"הפנינה הנסתרת של אסיה": באי הטרופי שסין מאיימת לכבוש רוצים לראות יותר ישראלים

"אנחנו מקווים שיהיו פה יותר מבקרים ישראלים ושיותר טאיוואנים יוכלו לבקר במדינה הנהדרת שלכם", עם האמירה הזו סיים סגן שר החוץ הטייוואני פרנסואה וו את הריאיון שהעניק לחדשות 12, שחלקים ממנו שודרו בשבוע שעבר במהדורה המרכזית. כזכור, וו הגיע לישראל בחשאי לפני כמה ימים - ואחת ההערכות היא שהוא בחן אפשרות לשיתוף פעולה ביטחוני בין המדינות.

מעטים הישראלים שמבקרים בטאיוואן, והתיירים הישראליים שיודעים לדקלם בעל פה שמות של מעברי חציה בטוקיו או שווקים בצ'אנג מאי, יתקשו ככל הנראה להצביע על המיקום של עיר הבירה טאיפיי או אפילו על האי הטאיוואני על מפת העולם. וחבל, כי טאיוואן היא יעד סופר אטרקטיבי לתייר הישראלי: שילוב נדיר של מדינה מתקדמת וטבע מרהיב, אוכל מצוין, מחירים זולים ומקומיים שאוהבים את ישראל.

ופה צריך להכניס גילוי נאות: לטאיוואן הגעתי בעקבות הזמנה של משרד החוץ הטאיוואני, כחלק ממשלחת עיתונאים בין-לאומית שכללה עיתונאים ממדינות כמו גרמניה, פורטוגל, יפן, הונגריה, אורוגוואי ואחרות. הטאיוואנים מימנו את הטיסה, וגם חלק ניכר מהשהייה.

הטאיוואנים משקיעים הרבה מאוד משאבים בשביל להתמודד עם הבידוד המדיני שהסכסוך עם סין כופה עליהם (בין ישראל לטייוואן אין יחסים דיפלומטיים רשמיים בגלל דרישת ממשלת סין), אך למרות הלו"ז הצפוף שכלל בעיקר פגישות עם פוליטיקאים ואקדמאים, הצלחתי גם למצוא זמן מחוץ למשלחת ולגלות את מה שיש לטאיוואן להציע – ובהחלט יש.

פנינה נסתרת - וזולה

מיה ירון היא נציגת ישראל בטאיפיי מטעם משרד החוץ. ירון אינה מוגדרת כשגרירה מפני שישראל כאמור לא מקיימת יחסים דיפלומטיים רשמיים עם טייוואן. ירון סבורה כי "טאיוואן היא פנינה נסתרת, הסוד של אסיה, אמנם אין כאן טיסות ישירות אבל יש כאן אנשים ידידותיים ופטור מוויזה לישראלים. הטבע הוא מהמם ביופיו, הג'ונגלים והפארקים הלאומיים וגם האוכל מצוין".

טאיפיי, עיר הבירה של טאיוואן, היא מטרופולין מודרני שמוקף בהרים מכוסים בג'ונגלים – מעין אלטרנטיבה טרופית לטוקיו. בטאיפיי תוכלו למצוא אדריכלות מפוארת, תחבורה מודרנית, תרבות רחוב, קניות זולות ואפילו מסעדות מישלן במחירים מצחיקים. אחת הסצנות שהכי מזוהות עם טאיפיי היא שווקי היום ובעיקר שווקי הלילה שלה, בהם ניתן למצוא מדי ערב דוכנים שמוכרים כל דבר משיפודי אנטריקוט, ו-Bubble Tea (המשקה הטאיוואני הלאומי) ועד לביצי צפרדעים.

בכל הקשור למחירים – טאיוואן אטרקטיבית מאוד לתייר הישראלי. ארוחות אפשר לסגור בדרך כלל בפחות מ-20 שקלים וגם אם אתם מתפרעים במסעדה שווה כנראה תסיימו עם חשבון של פחות ממאה שקל. נסיעה ברכבת התחתית או באוטובוס עולה בערך שקל וחצי, אם אתם שוכרים רכב אז דלק יעלה לכם חצי מבארץ ואם אתם מזמינים מספיק זמן מראש, תוכלו לסגור גם מלון של 4-5 כוכבים ב-400 שקל ללילה.

הבעיה המרכזית היא שאין טיסות ישירות, וטיסה עם קונקשן יכולה לעלות בין 1200 ל-1600 דולר ולקחת בין 13 ל-18 שעות. לצד האוכל והקניות, טאיוואן מציעה טבע מדהים ונגיש באופן מפתיע – יערות גשם, מעיינות חמים, הרים מושלגים ואפילו חופים לגולשים.

"הטאיוואנים חיים בשישה באוקטובר"

במקביל לטבע הפסטורלי והחוויה הקולינרית – אי אפשר שלא להרגיש בכך שחלק מהטאיוואנים חרדים מהעתיד ומכוונותיה של מדינת הענק השכנה. טייפה אמנם מרגישה בטוחה מאוד לתיירים, ואין בעיה להסתובב ברחובותיה בלילה או לנסוע בתחבורה ציבורית לבד – אך במובן העמוק יותר חלק גדול מהטייוואנים מסתובב עם תחושת חרדה, מתוך חשש אמיתי מכך שסין השכנה תתקוף או אולי אף תנסה לכבוש את האי שבסין טוענים שהוא חלק בלתי נפרד מהם.

בטאיוואן מקווים שהתלות העצומה של הטכנולוגיה העולמית באי הקטן מהווה מעין תעודת ביטוח כנגד פלישה סינית שתערער את כלכלת העולם, אך קשה היה להימנע מהמחשבה שמדובר ב"קונספציה" כפי שנהוג לומר במחוזותינו, וגורם ישראלי רשמי שמכיר היטב את המצב הגאו-פוליטי בטאיוואן אמר כי לתחושתו הם נמצאים "בשישה באוקטובר".

יחד עם זאת, מי שיגיע לטאיוואן יימצא מדינה בה לא תראו כרזות עם Free Palestine, והסנטימנט הציבורי נוטה דווקא לטובת הצד הישראלי. הישראלים המעטים שפגשתי בטאיוואן אמרו כי היחס של הטאיוואנים נע בין אהדה לישראל לבין חוסר היכרות.

"יש את אלה שלא יודעים מה זה, ואלה שכן יודעים אז התגובה כן אוהדת אני מרגיש שהם אוהבים", הסביר לי איתמר שעושה סמסטר בטאיוואן במסגרת חילופי סטודנטים. עידן ומאיה שטיילו בטאיוואן בירח דבש אמרו כי לא קיבלו שום תגובה שלילית כאשר אמרו שהם ישראלים: "הם מאוד אוהבים את ישראל ומוכנים לארח אותנו לארוחת ערב או צהריים, הם דווקא הכי תומכים – הכי הפוך".