועדות לכך היא כי לאחרונה דווח בהרחבה שאכיפת החוק נגד נשים שלא עוטות רעלה התרככה, במיוחד בערים הגדולות. אך על פי חלק מההערכות, זה עלול להיות שינוי טקטי בלבד - עם ניסיון של המשטר להימנע מעימות ציבורי חדש וחשש מחידוש המחאות, על רקע המצב הכלכלי הקשה במדינה.

במקביל, ההוצאות להורג מואצות. המשטר מתמודד עם משבר כלכלי כבד, אינפלציה וקריסת מקומות עבודה, לצד לחצים חיצוניים ושינוי המציאות הביטחונית במדינה בצורה חסרת תקדים. לפי גורמים באופוזיציה, ככל שהמשטר מאבד כוח בזירה הבין-לאומית, כך הוא מגביר את הדיכוי בתוך המדינה. על רקע מה שנראה יותר ויותר כמו חולשתו של המשטר, הוא מנסה לחזק את אחיזתו בקרב הציבור האיראני.